סביבונים הם חלק אהוב מחגיגות החנוכה ברחבי העולם. והם רחוקים מלהיות צעצוע פשוט – סביבונים מסמלים מושגים רוחניים מעמיקים ויש להם היסטוריה מרתקת. להלן 8 עובדות לא ידועות לגביהם.

לשטות בחיילים היוונים

אחד ההסברים הפופולריים לאופן שבו קשורים סביבונים לחג החנוכה הוא ששמשו משחק לילדים יהודים שהפרו את גזרותיו של המלך אנטיוכוס נגד לימוד תורה.

בשנת 175 לפני הספירה, המלך אנטיוכוס אפיפנס כבש את האזור, כולל סוריה, לבנון וישראל של ימינו, וגזר גזרות קשות נגד היהודים. תחת שלטונו נאסר על היהודים לשמור שבת ולחגוג את החגים היהודיים, הם הצטוו לעבוד אלילים יווניים וכן נאסר עליהם ללמוד או ללמד תורה. 

המורים וההורים היהודים המשיכו לנהל בתי ספר יהודים בחשאי. בתקופה של התרחשות נס חנוכה, הלימוד נעשה בעל פה והיה הכרחי שהתלמידים והמורים על מנת לשמור על חשאיות בתי הספר. מי שנתפס דינו היה מוות כמעט ודאי.

התלמידים התהלכו עם צעצוע קטן דומה לסביבון בכיסיהם. ברגע שחיילים יוונים היו מגיעים לערוך פשיטה בבתי ספר סודיים אלה, הילדים היו שולפים את הסביבונים וכמה מטבעות, ומסבירים שהם רק משחקים. הונאה זו אפשרה לדור שלם של ילדים יהודים להמשיך ללמוד תורה ולחיות חיים יהודיים בהיחבא.

מיוון העתיקה לאירופה המודרנית

נראה שצעצועים מסתובבים דמויי סביבונים היו פופולריים במזרח התיכון העתיק. כל צד של ה"סביבון" ייצג משהו אחר, בדומה לקובייה המודרנית, מה שהפך אותו לאידיאלי למשחקי הימורים. בבבל העתיקה השתמשו בקוביות דומות לסביבונים כדי להמר: תמונות אלים שונים סימלו ניצחון והפסד. קשישה יהודייה אחת שאני מכירה, שגדלה במצרים, הסבירה לי שבקהילה שלה הייתה מסורת עתיקת יומין, שנמשכה דורות רבים, של שימוש בעצמות בעלי חיים כדי לבנות סביבונים וצעצועי הימורים אחרים.

היסטוריונים מסוימים מאמינים כי החיילים הרומאים בימי קדם הביאו עמם מהמזרח התיכון לאנגליה משחקים פשוטים אלה, דמויי קוביות, שבהם משמשים צעצועים מסתובבים בעלי ארבעה צדדים. באנגליה משחקים אלה הפכו להיות פופולריים ביותר, ובימי הביניים ילדים ומבוגרים אנגלים שיחקו במשחק הימורים עם סוג של סביבונים. כשבודקים את המקורות הרומיים של המשחק, על סביבונים אנגליים אלה היו חרוטות האותיות – A, D, N ו- T על כל אחד מארבעת הצדדים. אלה ייצגו מילים בלטינית – Aufer , שפירושה "לקחת", לקחת מטבע מהכד, Depone , "לשים" – שמים כסף בכד, Nihil , "כלום" – לא עושים כלום באותו תור, Totum , "הכל" – זוכים בכל המטבעות שבתוך הכד. המשחק נקרא אחר כך "טיטוטוּם" – שיבוש של המילה הלטינית טוטוּם, שייצגה את התוצאה הטובה ביותר.

