אנחנו מוצאים את עצמנו בנקודת ציון חשובה מאוד על לוח השנה. ראש השנה מתקרב במהירות, ואלה הימים בהם אנחנו בוחנים את התנהגותנו ומבקשים מחילה מאלוקים. חכמינו מלמדים אותנו שביכולתנו לאמץ אסטרטגיה שתקרב אותנו אל המחילה בה אנחנו כל כך חפצים - וזוהי היכולת לסלוח לזולת. כשאנחנו מגלים נכונות ויכולת למחול לאחרים על פגיעותיהם בנו, אנחנו "מעצבים" במידת מה את הדרך בה היינו רוצים שאלוקים יתייחס אלינו.

אף אחד מאיתנו אינו מושלם ואנחנו צריכים לזכור את זה. במיוחד כשנראה שכל מיני דברים שוליים מטרידים אותנו הרבה יותר ממה שהיו אמורים. למעשה, אלה בדיוק הנקודות בהן כדאי שנתחיל לתרגל את עניין הסליחה.

כמה דוגמאות:

חנייה על שני מקומות

מפריע לכם שכשאתם מאחרים למישהו או משהו ומחפשים נואשות אחר מקום חנייה נדיר ויקר מציאות, אתם מגלים שמישהו החנה את הרכב בדיוק מתמטי מדהים כך שיתפוס שני מקומות חניה?

אתם לא לבד. זה מתסכל. אבל במקום ללבות את הכעס הפנימי, נסו להרגיע את עצמכם. המזיק לא התכוון לעשות כל רע. הוא בוודאי לא שם לב למה שהוא עושה. אולי אפילו הייתה לו באותה השעה סיבה שאילצה אותו לחנות בצורה שכזו.

בכל אופן, נסו לסלוח.

משאבת קולה

אתמול היה לי בכיס כסף מזומן וחשבתי שזאת הזדמנות מצוינת למלא דלק. נכנסתי לתחנת הדלק הקרובה וחיכיתי שהנהג שמילא את הדלק במשאבה שלפניי יסיים את ענייניו, כדי שאני אוכל להתחיל. ואז ראיתי שהוא בכלל לא במכונית, ושמשאבת הדלק כבר הפסיקה לעבוד. יכולתי להרגיש איך הכעס מתחיל לתפוח בתוכי.

"הוא רוצה לשתות קולה, ואני צריך לחכות?? אני עסוק!"

כמה שניות אחר כך, גבר מבוגר מכובד ואדיב יצא בצעדים מדדים מהחנות הסמוכה.

הוא לא היה צריך לגמור את המשפט. הכעס שלי הפך לאמפתיה

"אני כל כך מצטער", הוא התנצל. "הייתי חייב כוס קפה. כמעט נרדמתי על ההגה ו..."

הוא לא היה צריך לגמור. הכעס שלי הפך לאמפתיה. החזקתי לו את הקפה כשהוא פתח את דלת המכונית.

"שמור על ערנות", התריתי בו.

שיחת ועידה

אני עומד בבנק, עסוק בענייניי, ומאחוריי עומדת אישה שכפי הנראה רוצה להעסיק אותי גם בעניינים שלה. ניחשתם, היא דיברה בנייד בקול רם. על פניו זה נראה לי בוטה, אולי גם בעיניכם.

האם אני צריך לדעת כמה כסף הייתם יכולים להרוויח אילו הייתם מוכרים את המניות? האם אני חייב להקשיב לתלונות על כך שהבת הבכורה מתאפרת בצורה כבדה מדי? ותאמינו לי שלא מעניין אותי כמה עלה לכם הדג המלוח בחנות שבפינה.

וכך עמדתי בבנק וחשבתי על כל מיני דרכים נעימות (ולא כל כך נעימות) ללמד את הגברת ההיא שיעור בסיסי ומובן באתיקה. אבל למזלי, לפני שפתחתי בהרצאה המבריקה שלי, שמתי לב לתוכן השיחה שהיא למעשה ניהלה. אמנם מהאזנה רק לחלק אחד של השיחה חסרו לי עדיין פרטים רבים, אבל נשמע שהיא באמצע שיחה עם סוכן נסיעות, כשהיא מנסה להתארגן לנסיעה ללוויה של דודה שלה, שתתקיים מחר בבוקר. כפי הנראה אפשרויות הטיסה היו בודדות ויקרות, וגם הזמן היווה גורם חשוב, ואז שמתי לב שהיא מתייפחת.

