בכיותיו של האורח היו קולניות כל כך, שהן העירו את בער'ל, בעל האכסניה משנתו העמוקה. אשתו דאגה מאוד: "למה האורח שלנו ממרר בבכי באמצע הלילה?" היא שאלה, "בטח משהו קרה לו!"
בער'ל נכנס אל חדר האורחים ומצא שם יהודי פשוט, לבוש כאיכר, יחף, יושב על הרצפה, בוכה ומזיל דמעות כמים. (אדם זה היה אחת מדמויות ההוד החסידיות, שנסע בעילום שם, על מנת לבחון את המצב בעולם. ומידי חצות הליל – להוציא שבתות וחגים –היה קם לקונן על חורבן בית המקדש).
"מדוע אתה בוכה?" שאל בער'ל. "איזה אסון קרה לך?"
האורח השיב בפשטות: "אני בוכה על חורבן בית המקדש ואני מתחנן לא-לוהים, שיביא את המשיח שיחזיר אותנו לארץ הקודש."
בער'ל נרגע: "זה הכל?! אז בבקשה תבכה קצת יותר בשקט, כדי שלא להפריע לאורחים האחרים!" במלים אלה חזר בער'ל לחדרו ודיווח לאשתו על סיבת ההפרעה.
חמש דקות מאוחר יותר נשמעה נקישה על דלתו של האורח. היה זה שוב בער'ל: "אשתי רצתה לדעת, כשהמשיח יבוא להחזיר אותנו לארץ ישראל, האם הוא ירשה לנו לקחת איתנו את התרנגולים?"
האורח הופתע מהשאלה. "תרנגולים? לפי מיטב ידיעתי, לא כתוב כלום בקשר לתרנגולים. אולי תצטרכו להשאיר אותם כאן כשיגיע המשיח."
גם הפעם העביר בער'ל את המידע לרעייתו.
לא חלפו חמש דקות נוספות עד שנשמעה נקישה נוספת ובער'ל הופיע בפתח: "אשתי שואלת, אם אתה מוכן להפסיק להתפלל בבקשה שהמשיח יבוא. אנחנו מסתדרים כאן די בסדר ומעדיפים להישאר עם התרנגולים..."
בשלב זה האורח לא יכול להתאפק יותר: "מה זאת אומרת 'די בסדר'? אתה יודע כמה מסוכנת הגלות שלנו? בכל רגע עלולים הקוזקים להגיע ולקחת את התרנגולים שלך, את אשתך, את כל הכסף וגם את החיים! האם לא עדיף שנעזוב לארץ המובטחת?"
לבער'ל זה הספיק, הדברים נשמעו הגיוניים למדי, אבל עדיין הייתה מוטלת עליו "חובת הדיווח".
ואכן, כעבור חמש דקות, נקישה נוספת: "אשתי אמרה, שעדיף שתתפלל שהמשיח יבוא וייקח איתו את הקוזקים לישראל – וככה נוכל להישאר כאן עם התרנגולים!" (מהרב ישראל רייזמן).
עם נצחי
הסיפור הזה, משקף את היחס המרוחק שיש ליהודים רבים לגבי הגלות והגאולה ויש בו הסבר כלשהו, לגבי הקושי שלנו להתחבר בתשעה באב לתחושת האבל ולקריאת מגילת איכה.
ביוני 1967, כאשר הצבא הישראלי שחרר את הכותל המערבי, החיילים היהודים פרצו בבכי. הם עברו זה עתה קרב עקוב מדם, בו איבדו חללים רבים (ללא כיסוי אווירי) וזכו להיות היהודים הראשונים שנגעו בכותל, לאחר כ-20 שנות פירוד. מספרים על שניים מהחיילים, שלא הצליחו להבין על מה כולם בוכים. "כן, הכותל הוא מבנה היסטורי חשוב, אבל האם שמעתם פעם מישהו בוכה על החומה הסינית?" פתאום התחיל אחד מהם לבכות בצורה בלתי נשלטת. "על מה אתה בוכה?" שאל אותו חברו. והוא ענה: "אני בוכה על זה, שאני לא מסוגל להבין על מה כולם בוכים!"
