בעולם מלא בלבול, חרדה ושנאה, חג החנוכה מעניק לנו מתנה של אור. להלן ארבע תובנות עדכניות לגבי משמעות החנוכייה. האור שלה לוחש לנו להתקרב ולהקשיב למסר המופלא שלה.

1. חפשו את האש הפנימית

כשהחשמונאים הביסו את היוונים, הם תרו במקדש ההרוס אחר שמן טהור חתום בחותם הכהן הגדול. הם מצאו רק כד אחד קטן שיספיק לבעור יום אחד בלבד. אולם אירע נס והשמן המשיך לבעור במשך שמונה ימים.

מדוע אנו מדליקים את החנוכייה במשך שמונה ימים? אחרי הכל, היום הראשון לא היה נס. מדוע שלא נחגוג חג בן שבעה ימים?

החיפוש אחר אותו כד שמן הוא נס בפני עצמו.

כולנו חווינו תחושת עייפות, כשקול קטן במוחינו אומר לנו: די, תוותר/י. זה יכול להיות חלום שחלמנו כל החיים, רצון לעשות משהו גדול, להיות אנשים טובים יותר או לחיות טוב יותר. אולי יש לנו אדם בחיינו שמתמודד עם קשיים. קל הרבה יותר לקום וללכת מאשר להמשיך במסע שלנו ובחיפוש אחר הגדוּלה.

נס חנוכה מלמד שלעולם לא נפסיק לשאוף ושעלינו להמשיך לחפש את אותה אש פנימית. אל תפסיקו לחקור ולמצוא את הנשמה באחרים. זה אולי מאתגר, אך אל תוותרו על חלומותיכם ועל האנשים שאתם מאמינים בהם. חפשו את הנס, ותצליחו.

2. המשיכו לצמוח

בכל ערב בחנוכה אנו מדליקים קודם כל את הנר החדש משמאל לימין וכל ערב אנו מוסיפים נר חדש, עד שביום האחרון כל החנוכייה דולקת. המספרים עולים.

העלייה במספר הנרות ממחישה את גדלותו של הנס שהלך והתגבר מדי יום.

ביהדות, ברמה עמוקה יותר, שמן מייצג את חוכמת הלב והראש. היוונים חיללו לא רק את כדי השמן, אלא גם את לבבותיהם ומחשבותיהם של העם שלנו. העם היהודי החל להאמין שהחוכמה היוונית היא החוכמה האמיתית.

אולם נותר כד טהור אחד, שריד אחד של אמת, ניצוץ אחד של הקדושה האלוהית הנצחית שמעולם לא נעלמה. בעזרת אור מועט זה, היינו מסוגלים לשוב לגדולה. לא איבדנו את נשמת העם.

להיות יהודי פירושו להמשיך לגדול, להמשיך ללמוד, להמשיך לשאוף לתיקון עולם. חבל סתם "לזרום", להיות אותו אדם שהיינו לפני 5 או 10 שנים, מבלי להתפתח ולהשתנות.

החנוכייה מבקשת מאיתנו להמשיך לאתגר את המוח והלב שלנו ללא הרף. הוסיפו אור לחייכם מדי יום ביומו. צללו לתוך חוכמת היהדות. הזינו את נשמתכם כדי שתפרחו כבני אדם. היו גדולים יותר.

3. הציתו את הלהבה בילדיכם

כשאנו מדליקים את החנוכייה, עלינו להחזיק את השמש ליד הפתיל עד שהוא יידלק וימשיך לבעור מעצמו.

זוהי המשימה של כל הורה ושל כל מבוגר שיש ילדים בחייו.

החנוכייה מבקשת מאיתנו להמשיך להדליק את האור עד שהילד יהיה מסוגל להדליק את האש בתוך נשמתו ולעמוד בכוחות עצמו כיהודי גאה. המשיכו להושיט יד. אל תתייאשו. כל ילד חשוב. כל אדם חשוב. בדומה למים שזורמים על סלעים עד שמצליחים לחדור דרכם, כך גם אתם תשפיעו על ילדיכם.

המילה חנוכה מזכירה את המילה חינוך. מהות החינוך היהודי היא להעביר את התורה לדור הבא. התורה אינה נושא – זוהי דרך חיים. צרו בית מלא באור נרות השבת מדי שבוע. ברכו את ילדיכם. דברו באדיבות. הביאו שמחה הביתה. אפשרו לילדיכם לראות את אהבתכם לעם ישראל ולארץ ישראל. למדו את ילדיכם לתת צדקה. אמצו הכרת תודה. השקיעו בקשר עם אלוהים בחייכם. הדגימו מה פירוש מחויבות לאמת. חיו בתשוקה למען כל מה שאתם מאמינים בו.

המשיכו להדליק את האש. זו עבודה קשה, אולם ככל שתמשיכו להחזיק את הלהבה ליד הפתיל, כך תהיה השלהבת שלהם גדולה ויציבה יותר.

4. המשיכו לקוות

העובדה שהיהודים לא התייאשו מהדלקת החנוכייה ביום הראשון היא מסר מדהים לכולנו. היה להם ברור כי אין מספיק שמן למחר.

למרות זאת, הם סירבו לאבד תקווה ביחס למחר.

תקווה זו היא שמאפשרת לעם שלנו לשרוד. אם הייתה לדורות העבר דרך לחזות את עתידו של העם היהודי הם היו זועקים בייאוש וכאב. זה מה שאנחנו רואים – חורבן בית המקדש בירושלים, נלקחנו בשלשלאות לגלות, נמכרנו לעבדות. אינקוויזיציה. הועלינו על המוקד בגלל אמונתנו. פוגרומים. מסעות צלב. נדחסנו לקרונות בקר והושלכנו למשרפות. אנו מוקפים באויבים שמאיימים להשליכנו לתוך הים ולמחוק את מדינת ישראל מעל פני האדמה. פיגועי טרור. מנהרות מלאות נשק קטלני. שקריו של ארגון ה- BDS. התקפות אנטישמיות באירופה וארה"ב. שנאה מלאת רעל מרימה את ראשה המכוער בקמפוסים בקולג'ים. ואפילו רצח בבתי כנסת.

האם ייתכן שעם ישראל עדיין עומד ודבק באמונת אבותינו?

כן!

מעולם לא איבדנו את הרצון שלנו לשרוד. נאחזנו בדבקות בתקוותנו ובאמונתנו שעם ישראל חי.

בחג החנוכה הנוכחי, הבה ניקח רגע וניזכר במסר של נרות החנוכה.