נ – ג – ה – פ

הסביבון הסתובב לו עוד ועוד, עד שלבסוף נפל על אחד מצדדיו ונעצר.

"גימ"ל", קרא יוסי. "ניצחתי! את חייבת לי שקל, לאה!".

"בסדר", אמרה לאה, אחותו הקטנה, כשהיא מקבלת את ההפסד ברוח ספורטיבית. כעת היה תורה לסובב את הסביבון, אך מסיבה כלשהיא, היתה ללאה תחושה, שהיא לא עומדת לגרוף הצלחה גדולה במשחק הזה. היא השקיעה את כל הכוחות שהיו לה באצבעותיה העדינות וסובבה בחוזקה את הסביבון. אבל למרבה הצער, הוא נפל על האות הלא נכונה והיא נאלצה לתת ליוסי שקל נוסף.

יוסי מאוד נהנה מהמשחק, אך לעומתו לאה מצאה את עצמה מאבדת שקל אחר שקל תוך ניסיון שלא לחשוף את גודל אכזבתה. במשך שבועות רבים, בדרכה מבית הספר, חלפה על פני חלונות הראווה, כשהיא מתכננת מה לקנות ב"דמי החנוכה" של סבא וסבתא וכבר הייתה לה כבר רשימת קניות מוכנה.

כאשר סוף סוף הגיע חנוכה, סבא וסבתא הגיעו לביקור והביאו אתם את "דמי החנוכה". כמובן שכל הילדים מאד שמחו, אבל כשיוסי ניסה לשכנע את לאה לשחק נגדו בסביבון תמורת דמי החנוכה, היא פתאום הרגישה לחוצה ומתוחה. ללאה מעולם לא היה הרבה מזל במשחק הזה. אבל למרות זאת, היא לא רצתה "להשתפן" מהאתגר, ולכן היא הסכימה לשחק נגד אחיה.

אחרי עשרים דקות, הרוויח יוסי את כל דמי החנוכה שהיו ללאה.

אחרי עשרים דקות, הרוויח יוסי את כל דמי החנוכה שהיו ללאה. הוא היה במצב רוח מרומם, הוא פשוט ריחף מרוב שמחה. לאה הצליחה להוציא חיוך קטן, כאילו אמרה: "זה לא ממש משנה לי". אבל למעשה, הדבר בהחלט פגע בה. לאה, בתוך תוכה, הייתה עצובה מאוד. היא הרגישה נורא ומאד כעסה על עצמה שהסכימה לשחק עם יוסי תמורת דמי החנוכה שלה.

"תנסי לחשוב על זה בצורה כזאת", אמר לה יוסי. "לפני שסבא וסבתא הגיעו, ממילא לא היה לך כסף בארנק. כך שלא מדובר בכזה הפסד רציני. בדיוק כמו שקודם לא היה לך אפילו שקל אחד, גם עכשיו אין לך כלום".

בשלב הזה לאה כבר לא הצליחה להוציא מעצמה אפילו חצי חיוך. היא פשוט הפנתה לו את הגב ויצאה מהחדר.

יוסי החליט לצאת ולבקר את שכנו, בני. כאשר הגיע לביתו של בני, הוא מצא אותו שוכב בשקט במיטתו. "הי בני, מה נשמע?", שאל יוסי. "למה אתה נראה כל כך מדוכא הערב? קרה משהו מיוחד?".

"כן, אל תשאל. ההורים שלי נתנו לי דמי חנוכה והכל הלך לי לאיבוד", אמר בני. "שמתי את הכסף בכיס של המכנסיים, אבל לא שמתי לב שיש לי חור ענק בכיס הזה".

"אוי לא", אמר יוסי ברחמים כנים לחברו. "זה ממש נורא. אני כל כך מצטער בשבילך".

באותו הרגע נדלקה בראשו של יוסי נורה קטנה. "הי בני, יש לי רעיון. תראה, לי יש הרבה דמי חנוכה, כפול ממה שהיה אמור להיות לי מלכתחילה. שיחקתי בסביבון נגד אחותי הקטנה, לאה, והרווחתי את כל הכסף שהיה לה. אז ממש לא אכפת לי לתת לך את מה שהרווחתי ממנה".

"אוי", אמר בני ברחמים כנים כלפי לאה. "זה ממש נורא. אני כל כך מצטער בשבילה".

"מה ההבדל בין לאה לבין בני?", הוא חשב לעצמו. "מדוע אני מרחם יותר על בני, מאשר על אחותי הקטנה?".

לפתע יוסי הבין דבר חשוב. "מה ההבדל בין לאה לבין בני?", חשב לעצמו. "מדוע אני מרחם יותר על בני, מאשר על אחותי הקטנה?".

יוסי חזר הביתה ומצא את לאה ישנה במיטתה. הוא הביט מקרוב על פניה והבחין שהן מוכתמות בדמעות. הוא הרגיש ממש נורא על שלא התנהג בצורה יותר מתחשבת במהלך המשחק ששיחקו יחד. הוא הוציא את כל המטבעות שהיו לו בכיס ויצר מהן שתי ערמות שוות. אחת מהערמות הוכנסה בחזרה לכיסו, אך את הערימה השניה הוא השאיר על השידה הקטנה שעמדה ליד מיטתה.

יוסי התכופף אל אחותו הישנה. "לאה", הוא לחש. "זה היה כל כך פשוט להרוויח את הכסף שלך ואני מרגיש שממש ניצלתי אותך. אני יותר מבוגר ממך, יותר מיומן במשחק, וברור שהיה לי יתרון עצום עלייך במשחק ששיחקנו. אני ממש מצטער".

"הא?", אמרה לאה, כשהיא מתעוררת משנתה. היא ראתה את ערמת המטבעות הגדולה, ושאלה בתמיהה. "מה, החלטת להחזיר לי את הכל?".

"כן". אמר יוסי, "בזכות חנוכה! הרי גם היהודים נצחו את היוונים, לא משום שהיו חזקים יותר או רבים יותר. ההפך הוא הנכון. הם היו חלשים יותר מבחינה פיזית ומעטים יותר מבחינה מספרית! – מסתבר", הוא הוסיף ואמר, "שבשביל לנצח, לא צריך להיות חזק יותר או כשרוני יותר מהיריב שלך. מה שחשוב הוא מה שנמצא בתוך הלב. לב חזק אך אנושי יכול לעזור לכל אדם לנצח בקרב. אילו הייתי אומר לך בסוף המשחק שאני מחזיר לך את כל הכסף שלך, אז הייתי באמת הופך למנצח האמיתי. אז עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. לילה טוב אחותי היקרה, תשני טוב".

"לילה טוב", אמרה לאה, מפויסת.

באותו הרגע, יוסי הרגיש בשמחה מיוחדת, שמחה של ניצחון מהסוג שמעולם לא הרגיש קודם לכן. הוא ידע שהפעם מדובר בניצחון אמיתי.

ש: כיצד יכול היה יוסי לשחק את המשחק באופן כזה שלאה לא תיפגע בצורה כל כך קשה?
ת: הוא יכול היה לומר לה שהם לא משחקים תמורת כסף אמיתי או שבסופו של המשחק, כל אחד יקבל בחזרה את הכסף שלו.

ש: כיצד אנו למדים מסיפור החנוכה, שהמפתח לניצחון אמיתי אינו תמיד מצוי בכוח הפיזי של האדם?
ת: היהודים היו חלשים ומעטים יותר מהצבא היווני החזק. למרות זאת, הם הביסו את היוונים.

ש: המשחק האמיתי שיוסי ניצח בו, לא היה מול אחותו, אלא מול המאבקים הפנימיים שהתחוללו בתוכו.
הסבירו זאת.