היה זה בצהרי יום קיץ חם, השמש יצאה מנרתיקה וייבשה לחלוטין את טיפות הטל שנותרו מהלילה שלפני. השדות התרוקנו מאדם, שכן עבודת האדמה התבצעה כבר בשעות הבוקר, תחת השפעת צינת הלילה.

זמן הצהריים היה מועד התכנסות הגברים תחת צל קורת בית המדרש.

שלא כמו בזמנים אחרים, בהם היה בית המדרש שוקק חיים וקולותיהם של לומדיו הרבים יצרו כעין ניגון של חיים, כעת קטן מספר הלומדים והמעטים שהרהיבו עוז להגיע, הנמיכו את קולם מחשש לחייהם. לימוד תורה הפך מחוץ לחוק וכל העובר על גזירה זו הסתכן בנטילת חייו.

האוירה היתה מתוחה והלימוד היה קשה על כולם. גזרותיו של אנטיוכוס נתנו את אותותיהן על חיי בני הכפר מודיעין כולו.

באחת הפינות ישבו מתתיהו, חמשת בניו ועוד מספר איכרים סביב השולחן ולמדו בחשק גדול. ניכר היה עליהם שלא הופרעו מגזרותיו של השליט הרודן ושירת הלימוד לא פסקה מפיהם. בעודם מנסים לפצח סוגיה קשה נשמע קול צרחות ילדים ממרכז הכפר ושלוות הכפר הופרעה באחת. קולות נשים ואנשים בהולים רצים לכל עבר חסרי אונים.

מתתיהו ושאר באי בית המדרש החישו צעדיהם לראות על מה המהומה.

נער בלבוש איכרים רץ לקראתם מתנשף וחרד "גדוד יווני מתקרב במהירות לעבר הכפר" צעק במלוא גרונו ופניו האדימו

נער בלבוש איכרים רץ לקראתם מתנשף וחרד "גדוד יווני מתקרב במהירות לעבר הכפר" צעק במלוא גרונו ופניו האדימו. מתתיהו הביט באנשי כפרו, חסרי אונים, מבוהלים וזקוקים להנחיה. הוא הורה לשלוח את הנשים והילדים לבתים ועל הגברים פקד להתייצב מיד במרכז הכפר.

פרסות הסוסים של הגדוד היווני נשמעו קרובות ומאיימות. מתתיהו עצם את עיניו ונשא תפילה זכה אל בוראו. בניו הביטו בו ביראה ודמותו האיתנה נסכה בהם כוח נפשי רב. הגדוד היווני הגיע תוך שהוא מעלה אבק ונעצר קרוב מאד אל קבוצת הגברים המחכה.

שניות ספורות של שקט מוחלט עד שנפתחה דלת האפיריון בה ישב הנציב האזורי. הוא פסע בצעדים איטיים ובגינוני מלכות לעבר קבוצת הגברים. במבטו ליטף את חייליו אזורי המלחמה, לבושי שריון וקסדות שנצצו בשמש היוקדת וחרבותיהם שלופות, מלוטשות, מאיימות.

בתנועת יד קלה הורה להציב את הפסל במרכז הרחבה ותוך כדי כך נשמע כרוז המפרט את החוק החדש. חוק שמחייב כל יהודי להשתחוות לפסל כחלק מהפיכתם לנתינים "נאמנים".

המתח היה קשה. האיום על חייהם היה עתה מוחשי יותר מתמיד. חייו של כפר שלם, נשים גברים וטף היו מוטלים על הכף. מנגד היתה תלויה האפשרות להפר את דברי התורה ולפגוע בצורה הבוטה ביותר בכל המוקדש לעם ישראל. ההשתחוות לפסל היתה פעולה מזעזעת ביותר לכל יהודי הנאמן לאלוקיו. הראש היהודי שהתכופף באהבה רק לפני בוראו נדרש עתה להתכופף אל פסל מעשה אדם, סמל השקר.

"קדימה יהודים מטונפים" צרח הנציב "קדימה, להשתחוות! ואם לא, נהרוג את כולכם!" רחש עבר בין היהודים שניצבו חסרי אונים אל מול הגדוד היווני צמא הדם שעמד מצפה להוראת הנציב. חלק מהאנשים החל להתנועע בחוסר מנוחה כאשר לפתע החל מישהו מהם צועד באיטיות אל עבר הפסל שבמרכז.

חיוך קל נמתח על שפתיו של הנציב. תחושת ניצחון אפפה אותו והוא היה שבע נחת.

"בוגד!" נשמעה צעקתו של מתתיהו שהדהדה בעוצמה בהרים שמסביב.

מבטו של הנציב הופנה בחדות לעבר מתתיהו וחיוכו נמחק. עיניו התרוצצו בחוריהן והוא נראה כאריה רעב שכמעט והחל לנגוס בטרף, וברגע האחרון חמק מבין שיניו...

"מי להשם אלי" קרא מתתיהו ועיניו ברקו בלהט. דמותו ההרואית קרנה עתה במלוא עוצמתה. מיד, כאיש אחד, כגוף אחד התאחדו אנשי הכפר בגבורה עילאית למתקפת פתע אשר הפיצה את הגדוד לכל עבר. לא לפני שהנציב נהרג והפסל נופץ.