ב- 1800, האותיות שנכתבו על צעצועי המשחק טיטוטום באנגליה ובאירלנד היו בדרך כלל באנגלית: P בשביל "לשים", H בשביל "לקחת חצי מהכד", N בשביל "אל תעשה כלום" ו- T "קח הכל". המשחק התפשט גם לאזורים דוברי גרמנית באירופה, והאותיות הוחלפו כדי להתאים לשפה הגרמנית: N - nichts, אל תעשה כלום, H halb – קח חצי מהכד, S stell ein – שים מטבע ו- G ganz – קח הכל. השם הגרמני למשחק פופולרי זה היה Torrel , או לפעמים Trundl, שפירושו "לסובב" או "לסחרר" בגרמנית. המשחק היה פופולרי בקרב יהודים דוברי יידיש במרכז ומזרח אירופה, ששינו את הגיית שם המשחק לדריידל.

פעמים רבות שיחקו במשחק בערך בזמן חג המולד, ונדמה היה שגם היהודים החלו לשחק בסביבון באמצע החורף, רק ששינו את האותיות מגרמנית לעברית – נ, ג, ה, ש – המייצגות את המילים "נס גדול היה שם", ומתייחסות לנס החנוכה.

המשמעות העמוקה יותר של האותיות

האותיות בעברית נ, ג, ה, ש אינן מייצגות רק את המילים נס גדול היה שם. יש חוקרים הטוענים שהן מכילות גם משמעות עמוקה יותר.

המלומד החסידי הגדול, הרב צבי אלימלך שפירא (1783-1841) ציין כי 4 האותיות של הסביבון  תואמות את ארבעת הגלויות. נ' מייצגת את נבוכדנצר, בבל. ג' מייצגת את גוג, או יוון. ה' מייצגת את המן הרשע, מלכות פרס ומדי, שתבוסתו נזכרת בחג פורים. ש' מייצגת את שעיר, או מלכות רומי העתיקה, שהחריבה את בית המקדש השני בירושלים והביאה לקץ השלטון היהודי בישראל העתיקה למשך קרוב לאלפיים שנה. 

עוד אופן שבו ניתן להבין את האותיות שעל הסביבון הוא כמייצגים את חלקי האדם: נ' פירושה נפש, ג' פירושה גוף, ש' פירושה שכל ו- ה' פירושה הכל, כיוון שהנ"ל מהווים את כל מאפייני הליבה של האדם.

במחשבה היהודית המיסטית, לימד הרב צבי אלימלך שארבעת חלקים אלה של האדם תואמים לארבע הממלכות שניסו להשמידנו. הבבלים החריבו את בית המקדש הראשון בירושלים ולקחו את רוב העם בשבי: הייתה זו מתקפה על הגוף של עמנו. בהמשך ניסתה האימפריה הפרסית לפתות את היהודים עם אורח החיים ההדוניסטי שלהם – הייתה זו מתקפה על הנפש של העם היהודי. היוונים הקדמונים הציעו פילוסופיות מתחרות ליהדות וניסו להפוך יהודים מסורתיים למתבוללים, או מתיוונים – הרואים את העולם באמצעות הפילוסופיה היוונית. זו הייתה מתקפה על השכל של העם היהודי. לבסוף, הרומאים הקדמונים תקפו את העם היהודי בכל שלושת האמצעים – בכל הדרכים. אותיות הסביבון מזכירות לנו את הפעמים הרבות שבהן היו היהודים נתונים תחת איום.

הפתעות גימטריות

בעברית, יש לכל אות ערך גימטרי. הערך הגימטרי של האותיות נ, ג, ה, ש הוא סך הכל 358. זהו גם הגימטריא של מספר מילים חשובות ביהדות. "נחש" – הנחש שפיתה את אדם וחווה לאכול מעץ הדעת בספר בראשית. זהו גם הגימטריא של המילה משיח – שיגאל בסופו של דבר את העם היהודי.

האותיות שעל הסביבון מזכירות את ההישגים הגבוהים ביותר ואת השפלים הנמוכים ביותר בהיסטוריה היהודית ומזכירות לנו שלמעשה, ההיסטוריה היהודית נתונה בידינו. במעשינו יש לנו את הכוח להרים את העם היהודי כלפי מעלה. העובדה כי האותיות מזכירות לנו את המשיח מבטיחה לנו גם שלא משנה בכמה סכנה נדמה שהעם היהודי שרוי, אלוהים לעולם לא ינטוש אותנו.