ישנה אנקדוטה מפורסמת על נפוליאון בונפרטה, אשר צעד ברחוב בתשעה באב.
ישנה אנקדוטה מפורסמת על נפוליאון בונפרטה, שצעד ברחוב בתשעה באב ובדרך עבר ליד בית כנסת. לשמע קולות הבכי והצער הוא נכנס פנימה וביקש לברר למה כולם יושבים על הרצפה ובוכים. אמרו לו האנשים "אנחנו בוכים על בית המקדש שלנו שחרב."
"ומתי חרב בית המקדש הזה?" שאל נפוליאון.
"לפני כמעט 2,000 שנה!" ענו לו יושבי בית הכנסת.
אמר על כך נפוליאון: "אומה שיכולה להמשיך ולהתאבל על מקדש שחרב לפני אלפיים שנה, היא אומה נצחית, אשר בוודאי תזכה לבנות אותו מחדש..." האבל שלנו על העבר, הוא זה שמבטיח את קיומנו העתידי. העובדה שאנחנו מסרבים לשכוח, היא סוד קיומנו! (ע"פ דבריו של הרב יעקב ויינברג ז"ל)
מגילת איכה, נכתבה על ידי הנביא ירמיהו, עוד לפני התרחשות העניינים (לפי מספר דעות). בשלושה פרקים (א, ב, ד) נכתבו הפסוקים על פי סדר הא' ב', רמז לשלושת החטאים העיקריים, שגרמו לחורבן הבית הראשון. הפרק השלישי (שיש אומרים שהתווסף מאוחר יותר) מרמז על חורבן הבית השני, שנגרם מתוך שנאת חינם. פרק זה בנוי משלוש מערכות של א' ב' (א,א,א ב,ב,ב וכו'), מה שמלמד כי החטא כנגדו נכתב פרק זה, חמור כמו שלוש העברות האחרות גם יחד!
פרק ראשון ובו יסופר, על חורבן ירושלים
הנביא מתאר את הסבל, שנפל בחלקו של העם היהודי בזמן החורבן. "איכה?!" – איך זה ייתכן? ירושלים, עיר המלוכה הגאה עומדת בחורבותיה! בניה יוצאים לגלות! אויביה שמחים!
חכמינו עומדים על הקרבה בין המלים "אֵיכָה" ו"אַיֶּכָּה?". בספר בראשית, לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, אדם הסתתר מרוב בושה וא-לוהים שאל אותו "אַיֶּכָּה?" – איפה אתה אדם?! שאלתו של א-לוהים היא בעצם התשובה לתמיהתו של ירמיהו "איך זה קרה?" – העם היהודי התעלם מא-לוהים, בדיוק כפי שאדם הראשון עשה בגן עדן.
ירמיהו מצייר תמונה חיה, של אלמנה הבוכה בלילות עם דמעות על לחייה, מבלי שיימצא לה מנחם, זנוחה מכל אוהביה. כך גלתה יהודה ובניה משועבדים בין האומות ובו בזמן יושבת ציון, אבלה וחרבה ומתגעגעת לעולי הרגל הרבים, שהיו באים בשעריה. ירושלים זוכרת את החורבן המר, את התקופה הנהדרת שקדמה לכך ואת העובדה, שאף אומה לא באה לעזרתה ולהפך, האומות הזרות שעמן כרתו היהודים ברית ושעליהן סמכו, מתכחשות אליה ואף שמחות בחורבנה.
מתוך כך ששכחה את ייעודה האמיתי, היא הגיעה למצב שבו שקעה עד תהום
הנביא חושף גם את הסיבה. לירושלים היה חסר מבט הצופה קדימה, ושוקל את תוצאות ההתנוונות שלה. מתוך כך ששכחה את ייעודה האמיתי, היא הגיעה למצב שבו שקעה עד תהום ובמלותיו של הנביא: "לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים." (איכה א, ט).
ירמיהו מתאר את צבא האויב שנכנס למקדש ואת אנשי ירושלים הגוועים ברעב. לכל אלה שעברו לידה קוראת ירושלים: "הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי?!" (א, יב) – האם יש משהו שניתן להשוות למצב הזה? (סבל היהודים לאורך הדורות, ובכלל זה כמובן השואה, ניצב מעבר לכל השוואה היסטורית שהיא).
מול זיכרון התהילה הקודמת של ירושלים, לא תיתכן נחמה ובכל זאת, בסופו של דבר, אנחנו מקבלים את גזרת הא-ל. הפרק מסתיים בכך, שבעתיד יחוו גם שונאי ישראל את אותו סוף מר.
פרק שני ובו יסופר, על הסבל הנורא
במשיכות קולמוס רחבות, מצייר הנביא את מה שקרה לעם ישראל. ירושלים בוערת. הנביא מתאר ילדים מתים מרעב, מתחננים לאימותיהם לאוכל, בטרם יגוועו בחיקן. "אין פרק דומה בהיסטוריה שבו אוכל לנחם אותך!" קורא הנביא.
מהי הסיבה לסבל של עם ישראל? נביאי השקר "הרדימו" אותנו בתחושת ביטחון מדומה (היהודים לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות...).
כל האומות חולפות על פני ירושלים וסופקות כפיהן באי אמון: "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי, משוש לכל הארץ?" (ב, טו). אויבי ישראל פותחים את פיהם, שורקים וחורקים שן בסיפוק – סוף סוף זכינו לראות את החורבן...!
היהודים צועקים בפני הא-ל: "ראה ה' והביטה למי עוללת כֹּה!" (ב, כ), והנביא עונה – "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא." (שם) – אל תשכחו את הנביא זכריה שנרצח על ידי יהודים, בחצר בית המקדש (ביום כיפור), על כך שהזכיר להם את חובותיהם – יש גם צד שני למטבע!
פרק שלישי ובו יסופר, על סבלו של ירמיהו
ירמיהו בוכה על כך, שעלה בגורלו לראות את העונש, שהנביאים האחרים רק הזהירו עליו.
חייו של ירמיהו מהווים משל לכאב הסבל היהודי. הוא מתאר את חייו כחשוכים, כשא-לוהים סוגר בפני תפילותיו את חלונות השמים. א-לוהים מתנהג אליו כדוב או כאריה שאורב בדרכו, הוא הופך מטרה לחיצי לעגם של אחיו היהודים, הבזים לנבואותיו. הם ממררים את חייו ושוברים את שיניו. אין לו רגע של מנוחת הנפש. אין לו עתיד ובכל זאת הוא אינו מאבד את אמונתו. ממעמקי יגונו, הוא פונה אל א-לוהיו בתפילה: "זכור עוניי ומרודי לענה וראש" (ג, כ) – זכור אותי ואת כל הסבל שעברתי!
ירמיהו מעודד. טוּבו ורחמיו של הא-ל לעולם אינם חדלים.
ופתאום: רוח של נחמה! ירמיהו מעודד. טוּבו ורחמיו של הא-ל לעולם אינם חדלים. ניסים מקיפים אותנו תמיד בחיינו. א-לוהים הוא טוב לאלה שבוטחים בו ושואפים להתקרב אליו. אסור לאדם להתייאש אף פעם ועליו להמשיך ולחכות לגאולה שבוודאי תגיע! הסבל מביא אותנו להכרה, שיש לנו בחירה חופשית ושאנחנו צריכים להצטער ולבכות על הטעויות והחטאים שעשינו – שהם בעצם, הגורם לכל הסבל. כשאנחנו עורכים חשבון נפש אישי על מעשינו ומתחרטים על טעויותינו, אנחנו מצהירים על לקיחת אחריות ואז, א-לוהים שומע לתפילותינו, נלחם את מלחמותינו ומשלם לאויבינו כגמולם על מה שעשו לנו.
פרק רביעי ובו יסופר על זוועת החורבן
פרק זה מתחיל בתיאור נוסף של חורבן ירושלים. זוהר הזהב הועם, אור המקדש הוחשך. אבני החן (היהודים) הושלכו ברחובות! ילדים יהודים יקרים, ניתנו לאויבים האכזריים. לשונותיהם דבוקות לחכיהם מרוב צמא ורעב ואין מי שייתן להם לחם. הילדים המפונקים, שהיו רגילים למטעמים, מלקטים כעת שאריות מזון בערמות האשפה. הגוף שלהם הרוס מרוב רעב, עד שלא ניתן להכירם. הפנים שלהם שחורות כפיח ועורם צפוד על עצמותיהם.
"טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (ד, ט) – טוב היה לאלה שזכו למות מהחרב ולא לגווע מתוך ייסורי הרעב. נשים רחמניות הגיעו למצב שבשלו את ילדיהן! האומות ומלכיהן לא יכלו להאמין למראה עיניהם. העיוורים נכשלים על גבי גופות ברחובות ובנפלם מתכסים בדם ההרוגים.
העם היהודי חיכה עד בוש לכוחות הסיוע (המצריים) שיבואו לעזרתו.
העם היהודי חיכה עד בוש לכוחות הסיוע (המצריים) שיבואו לעזרתו. המדרש מספר, שהמצרים אכן יצאו לדרכם, אך כשעברו ליד ים-סוף הבחינו שם בעצמות, שהזכירו להם את אבותיהם שטבעו בים וחזרו על עקבותיהם.
אויבינו היו קלים ומהירים יותר ממלאכים. הם רדפו אחרינו מההרים וארבו לנו במדבר. המלך הצדיק יאשיהו נהרג בעוונותינו.
הפרק מסתיים בנבואה על חורבן הבית השני.
פרק חמישי ובו יסופר על ציפיית הגאולה
"זכרו את א-לוהים!" – פרק אחרון זה, הוא זעקה אחת גדולה של תפילה, אמונה ותקווה. זכרו מה קרה לנו וראו את הקלון. זרים ירשו אותנו; בבתינו יושבים אחרים. אנחנו מוכרחים לשלם בכדי לשתות את מימינו ולקנות את עצי ההסקה שלנו עצמנו. מוות מרעב ... צעירים וזקנים נרצחים באכזריות. השמחה שלנו הפכה לאבל. הכתר שלנו נפל מעל ראשנו.
לקראת סוף הפרק מופיע תיאורו של הר ציון השומם, אשר שועלים מתהלכים בו – "על זה היה דוה ליבנו, על אלה חשכו עינינו." (ה, יז).
ובכל אופן, המגילה מסתיימת בתפילה נרגשת אל א-לוהים.
ובכל אופן, המגילה מסתיימת בתפילה נרגשת אל א-לוהים: "אתה ה' לעולם תשב על כסאך לדור ודור. למה לנצח תשכחנו...?" (ה, כ). ובקשה אחרונה שלנו מהא-ל: "השיבנו ה' אליך ונשובה , חדש ימינו כקדם!" (ה, כא).
מספר התלמוד (מכות כד, ב):
"פעם אחת היו עולים (החכמים) לירושלים ... כשהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודש הקודשים. התחילו הם בוכים, ורבי עקיבא מצחק."
שאלו החכמים את רבי עקיבא: למה אתה צוחק?
הסביר להם רבי עקיבא – עכשיו כשראינו כיצד התגשמה הנבואה ששועלים ילכו בהר ציון, אנחנו יכולים לצפות גם להתגשמותה של נבואת זכריה על בניינו מחדש של בית המקדש!
יהי רצון שנזכה לראות בבניינו במהרה בימינו!
אמן!
(35) אנונימי, 31/7/2017 18:10
כל הכבוד
מסופר ברור ויפה כיף לקרוא הלוואי זאת הפעם האחרונה
(34) משה, 25/7/2015 20:51
הסקת מסקנות
לאחר שקראתי את דברי התוכחה של הנביא ירמיהו, מתברר שעולם כמנהגו נוהג, אנו עדין נמצאים באותו מצב שבו עם ישראל היה לפני חורבן הבית, העם לא מאוחד, אדם לאדם זאב ולפני עיור לא תשים מיכשול, והנהגה לא דואגת לחלשים (קשי יום) ואנו שומעים וקוראים על השחיתיות והתועבות שמלוים אותנו גם בימים אלו אני מקווה שנלמד מטעותם של אבותנו עד שיבוא המשיח אמן ואמן
(33) מורן, 16/7/2013 14:03
כאדם חילוני- מעניין מעשיר ומוסיף
יישר כח, כעת אני מבינה על מה ולמה. כתבתם באופן מרתק!! תודה
(32) סיגלית, 16/7/2013 11:20
ענייני. ליום תשעה באב
ממש בעל ערך מוסף וגם ענייני .עבורי שימש ככלי עזר דווקא ביום תשעה באב .