מרד המכבים החל.
 

***

השמש עמדה לשקוע על כפר מודיעין והאנשים התכנסו לתפילת מנחה. מיד לאחר מכן, כינס מתתיהו את כל הכפר והסביר את משמעות מאורעות היום והשלכותיו של מרד גלוי באימפריה רבת עוצמה. חמשת בניו עמדו לצידו מחזקים את דבריו. מתתיהו דיבר כיאה לבן כוהנים, במסירות בלתי מתפשרת לערכיה של התורה ובסבלנות בלתי נלאית לטובת בני עמו.

בני הכפר החלו להבין את צורך השעה במלחמה. הגזרות הפכו קשות מנשוא, לא רק מיסים כבדים, ביזה והשפלה, אלא מעתה נדרשו לבטל את מצוות ברית המילה, את שמירת השבת שמירת הכשרות, להשתחוות לפסלים ולחלל את המקדש.

"עכשיו יהיה גרוע יותר ויבואו להרוג אותנו ואת כל כפרי הסביבה" נשמעה קריאה מאחור.

"נכון," אמר מישהו אחר, "מי אמר שזו מלחמת חובה כפי שהתורה אומרת...?".

"ערכינו המקודשים ביותר עומדים על הפרק, מחויבותנו לילדנו, לעצמו ולאלוקינו עומדת במבחן נאמנות עליון".

"ששש..." היסה אותם מתתיהו בנחישות "וכי אינכם רואים שסכנת מוות על ראשנו?" המשיך מתתיהו תוך שהוא סוקר את הנוכחים בעיניו היוקדות.

"ערכינו המקודשים ביותר עומדים על הפרק, מחויבותנו לילדנו, לעצמו ולאלוקינו עומדת במבחן נאמנות עליון".

"אם היית נותן לי להשתחוות לא היה קורה כלום ולא היתה סכנה לחיינו" קרא לעברו האיש שמספר שעות קודם לכן צעד לעבר הפסל היווני.

שקט מבהיל השתרר באולם וכולם ציפו לתגובתו של מתתיהו.

"ב ו ג ד" נשמעה המילה כמעט בלחש.

פניו של מתתיהו הופנו אליו ומבטו המקפיא הכריע את האיש שמיהר להסתלק מן המקום.

"אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות" המשיך מתתיהו בדבריו אל בני הכפר שישבו כל העת קשובים בדריכות.

"לפני שבועות מספר כאשר עלינו בניי ואני לשרת במקדש חזינו בתוצאותיה של 'מגפת ההתייוונות'. רוח הטהרה שאפפה את ירושלים במשך מאות שנים מאז ימי דוד המלך הולכת ומתפוגגת. היוונים בשיתוף פעולה של האצולה היהודית מרוקנים את ירושלים מאוצרותיה הרוחניים".

"מאבקנו הוא לא נגד הכיבוש היווני לשחרור ארצנו מעול הנוגשים. מאבקנו הגדול הוא נגד התרבות ההלניסטית אשר הביאו אתם היוונים... ניצחון לתרבותם יביא עמו את המוות הקשה מכולם – חורבן רוחני".

קירות בית המדרש ששימשו עתה כאולם כנסים מאולתר, כמו ביקשו לאצור את דבריו של היהודי הזקן שרוח של קדושה פיעמה בקרבו.

"יהודים יקרים, תורתנו היא תורת חיים! אם אדם לא חי את חייו בהתאם למהותו העליונה כמיישם צדק ומשפט בכל רגע ורגע, חייו אינם חיים!".

"האמנם כן, אדוני?" נשמע קולו הצעיר של אחד מתלמידיו הנאמנים של מתתיהו, "האמנם כדאי הוא המוות, הצער והסבל כשמדובר בנאמנות לרעיון שכזה?!"

"נערי היקר, אל יקלו בעינך רעיונות, שכן הם הבסיס לעקרונות עליהם מושתתים חיינו ונאמנותנו המוחלטת אליהם יקרה אף מהחיים עצמם!".

אצילות נפשך בני... אצילות הנפש ה'קוראת' לכל אדם להגן על יקיריו.

"ומי אומר שכך?" שאל הבחור בקול רועד.

"אצילות נפשך בני... אצילות הנפש ה'קוראת' לכל אדם להגן על יקיריו, להגן על מולדתו, לחוס על חפים מפשע בעת מלחמה, להציל אדם שעל סף טביעה או נפילה מצוק גבוה... על שכאלה תאמר לך אצילות נפשך: הן, עשה זאת אף אם חייך עלולים להיגדע, שאם לא כן, תואר אדם לך, מנין?!"
 

***

מתתיהו הביט בנוכחים במבט קורן... אנשי הכפר ידעו כי הם שומעים את דבריו הראשונים של מנהיג המרד ביוונים ותרבותם. מה שהם לא ידעו הוא: שהניצחון במאבק זה יסמל את ניצחון התורה. הניצחון היהודי לדורותיו.