גנזתי מייד את נאומי המרשים.

תפילה אישית

אפילו אלה שבקושי נכנסים לבית הכנסת במשך השנה, מוצאים את עצמם יושבים שם בראש השנה ויום כיפור. התפילות הן הזדמנות מקודשת ובמידת מה פרדוכסלית. מצד אחד אנחנו מדברים אל אלוקים באופן אישי ועמוק, ויחד עם זאת מדובר במאמץ חברתי משותף.

כל אחד מאיתנו מתפלל בסגנון האישי שלו/שלה. חלק מתנודדים, אחרים עומדים זקופים ואחרים יושבים. יש כאלה שעוצמים עיניים, אחרים קוראים בזהירות כל מילה מהמחזור תוך שהם עוקבים באצבעותיהם, ויש כאלה שיותר מכוונים מאשר אומרים.

כמו רוב האנשים, אני מתרכז הכי טוב כשאני מתפלל בקול שקט – כזה ששכני לתפילה לא יוכל לשמוע. אבל יש כאלה שמעדיפים לשמוע את תפילותיהם - הם מתפללים בקול, וללא ספק זה עוזר להם להתרכז טוב יותר ולהתחבר למילות התפילה.

שיהיה ברור, אותי זה משגע. הרבה פעמים אני מתכנן את הדרשה שאמסור בנושא רגישות לזולת, הסחת דעתי מהתפילה וכולי. אבל היום ניסיתי משהו חדש. עברתי מקום.

לכאורה, נראה לי שלא הייתי חייב לעשות את זה. אולי באמת מי שיושב לידי אמור להתחשב קצת יותר בסביבתו. אבל סתם להישאר תקוע ולהתעצבן, באמת לא מקדם אותי לשום מקום ונראה לי שגם הדרשה שרציתי למסור לא הייתה מובילה אותי לשום מקום, משום שקשה לשנות הרגלים. אז נראה לי שעשיתי את הצעד הנכון – פשוטו כמשמעו.

לא להתחמם

8:10 בבוקר. אתה ממהר לעבודה. 5 דקות לפני היציאה אתה ניגש לארון המטבח וחוטף קופסת דגני בוקר. אתה מוצא בקלות קערית וכף, אבל איפה החלב?

אתה בודק כל מדף במקרר, מחטט סביב שאריות הפשטידה מאתמול, בקבוק תועה של קטשופ ומשהו שדומה לענבים, אבל לא חלב!

אתה פונה אל השולחן ומוצא אותו שם – פתוח, בודד ופושר. אין בעולם הרבה דברים גרועים יותר מחלב פושר. איזשהו _______ (מלא את החסר – בן זוג, ילד, אח, חבר לחדר) אהוב ושכחן מיהר גם הוא לפני 40 דקות, ולא החזיר את החלב למקומו הראוי.

אתה לוקח בדכדוך את התיק, את ארוחת הצהריים וחטיף גרנולה, ומדשדש בכבדות החוצה למסע ארוך ורעב למשרד. אוף, כמה מתוקות יכלו להיות טבעות הפירות האלה...

וכשאתה ממהר לצאת, גם אתה שוכח להכניס את החלב למקרר.

רואים, קורה שאנשים טועים. הם שוכחים. דעתם מוסחת. הם מועדים. יודעים מה? כן, גם אתם צריכים להחזיר את החלב למקום.

אבל בפעם הבאה, במקום לשקוע בכעס צדקני נסו לחשוב בזהירות. אלה שסביבכם יהיו טובים יותר, ואתם תהיו טובים יותר.

חוסר שלמות הוא חיסרון אנושי רווח, וה' מבין את זה.

שנה חדשה מתקרבת ובאה עלינו, וזה הזמן להראות לו שגם אנחנו מנסים להבין זאת.