הסביבון הישראלי: 

בישראל, הדריידל נקרא סביבון, משורש "סוב". כשיהודים ממרכז אירופה החלו לחזור לארץ ישראל ב- 1880. לא ידוע בוודאות מי טבע את המילה סביבון. הסופר היהודי הציוני דוד ישעיהו זילברבוש (1851-1936) לקח קרדיט על המצאת המילה, אולם יש הטוענים כי איתמר בן-אב"י, הראשון שעברית מודרנית הייתה שפת אמו (בנו של אליעזר בן יהודה, שכתב מילון עברי וגידל את בנו לדבר עברית בלבד), היה האחראי לכך. איתמר נולד בארץ ישראל ב- 1882 והסברה היא כי טבע את השם סביבון ב- 1887, בהיותו בן חמש.

סביבונים שונים מדריידלים באופן מהותי: כתוב עליהם: נ, ג, ה, פ (במקום ש). כלומר, נס גדול היה פה – ולא שם.

עץ או כסף?

סביבונים עשויים ממגוון חומרים, אולם נראה שעץ וכסף הם המקובלים ביותר. החכם הדגול רבי משה סופר (1762-1839), הידוע גם בשם החתם סופר, נהג לשחק עם ילדיו בסביבון עשוי כסף בחנוכה. ייתכן שהדבר היה כדי לקיים הידור מצווה.

הרב צבי אלימלך שפירא הציע שמתאים ביותר להשתמש בדריידל עשוי עץ בגלל חזיונו של הנביא יזחקאל שבקץ הגלות, כל שמות שנים-עשר השבטים ייכתבו יחד על לוח עץ (יחזקאל לז, טז-כח). חלק זה של התורה נקרא בבית הכנסת סמוך לחג החנוכה.

סביבונים לעומת רעשנים

 

דריידל עץ מהמאה ה- 19, המוזיאון היהודי

הרב צבי אלימלך שפירא השווה גם בין סביבונים לבין רעשנים המשמשים בפורים להטביע את שמו של המן הרשע כאשר מקריאים את מגילת אסתר בבית הכנסת. כל צעצוע נושא עמו משמעות סמלית כבדת משקל. בפורים, כשאנו מחזיקים את הרעשן בתחתיתו, איננו יכולים לראות את ידנו ששולטת בו. הדבר משקף את האופי של נס פורים, שבו יד אלוהים הייתה נסתרת. הניסים הרבים שלו התגלו רק בדיעבד, אחרי שאנשים צירפו את כל החלקים של מה שנדמה היה כמו סדרה של צירופי מקרים.

בחנוכה, לעומת זאת, אנו מסובבים את הסביבון מהחלק העליון שלו. ידינו, המסמלות את "יד אלוהים", גלויות באופן ברור. כך גם אירועי החנוכה, בהם אלוהים חולל ניסים באופן גלוי למען אבות אבותינו כשהם נלחמו ביוונים הסורים.

לשחק בסביבון זה קל וכיף. להלן גרסה פופולרית אחת של המשחק. התחילו בכך שכל שחקן ישים מטבע (אפשר להחליף את המטבע בממתק או אסימון) במרכז, זהו ה"כד". סובבו את הסביבון בתורות. אם הסביבון נפל על נ', אל תעשו דבר. אם הוא נפל על ג' – קחו את כל המטבעות שבכד ואז כל שחקן צריך לשים מטבע נוסף בחזרה כדי למלא את הכד. עם הסביבון נופל על ה' – קחו חצי מהמטבעות בכד. אם הסביבון נפל על ש' או פ' – שימו אחת מהמטבעות שלכם בכד. והכי חשוב – הירגעו ותיהנו, בידיעה שאתם חלק ממסורת יהודית ארוכה של משחק בסביבונים כדי להתחבר לרוח חג החנוכה.