רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

באופן טבעי, הטבעי הוא על טבעי

י״ט בכסלו ה׳תשס״ז י״ט בכסלו ה׳תשס״ז 10/12/2006 | מאת הרב ברוך בייר

היום כבר אין ניסים. נכון?

האם הייתם פעם במצב שבו הייתם שמחים להשתמש בנס או שניים? תארו לעצמכם שתפסו אתכם על 120 במקום שבו המהירות המקסימלית היא 60 קמ"ש. בעוד שהשוטר צועד לאיטו לעברכם, הוא לוקה באמנזיה פתאומית. אתם פותחים את החלון ושואלים בקול התמים ביותר שלכם: "שלום אדון שוטר. קרה משהו?"

הוא עונה: "אהממ... נראה לי שלא. אולי רציתי פשוט לאחל לכם נסיעה טובה". גדול, אה? או, נניח שאתם מקבלים הודעה מחברת האשראי שהיא מוחקת לכם את חוב של 50,000 ₪, כחלק מקידום המכירות שלה.

אני שומע אתכם אומרים: כן, בוודאי! היה נחמד איזה נס או שניים מדי פעם, אבל – תהיה מציאותי – היום כבר אין ניסים, נכון?

העניין של חנוכה הוא ניסים ואנשים שזכו בהם. למה הניסיון שלנו עם ניסים הוא רק במימד ההיסטורי? למה לא רואים בעיתון דיווח על הנס האחרון?

התשובה הקצרה היא שרק לצדיקים מיוחדים יש זכות שיתרחשו עבורם ניסים (נו טוב, קצת קשה לשחק בליגה הזאת). אמנם, הגיבורים הראשיים של סיפור החנוכה היו כמובן אנשים גדולים וצדיקים, אבל היו עוד גדולים וצדיקים שחיו באותו הזמן, והם לא זכו בניסים.

אפשר אפילו לטעון שלאורך ההיסטוריה היו אנשים ב"ליגת הניסים" שלא זכו לעזרה ניסית שמימית ישירה. אז אולי אם מצפים לנס "גדול", כדאי שבקורות החיים שלנו יופיע עוד משהו חוץ מ"גדול וצדיק".

תדירות ההתרחשויות

הרב חיים פרידלנדר מציע תובנה מעניינת לגבי אדם הראוי לניסים בספרו החשוב שפתי חיים. הוא פותח בדיון על התנא הנודע רבי חנינא בן דוסא, אדם המתואר פעמים רבות בגמרא כמחולל ניסים.

באחת האפיזודות האלה, התלמוד מספר על רבי חנינא שמצא את בתו עצובה בליל שבת לאחר שהדליקה את הנרות (ששימשו לתאורה). היא הסבירה שכאשר מילאה את הנרות היא השתמשה בטעות בכד החומץ במקום בזה של השמן. רבי חנינא הגיב: 'אל תדאגי, מי שאמר לשמן שידלק, יאמר לחומץ וידלק'. הסיפור מסתיים בהבהרה שאותם נרות חומץ אכן בערו כל השבת.

במחשבה היהודית קיים הכלל – "אין לסמוך על הנס"

סיפור יפה מכמה בחינות. חומץ בוער כמו שמן – נס גלוי! אבל יש שאלה חשובה שדורשת תשובה. במחשבה היהודית קיים הכלל של "אין לסמוך על הנס". כפי שמסביר התלמוד, אסור לאדם להעמיד את עצמו במצב מסוכן ולהגיד: "אני לא דואג, א-לוהים יעשה לי נס ויציל אותי".

למה לא? כי אולי א-לוהים לא ימהר לעזרתך! ואפילו אם אתה זכאי להתערבות א-לוהית, עדיין יהיה עליך לפרוע את החשבון ב"תשלום" על הנס.

אז איך ביצע רבי חנינא את הטריק של נרות החומץ בכזה שוויון נפש?

הרב אליהו דסלר מסביר שאדם שנשען על נס, ומשתמש בנס שנעשה עבורו, מגלה בהתנהגותו שהוא מרגיש ראוי לקבל עזרה שמימית מיוחדת, שהוא חושב "מגיע לי". לכן החשבון שלו מחויב. הוא חוטא ביוהרה וכתוצאה מכך הוא מפסיד.

לעומת זאת, רבי חנינא חי במישור-קיום שונה לחלוטין. הוא האמין באמת שאותו א-לוהים שמעניק לשמן את תכונות הבּעֵרה, יכול ורוצה להכניס את אותן תכונות לתוך החומץ. בעיניו, "טבע" ונס הם אותו הדבר, שניהם מופעלים אך ורק כביטוי לרצון הא-ל. השוני היחיד בין מה שאנחנו מכנים "טבעי" ל"על טבעי" הוא שהטבע הוא ביטוי מתמשך של רצון הבורא, בעוד שנס הוא ביטוי החורג מהשגרה. בסך הכל עניין של תדירות!

למי שחי במציאות כזאת, נשימה, ראייה, עצים ופרחים, סטייק ופיצה או חומץ שבוער כמו שמן, כולם ביטוי זהה לרצון הא-ל בעולמו.

ניסים יומיומיים

מתתיהו ובניו מרדו במעצמה היוונית-סורית החזקה והכניסו את עצמם לסכנה. הם סיכנו הכל למען האידיאל. גדולים וצדיקים ככל שהיו, איך יכלו לסמוך על א-לוהים שיציל אותם בניסים? הם יכלו משום שגם הם ראו את החיים באותן עיניים כמו רבי חנינא בן דוסא; גם הם ידעו שהעל-טבעי הוא טבעי. הם צעדו אל הקרב נגד מעצמת-העל העולמית בביטחון שרצון הא-ל יתממש, אפילו אם זה אומר שיתרחשו לשם כך ניסים.

התפילה היהודית המרכזית, תפילת העמידה, כוללת ברכה שמודה לבורא על "ניסיך שבכל יום עמנו". אילו ניסים יומיומיים? האם הוא קרע למעננו איזשהו נהר בזמן האחרון?

לא, אבל הוא נתן לכולנו את החיים ואת היכולות שרק התחלנו להעריך ולנצל.

בחנוכה זה, כשנדליק את הנרות, ננסה לזכור מה שלמדנו מרבי חנינא בן דוסא: אותו א-לוהים שאומר לשמן שידלק, יכול להגיד גם לחומץ שיבער. משום שכל נשימה היא נס.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן