כל משפחה מתענגת בחנוכה על אותם רגעים יפים של הדלקת הנרות ואכילת הסופגניות... אולם, ביסודה של אותה מלחמה ואותו ניצחון בלתי נשכח, בו הביסו החשמונאים את הצבא היווני רב העוצמה, מונחת מלחמה אחרת, מלחמה עקרונית, אידיאולוגית, אשר עדיין לא נס ליחה. מלחמה בין שתי דעות עקרוניות, המייצגות גישות הפוכות לחלוטין ביחס למטרת החיים על פני האדמה.

המדרש מספר על טורנוסרופוס הרשע שבא אל רבי עקיבא ושאל אותו: "אילו מעשים נאים יותר, של בורא עולם או של בשר ודם?" ענה לו ר' עקיבא – "של בשר ודם נאים יותר". רבי עקיבא הראה לו גרעיני חיטה, אותם יצר הבורא, והם בלתי אכילים ובעצם אין להם שום שימוש ומטרה. האדם מסוגל לקחת את אותו גרעין חיטה וליצור ממנו לחם ראוי למאכל!

המדרש מבהיר שרבי עקיבא ענה כך, כיוון שהוא ידע לאן חותר אותו רשע. הוא צפה מראש שטורנוסרופוס מצפה לתשובה המתבקשת – מעשיו של הבורא נאים יותר. ר' עקיבא גם ידע מה תהיה שאלתו הבאה: אם מעשיו של הא-ל נאים יותר – אם כן מדוע לאחר שהוא יוצר יצירה נפלאה כל כך בדמות אדם – אתם ממשיכים הלאה את תהליך היצירה ומלים את בניכם – חותכים חלק מגופם. בכך הינכם מראים שכביכול אתם "משכללים" או "משפצים" את היצירה המופלאה שברא לפיכך, הקדימו ר' עקיבא וענה לו לשאלתו שאכן מעשיו של האדם נאים יותר.

כיצד אפשר להבין מאמר זה? הרי אין ספק שמעשיו של בורא עולם נאים וטובים לאין שיעור ממעשיו של אדם?!

בעמקו של ויכוח זה טמונה מחלוקת עמוקה הרבה יותר. טורנוסרופוס מייצג את התפיסה הרומאית-יוונית ששמה דגש רב על שלמותו של האדם. היוונים העריצו את כוחו של גוף האדם, כמו גם את שכלו. בעיניהם, האדם היה יצור מושלם. גם הרומאים אחזו בתפיסה דומה, אשר במהותה הייתה המשך של האידיאולוגיה היוונית. זאת היא הסיבה לכך שהמנהג היהודי למול כל תינוק היה מאוס בעיניהם במיוחד, מעשה זה היה נראה בעיניהם כפגימה ביצור שנולד מושלם.

העולם נברא לא מושלם בכוונה תחילה

רבי עקיבא בתשובתו ביטא את השקפת היהדות, לפיה העולם נברא לא מושלם בכוונה תחילה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כך, על מנת שתפקידו של האדם בעולם יהיה להשלימו. ללא ספק א-לוהים גדול לאין שיעור מהאדם. למרות זאת הוא ברא גרעין חיטה לא ראוי לאכילה, בכוונה תחילה – על מנת שהאדם יהיה מוכרח להיות שותף בתהליך הפיכתו של הגרעין למוצר ראוי לאכילה. רעיון זה מהווה גם מעין סמל לברית המילה: גם האדם לא נולד מושלם, ועליו לעבוד עבודת חיים קשה על מנת להפוך להיות כזה, ובמיוחד ללמד את עצמו למשול בדחפיו ורצונותיו הטבעיים – ולנצלם כדי לבנות את עצמו ולהגיע לשלמות וגדולה.

לפי זה, אין זה מפתיע כל כך שאחת הגזרות שגזרה מלכות יוון היתה לא למול את הבנים. מטרתם היתה לשרש מהעם היהודי את הרעיון שהאדם לא נולד מושלם, ושמטרת החיים הינה לתקן ולהשלים את המידות, לשאוף לשרש את הכוחות השליליים ולפתח את חיוביים. היהודים לחמו בכל עוז נגד אותה גזרה, ואכן לבסוף גברו על היוונים.

אנו אמנם עברנו את תקופת הרומאים אך המלחמה עדיין בעיצומה. כיום, אנו מוקפים בסביבה בעלת רוח מערבית שכמעט ולא מותירה מקום לפיתוח הפנימיות. להיפך, העולם מתמקד יותר ויותר בסיפוקים חיצוניים. מכל מקום, אנו יודעים שהנאה אמיתית מגיעה אך ורק מהתקדמות רוחנית, מעוד התגברות, מעוד צעד אל השלמות, מהסיפוק מכך שהאדם הולך ונהיה טוב יותר, מעניק לזולת יותר, בן זוג מתחשב יותר, הורה סבלני יותר, והחשוב מכל – חיבור פנימי עמוק לבורא עולם!