(31) שירה, 16/7/2013 09:47
אשריכם ואשרי חלקכם
(30) אני, 15/7/2013 19:20
אשריכם ישראל
סיכום ממש יפה למגילת איכה ,עזרתם לי להבין טוב יותר, יישר כח
(29) אנונימית, 15/7/2013 18:41
מהמם!!! מאוד עזר לי להבין
(28) אנונימי, 29/7/2012 14:40
לימוד מעניין ומוסיף!
תודה רבה על העלאת הלימוד הזה.. עכשיו יותר ברור להבין את המגילה וקצת להתחבר. תודה ושנזכה בעזרת ה' לבניין בית המקדש ובניין ירושלים.
(27) אנונימי, 29/7/2012 06:41
תודה רבה
מאמר חשוב, הלואי שנזכה לבנין בית המקדש.
(26) שרה, 28/7/2012 23:39
מדהים
מדהים!!!!!! יישר כוח אתם צדיקים בזכותכם אני מצליחה להתחבר ליהדות!
(25) שלומי, 28/7/2012 19:29
איכה
יישר כוח .ההסברים עזרו לי להתחבר ולהבין את מגילת איכה.
(24) אנונימי, 28/7/2012 17:56
אשריכם. למדתי מזה הרבה.
(23) אנונימי, 9/8/2011 16:53
מגילת איכה
תמשיכו לכתוב ולעלות את המאמרים הללו, אני למדתי הרבה.
(22) מעיין, 9/8/2011 13:00
כל הכבוד על ההשקעה וזיכוי הרבים !!
ישר כוח , כל הכבוד על ההסברים והפרשנויות, תודה רבה שבזכותכם אני מצליחה להיתחבר למגילה ולדעת עוד פרטים ! שה' יבנה לנו את בית המקדש במהרה בימינו ושנזכה לראות בביניה של ירושלים- אמן !!!
(21) פאני, 9/8/2011 12:40
מגילת איכה
נכנסתי והתרשמתי מההסברים המפורטים ותירגומם של מילים קשות משפת התנ"ך הכל בנוי לפי סדר של פרקים ולכל פרק הסבר מורחב ממש התחברתי ובזכותכם אני כיום מבינה יותר טוב מה מהות תשעה בא"ב ומה תפקידנו כיהודים כיום.
(20) orna, 9/8/2011 07:34
תודה רבה על ההסברים והפרשנויות תודה רבה שאתם קיימים שנזכה לראות את הבנית בית המקדש בהמהרבה בימינו-אמן ואמן.
(19) דויד, 8/8/2011 19:37
תודה רבה
מאמר נפלא ומסודר היטב ההשקעה והמאמץ ניכרים יישר כח
(18) שירה, 8/8/2011 18:33
תודה רבה!
זה עזר לי יותר להבין את המגילה! ישר כוח המשיכו כך!
(17) ספיר, 8/8/2011 17:38
תודה!
זה הצום הראשון שאני מצליחה להתחבר למגילה. מאמר מעולה. תודה תודה.
(16) שמעון לוי, 7/8/2011 12:43
מגילת איכה
תודה ממש לכם שעזרתם לי להיות יותר פתוח להבנת המגילת איכה. גם זה נותן לנו הזדמנות לקרוא על ירמיהו הנביא ועל הנביא זכריא אפילו כמה פרקים. ברכה והצלחה.
(15) חן, 19/7/2010 18:01
תודה על הפרשנות בצורה ברורה, ממש היה לי קל להתחבר ולהבין את מגילת איכה!! בעז"ה שנזכה לראות בביניין בית מקדשנו!! צומועיל!!
