אכזריות יוון

כאשר זוכרים רק את תרומתה של יוון לאנושות, בתחומי הפוליטיקה והפילוסופיה, קל מאוד לשכוח את פרצופה האמיתי של החברה היוונית.

לדוגמא: המושג "אורח חיים ספרטני" מוכר לרובנו, אבל מה הייתה משמעות הדברים באופן מעשי? ובכן, כבר בגיל מוקדם (כיתה א'), הופרדו הבנים והבנות מהוריהם; הם עברו לגור במחנות צבאיים, בהם הוכו ואף הורעבו, על מנת שילמדו לגנוב מזון. להיות ספרטני משמעו – להיות קשוח.

האתונאים, היו פחות קשוחים מבני ספרטה, אבל גם אותם לא היינו מכנים "עדינים". לדוגמא: הם לא התפעלו כלל מהריגת תינוקות (מנהג משותף לכל התרבויות העתיקות, לא משנה עד כמה "מתקדמות" הן היו). אחד מהוגי הדעות בעל ההשפעה הרבה ביותר בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית, אריסטו בכבודו ובעצמו, מנמק בעקרונות רעיונותיו (Politics - VII. 16), שהריגת ילדים נחוצה לתפקודה התקין של החברה. וכך כתב:

חייב להיות חוק שאוסר לגדל ילדים חולים או בעלי מום. ובכדי למנוע את התרבות האוכלוסייה, כמה ילדים מוכרחים להינטש (במלים אחרות – להיזרק על ערמת האשפה, למוות) משום שחייב להיקבע גבול לכמות האוכלוסייה במדינה.

אריסטו לא אומר "אני אוהב להרוג תינוקות", אלא מגיע להחלטה קרה ומחושבת.

שימו לב לאופן ההתנסחות – אריסטו לא אומר "אני אוהב להרוג תינוקות", אלא מגיע להחלטה קרה ומחושבת: התפוצצות אוכלוסין היא סכנה, וזוהי הדרך היעילה ביותר לפקח על העניינים.

בשטח הלוחמה, היוונים המציאו את שיטת "המערכה הנטושה" – כשאלפי חיילים רגליים, צמודים זה לזה כגוף אחד הומוגני וקוצני, מתנגשים בחילות האויב, שוחטים ונשחטים תוך כדי התקדמותם. בעוד שאנו נוטים לחשוב היום על היוונים כעל עם תרבותי ומכובד, די מדהים הדבר ללמוד כיצד הם התנהגו בדרכם לכיבוש.

הלניזם

מהו בדיוק ההלניזם? באופן כללי, הייתה זו תפישת חיים שבמרכזה עמד האדם.

היוונים הציגו לראווה את כל הכישרונות האנושיים – ספרות, דרמה, שירה, ארכיטקטורה, פיסול ועוד. הם העלו על נס את יופיו של הגוף האנושי, והציגו את מיומנויותיהם בתחום הספורט. לא היה דבר בגוף האנושי שנתפס בעיניהם כמביך, פרטי, או שיש להצניעו.

(להתרוצץ בעירום נחשב כדבר נורמלי ביוון. שירותים ציבוריים היו בנויים לעיתים קרובות כספסל ברחוב ראשי, עם חורים בתוכו. אנשים ישבו שם ועשו את צרכיהם בזמן שאחרים צעדו ברחוב.)

באופן טבעי זכו התאוות האנושיות להערצה רבה, וממילא הפכו האיסורים המיניים למועטים בלבד, עד שאפילו פדופיליה ומעשי סדום נחשבו למותרים. למעשה, יחסים מיניים בין עלם צעיר לבין גבר בוגר, נחשבו לביטוי הגבוה ביותר של האהבה. אפלטון כתב בספרו "סמפוזיון" (178 ג):

אני כשלעצמי, איני מוצא מה להגדיר איזו ברכה נהדרת יותר יכולה להיות לגבר בעלומיו מאשר מאהב מכובד (מבוגר יותר)...

אפילו האלילים היווניים תוארו במיתולוגיה היוונית במושגים אנושיים, והובסו לעיתים קרובות על ידי בני-האדם. עם הזמן, דיבור על האלילים מתוך ציניות צורבת וחוסר כבוד, הפך לסגנון הדיבור של האינטלקטואלים היווניים.

הייתה להם תחושת ייעוד עזה, והם האמינו שתרבותם מיועדת להיות התרבות האנושית האוניברסלית.

בקיצור, היוונים הביאו למודעות האנושית רעיון, שעומד להיכנס ל"משחק" כאחד מהכוחות האינטלקטואליים העוצמתיים ביותר בהיסטוריה המודרנית – "הומניזם". בן האדם הוא מרכז העולם. המוח האנושי ויכולתו להבין, להתבונן, ולהכיל דברים באופן רציונאלי, הוא הכול בכל מכל. זה הרעיון שהגיע אלינו הישר מיוון.

ומעבר לכך, היוונים ראו בתפישתם זו הארה מיוחדת, הרמה הגבוהה ביותר של הציוויליזציה. הייתה להם תחושת ייעוד עזה, והם האמינו שתרבותם מיועדת להיות התרבות האנושית האוניברסלית.

ההשקפה היהודית

מובן שליהודים הייתה השקפה שונה. היהודים האמינו, שעולם המאוחד סביב אמונה בא-ל אחד, ומתייחס לסטנדרט מוחלט אחד של ערכים מוסריים – כולל כבוד החיים, שלום, צדק, ואחריות חברתית לחלשים ולעניים – הוא תכלית עתידו של המין האנושי.

אידיאולוגיה יהודית זו הייתה מוקדשת לאמונה חזקה, בלתי מתפשרת ובלעדית (כפי שמתבקש מתוך אמונה בא-ל אחד), מתוך חוסר סובלנות מוחלט לדתות, אמונות או מנהגים אליליים. ישנו רק א-ל אחד, ולכן אפשר לעבוד רק לא-ל אחד, נקודה!

על פי ההשקפה היהודית, בני האדם נבראו בצלם א-לוהים, בעוד שאצל היוונים, האלילים הם אלה שנבראו בצלמו של האדם. עבור היהודים, יש צורך להשלים ולרומם את העולם הגשמי מבחינה רוחנית, בעוד שבעיני היוונים העולם הגשמי הוא מושלם. וכפי שהגדיר זאת פעם דניס פראגר: "בעיני היוונים מה שיפה – קדוש; בעיני היהודים, מה שקדוש – יפה".

נקודות מבט מנוגדות כל כך, מוכרחות היו להתנגש, במוקדם או במאוחר.

 לעוד מאמרים בנושא החנוכה, לחצו כאן: