רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

images

למה לילדים של אחרים יש לנו יותר סבלנות מאשר לילדים שלנו?

כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ב כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ב 24/02/2022 | מאת דיתי וינשטיין

פתאום קלטתי שבנק הסבלנות שלי מחולק לשני חשבונות נפרדים. חשבון אחד לילדים שלי שבדרך כלל נמצא בסוף יום באוברדראפט, וחשבון נוסף עם 'עובר ושב' בפלוס לאחיינים שלי...מדוע?

שבוע שעבר יצאנו לחופשה משפחתית קצרה עם כל המשפחה. אני אוהבת מפגשים משפחתיים, וחושבת שיש למשפחה מורחבת ערך מוסף מדהים בשביל הילדים. תמיד כיף לצאת יחד, אבל כמו תמיד, חופשה עם ילדים היא גם מאתגרת.

הם לא יודעים איפה החפצים שלהם נמצאים, לא מכירים את המיטות, לא יודעים איפה יש מים,  אוכלים יותר מידי ממתקים, הולכים לישון מאוחר וקמים עייפים ועצבניים.

הפס קול היה נשמע בערך כך: "אמא, איפה בגד הים שלי?", "אמא אני צריך מגבת", "אמא, הבאת לי מצופים?", "אבל ביקשתי...", "אמא, איפה יש פה שירותים?", "אני רעב", "אני צמא".

בשלב כלשהו, בשעת לילה מאוחרת, הרגשתי שנגמרה לי הבטרייה. אין לי כוח יותר לבקשות, לא רוצה לשמוע יותר: "אמא, שימי לי מיץ", "אמא, המיץ נשפך לי על הפיג'מה".

בגדול, לא רוצה לשמוע אף אחד מתחת לגיל 12 עד הבוקר!

ואז הגיע אלי אחיין מתוק, וביקש: "דיתי, את יכולה למזוג לי מיץ?".

הופה.

פתאום שכחתי שהמשפט הזה עשר שניות קודם עשה לי גרדת.

מזגתי לו מיץ בתוספת חיבוק ונשיקה, ואז השכבתי את האחיינים הקטנים, הקשבתי לסיפור של אחיינית, והחמאתי על יצירה של אחרת.

פתאום קלטתי שבנק הסבלנות שלי מחולק לשני חשבונות נפרדים - אחד לילדים שלי, שבדרך כלל נמצא בסוף יום באוברדראפט. והשני, נוסף עם 'עובר ושב' בפלוס לאחיינים שלי...

אולי לא נעים לי לכעוס על האחיינים שלי ולכן אני מצליחה להיות נחמדה יותר?

אבל לא, זה לא רק זה. היה שם משהו נוסף שהייתי צריכה לברר עם עצמי.

בשבת, אחרי שהילדים נרדמו, היה לי זמן לחשוב ולנסות להבין מה ההבדל בין החשבונות. ואז חשבתי שיש לי סבלנות רבה יותר לילדים שאינם שלי, כי המפגשים איתם הם חד פעמיים, זמניים. אני לא מחויבת להם לתמיד. כשהם מבקשים ממני משהו – אני נותנת להם בחיוך כי אני יודעת שמחר הם ילכו הביתה.

והילדים שלי?

הם לתמיד, הם קבועים.

אבל פתאום נפל לי האסימון - הילדים 'שלי' בכלל לא שלי, הם של הקדוש ברוך הוא. ובכל בוקר, כשהם פוקחים עיניים, ריבון העולם שולח את נשמתם חזרה לגופם, כי הוא החליט שאנחנו ראויים למתנה המדהימה הזו, שאנחנו יכולים לגדל אותם באהבה.

הם לא קבועים. הם נשלחים אלינו בכל בוקר מחדש, ארוזים בפיג'מה ועטופים בחיבוק אלוהי.

פתאום הרגשתי איך החשבון של ילדי משפחת וינשטיין גדל ומתנפח והכרת הטוב לאל, שנותן לי אותם בכל בוקר מחדש, מתעצמת.

 

מתוך הטור "על קצה הכפית" ב"הפסקת קפה" מגזין דיגיטלי לנשים. דיתי ויינשטיין היא העורכת הראשית. 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן