1.     לא להתייאש.

המכבים יצאו להילחם מול הצבא היווני המאומן והמיומן. הם היו מעטים מול רבים, חלשים מול גיבורים, ובכל זאת הם ניצחו. כשנלחמים על החיים, על חיי הרוח שלנו, הניצחון לא נמצא בידי מי שחזק יותר. המכבים לימדו שלא צריך להיות הרוב כדי שתהיה לנו השפעה ציבורית, צריך להיות חדורי מטרה עם אמונה בצדקת הדרך.

ניתן ליישם את הרעיון הזה בחיי היומיום. החל מהדרך שבה אנו עומדים על העקרונות שלנו במקום העבודה, האופן שבו אנו מתייחסים לבני המשפחה שלנו ואפילו הדרך שבה אנו נוהגים בכביש.

2.     להשקיע מכל הלב.

כשנכנסו החשמונאים לבית המקדש הם לא מצאו שמן טהור להדליק את המנורה, ובאורח פלא הם מצאו כד קטן שהספיק רק ליום אחד, וההמשך ידוע... אבל מה שפחות ידוע הוא שלפי ההלכה, אם אין בנמצא שמן טהור מותר להדליק בשמן טמא. אם כן, למה היה צריך בכלל שמן טהור?

כשמכינים ארוחת ערב לילדים, ניתן להסתפק במנת פחמימה, חלבון ומעט ירק. זה מספיק בשביל להזין את הגוף ולתת לו את כל מה שהוא צריך. ובכל זאת כולנו מכירים את ההשקעה בילדים. לא מסתפקים במינימום ההכרחי, משקיעים מעל ומעבר כדי שיהיה מושלם, שיהיה הכי טוב. כשמשהו חשוב לנו באמת אנחנו לא מסתפקים במועט, אנחנו רוצים שלמות ומוכנים להשקיע מאמצים לשם כך. החשמונאים לא עשו "ראש קטן" והסתפקו בשמן הטמא, אלא התאמצו כדי להדליק את מנורת המקדש בשלמות. ואכן א-לוהים שראה את הרצון הכנה שלהם, נענה ועשה להם נס.

3.     אור מתוך החושך.

חג החנוכה יוצא באמצע החורף. בתקופה זו הלילות ארוכים והימים קצרים, זו התקופה החשוכה ביותר בשנה. ובכלל, חורף הוא זמן שהכל מרגיש מת, העצים עירומים, בני אדם מתכנסים בבתים ואפילו הדובים ישנים את שנת החורף. בתקופה כזו בקלות ניתן לחשוב שהשמש לא תזרח שוב, שהחורף לא יגמר. לכן דוקא בזמן זה אירע נס חנוכה. כדי שנזכור שגם בתקופות החשוכות והאפלות ביותר בחיים שלנו, יש תקוה. יש אור מנצנץ שמעיד על החיים והעצמה שמסתתרים תחת האתגרים והנסיונות.

4.     כל צעד נחשב.

נס פך השמן ושחרור המקדש מהשליטה של היוונים הם המוקד של חג החנוכה. אבל רבים אינם מודעים שלמעשה הסיפור לא הסתיים שם. הניסים של חנוכה אירעו לאחר שלש שנים של לחימה ביוונים, בעוד המלחמה בעיצומה. אכן ירושלים שוחררה והמקדש טוהר, אבל היוונים לא ויתרו בקלות. המלחמה המשיכה שנים ארוכות עד שבסופו של דבר התייאשו היוונים. לפעמים נדמה לנו שהדרך ארוכה מדי, ולעולם לא נגיע. חג החנוכה מלמד אותנו שכל צעד נחשב, זה לא "הכל או לא כלום", כל פסיעה בכיוון הנכון היא ניצחון!

5.     לא לדרוך במקום.

בחנוכה נוהגים לשחק עם סביבונים (ראה כאן את הסיבה לכך).תפקידו של הסביבון הוא כמובן להסתובב, וכשהוא מפסיק הוא נופל. הסביבון מבטא רעיון חשוב, עלינו תמיד להמשיך ולהתקדם. אם נדרוך במקום אנו עלולים ליפול, כדי להצליח צריך להרים ראש ולהמשיך.

6.     לחגוג את השגרה.

חג חנוכה שונה מיתר החגים. בכל החגים יש "יום טוב", יום שבו לובשים בגדי חג ומתמקדים ברעיון שהחג מסמל. אפילו בפורים שנקבע על ידי חכמים מאוחר יותר, היום כולו מוקדש לחגיגה. קוראים מגילה, שולחים משלוח מנות, נותנים מתנות לאביונים ועורכים סעודה גדולה וחגיגית. בחנוכה לעומת זאת, השגרה ממשיכה להתנהל כרגיל במשך רוב שעות היום, ורק כשמגיע הערב מדליקים נרות וכל בני המשפחה מתאספים יחד לציין את החג. חנוכה מסמל את מציאת היופי והקדושה שבתוך חיי היומיום. כפי שהוזכר במספר 4, המלחמה לא הסתיימה, אבל אנחנו חוגגים את נקודות האור שבדרך, את היופי שמבצבץ מבעד לשגרה האפרורית.

7.     תחושת חיבור ואחדות.

כשמדליקים נרות מברכים "להדליק נר של חנוכה" ו"שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" (וביום הראשון גם "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"). אבל גם מי שאינו יכול להדליק בעצמו, לדוגמא אם הוא נמצא בנסיעה כל הלילה, כשהוא רואה את נרות החנוכה של אחרים, יכול לברך את הברכה השניה (שעשה ניסים). הנרות של אחרים הם גם הנרות שלי. והנסים שנעשו לאבותינו, נעשו לאבות של כולנו. למרות כל ההבדלים והמחלוקות, כולנו מחוברים באמצעות ערכי הרוח שבאים לידי ביטוי בחג החנוכה, בנצחון היהודים על היוונים.

8.     קריאת כיוון.  

בשיר "הנרות הללו" ששרים אחרי הדלקת הנרות אומרים "ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד". הייעוד של נרות חנוכה הוא לא כדי להשתמש באור שלהם לצרכים שלנו, אלא רק לראות אותם. בעולם מבולבל, עם ערכים שונים שמתנגשים זה בזה ועם גישות שונות לאדם ולייעוד שלו בעולם, השלהבות הדקיקות של נרות החנוכה מהוות קריאת כיוון. תזכורת לכך שעולם הרוח הוא המטרה ולא האמצעי. אל לנו לכופף את האור לשימושנו האישי, אלא עלינו ללכת אל האור ולאפשר לו להנחות אותנו לשלמות אישית ולאומית.