במאה השניה לפני הספירה, בקש המשטר הסורי-יווני של אנטיוכוס לנתק את היהודים מיהדותם, בתקווה שיתבוללו וייטמעו בתרבות יוון ההלניסטית. על מנת לממש זאת, הוציא אנטיוכוס אל מחוץ לחוק את קיום המצוות, כולל מצוות תלמוד התורה, והדבר החל למוטט את בסיס החיים היהודיים. נראה היה כי אנטיוכוס אכן מצליח בתכניתו, היות ויהודים רבים אכן עזבו את מסורת אבותיהם, נישאו בנשואי תערובת והעניקו לעצמם שמות יווניים.

בתגובה, נמלטה קבוצת יהודים קטנה להרי יהודה, בהכריזם מרד גלוי על גזרת אנטיוכוס. קבוצה קטנה זו של יהודים הנאמנים לדתם, בהנהגת מתתיהו ובנו, יהודה, ניהלה "מלחמת גרילה" כנגד הצבא הסורי.

אנטיוכוס שיגר גייסות צבא מאומנים היטב לדכא את המרד – אבל קומץ המכבים הצליח, באופן נסי, לגבור על אלפי החיילים ולגרש אותם מאדמתם.

אנטיוכוס שיגר גייסות צבא מאומנים היטב לדכא את המרד – אבל קומץ המכבים הצליח, באפן ניסי, לגבור על אלפי החיילים ולגרש אותם מאדמתם.

לוחמים יהודים נכנסו לירושלים בחודש כסלו בשנת 164 לפני הספירה ומצאו את בית המקדש פרוץ ומחולל בידי זרים. הם טהרו את המקדש וחנכו אותו מחדש ביום כ"ה בכסלו.

כאשר הגיע הזמן להדליק מחדש את המנורה, חפשו היהודים שמן טהור בכל בית המקדש, אבל הצליחו למצוא רק כד קטן אחד של שמן שנשא את חותמו של הכהן הגדול. חותמת זו היוותה עדות לכך שהשמן לא נטמא בידי היוונים וניתן היה להשתמש בו לצורך הדלקת המנורה. בדרך נס הספיק השמן המועט, מלבד ליום הראשון, לשבעה ימים נוספים, שזהו בדיוק פרק הזמן שהוצרך להכנת והבאת שמן חדש למנורה.

מאז ועד היום, אנו מקיימים את מצוות החנוכה במשך שמונה ימים, לזכר הניצחון הניסי של המכבים על היוונים ולזכר נס פך השמן.

מצוות החנוכה מתבצעת על ידי הדלקת החנוכייה. מדליקים נר "שמש" שמיועד לספק אור למטרות חולין (מאחר ואסור להשתמש בנרות המצווה לשם כך) ומדליקים בעזרתו את הנרות. מתחילים בהדלקת נר אחד ביום הראשון של חג החנוכה ומוסיפים נר אחד מדי לילה. בחנוכה קיימים מנהגים נוספים הכוללים: משחק בסביבון, אכילת מאכלים מטוגנים בשמן כמו לביבות תפוחי אדמה וסופגניות, ומתן דמי חנוכה לילדים.

על כל אחד מהמנהגים הללו תוכלו לקרוא במאמרים האחרים הנמצאים באתר.