זהו אחד החלקים בסיפור שזוכה להתעלמות הגדולה ביותר. ועדיין, זהו היבט של חנוכה שלדעתי יש לו את הרלוונטיות הגדולה ביותר לחיינו כיום, בעודנו נמצאים שוב בסוג של מאבק מכבים למען הישרדות היהודים.

ידוע לנו כי הקרב העתיק היה של רבים נגד מעטים, טהורים נגד טמאים, צדיקים נגד רשעים. איכשהו, כהן זקן בשם מתתיהו יחד עם חמשת בניו הגיבורים, הצליחו לגבור על אימפריה רבת עוצמה, לשחרר את בית המקדש מידי עובדי האלילים ולהשיבו לידי המאמינים באלוקים.

כיצד הצליחה משפחה קטנה להוביל אומה שלמה לניצחון כה מדהים? מה היה סודם? ההצהרה על חנוכה כנס משמים, אירוע בלתי נתפס שהתרחש בזכות התערבות האל, משמעה להתעלם מהגורם האנושי – המאבק הקשה, כמו גם המלחמה שקדמה לשחרור בית המקדש ולהדלקת המנורה בתוכו.

בדומה לפורים, חנוכה הוא חג המציין ניצחון שהושג בכוחות משותפים של אלוקים והיהודים, של האל והמכבים, בדומה לסיפורם של אסתר ומרדכי. לכן, רלוונטי לשאול את עצמנו מה הבטיח להם תוצאה מופלאה זו, שהייתה כנגד כל הסיכויים.

המכבים לא ידעו שעומד להתרחש נס - מה גרם להם להדליק את המנורה בכל זאת?

אני מאמין כי התשובה חבויה באירועים שקדמו לסיפור נס כד השמן. הם מצאו כד קטן של שמן טהור, שהספיק ליום אחד בלבד. המכבים לא ידעו שעומד להתרחש נס - מה גרם להם להדליק את המנורה בכל זאת? מדוע הם התחילו משהו שלא היה באפשרותם לסיים? מה הטעם להדליק מחדש את המנורה כשההיגיון קובע שלמחרת היא שוב תיכבה ולא תוכל למלא את מטרתה?

המכבים לא נרתעו ממה שנדמה היה ככישלון בטוח של מאמציהם. זה היה סודם של המכבים: לא משנה כמה גרוע היה המצב, לא משנה כמה קלושים היו סיכויי ההצלחה, אנו מתחילים במשימה – ושמים את מבטחנו באלוקים שיעזור למאמצינו איכשהו לשאת פרי.

לקפוץ למים

זהו סוד בעל מקור קדום. לאחר שהעברים שוחררו מהעבדות במצרים, פרעה שינה את דעתו ויחד עם צבאו רדף אחרי עבדיו לשעבר. הם השיגו אותם בים סוף והיהודים הוכרעו על-ידי הפחד ולא ידעו לאן לפנות. האל ציווה עליהם להמשיך ללכת אל תוך הים. לא, זה לא היה כפי שססיל דה מיל הציג זאת בסרטו ההוליוודי המפורסם על יציאת מצרים. משה לא עמד על החוף ולא הניף את מטהו כדי לגרום לים להתפצל לשניים כך שהיהודים יוכלו לדרוך על "אדמה מוצקה". דבר לא קרה עד שהאנשים הראשונים העזו ליזום מסע בלתי אפשרי. רק כשנחשון בן עמינדב נכנס לתוך המים והמים הגיעו עד לצווארו, רק אז ביצע האלוקים את הנס של חציית ים סוף שהביא לנו את הישועה.

אלוקים עושה ניסים – אולם רק לאחר שאננו מבצעים את החלק שלנו, את נס האמונה שמחייב אותנו לצאת למסע, גם אם הדרך נראית אבודה, ולבטוח בהצלחתו של חלום שנדמה בלתי אפשרי ושהדבר היחיד שמחזיק אותו הוא אמונתנו האיתנה בהשם.

גולדה מאיר ניסחה זאת כך: "פסימיות היא מותרות שיהודים אינם יכולים להרשות לעצמם". בן גוריון הזכיר לנו שבישראל, "כדי להיות ריאליסט, אתה חייב להאמין בניסים".

לחיות בישראל היום פירושו להתמודד עם אתגרי הישרדות יומיומיים, החל מאויבים הנחושים להשמידנו בדומה להמן הרשע, וכלה באויבים הנחושים לשלול את יחסינו הייחודיים עם אלוקים, בדומה ליוונים. בשתי דוגמאות אלה מן העבר אנו ניצחנו. הנס של סירובנו העיקש לוותר על תקווה, לא משנה כמה קלושים הסיכויים, העניק לנו שני חגים נוספים.

אין לי ספק שביום מן הימים יהיה חג שלישי. יהיה זה חג שיציין את תבוסת כוחות האופל, שיוחלפו באור הפלאי שיובא לבית המקדש על-ידי יהודים בכל הדורות דרך רוח האופטימיות, התקווה והאמונה הבלתי מעורערת שלהם בהצלחה הסופית של משימתם.

לעוד מאמרים בנושא חנוכה, לחצו כאן.