(14) אנונימי, 19/7/2010 17:34
תודה רבה! המאמר מאוד עזר-זוהי דרך יותר משכנעת לקרוא את המגילה כשהכל מסודר לך מול העיניים. עשיתם עבודה מעולה.זו השנה הראשונה שאני קוראת את המגילה-יישר כח.
(13) , 19/7/2010 12:20
תודה!
(12) יהודה, 30/7/2009 06:43
העוצמה גדולה, מאוד רלוונטי
שינאת חינם או אהבת חינם? זה מה שיקבע אם נשאר כאן. אין ספק שהמאמר מראה לנו בצורה הכי ברורה שאם שוב "נשקע" בתוך הרצונות הקטנים שלנו והמאבקים המטופשים של כבוד ואגו, אנחנו נחווה את אותה זוועה. לעומת זאת כפי שכותב המאמר אם נבין מאין באנו ולאן אנחנו הולכים, אם נשכיל להבין את מטרת קיומנו ואת עוצמת ההאבה שאנחנו צריכים להקרין על השם ועל כל העולם אותו הוא ברא אזי אין ספק שנזכה בגאולה וניסים ואהבת השם על האחריות שלקחנו ועל עמידה בחובותינו כעם היהודי.
(11) טל, 30/7/2009 02:58
זו הפעם הראשונה שאני צמה וקוראת את מגילת איכה ונעזרתי בפירוש שכתבתם למעלה- תודה רבה רבה לכם!! עזרתם לי מאד ((:
צום קל לכולם !!
(10) אנונימי, 27/7/2009 05:43
אלו ימים קשים הלוואי שנעבור אותם בשלום ונזכה לבית המקדש במהרה בימנו
.
(9) אנונימי, 8/8/2008 07:15
כמו השואה.
בס"דבדיוק כמו השואה!-כשהפולנים ישבו בבתים של יהודים שהושלכו למשרפות....,כשיהודים נזרקו לרחובות,לרכבות,כשלא היה לם אוכל....-כשהאמהות ראו הכל,נהיו אלמנות...,כשעדיף אולי היה אם כבר למות-למות \במשרפות,ולא מרעב ומקור.
כשהגויים אמרו "זה היהודים?-החכמים...(בגלל הקנאה הזאת הכל התחיל,וכל השנאה והעלילות דם,כמו שיש אף ארוך..)
(8) יואב אפרת, 24/7/2007 05:55
שיר על חורבן ירושלים ("ירושלים היפה")
מן הנוף הקסום של הר הזיתים
נשקפת לי אהובת נעורים.
כששמש אדמונית מלטפת חומותייך
אני מבכה אותך ירושלים.
העיר היפה, עטרת ראשי
נפלה שבי בדם השאהידים ושוברת את לבבי.
עד מתי תבכי אהובתי הנשגבת
את עלומייך הזוהרים ככוכבי לכת.
ואת בנעורייך יום וליל נזכרת,
איך היית כמלכה בנויה לתפארת ונעצבת.
העיר היפהפיה החיננית והקסומה
עייפה מתלאות והיא שבורה ורדומה.
מחכה היא בכליון עיניים לאביר חלומותיה ששוב ישוב ויאיר מחדש את אובדן עלומיה.
התדעי יפתי, לבי עלייך ילדתי.
איך נפלת שבי מלכת התנ"ך ביד האספסוף ורוכלי הכרך.
הנה אויבי נפשי חושקים ביופייך,
עריצים חסרי לב חפצים לכבוש לבבך
ואת נאמנה לאהובייך עדיין עומדת בתומתך.
אל תעצבי! כי לא לנצח תבכי, יקירתי הנכספת,
לא לעד תעמדי עירומה בשלכת.
כי לך אני מבטיח גן שושנים, ושוב תפרחי בזוהר אביב הנעורים.
בי נשבעתי לך כלתי,
עוד אעלך אל פסגת שמחתי.
אנגן לכבודך שיר נצחון,
בכינור מוזהב ובנבל העשור.
ירושלים היפה! גופי ונפשי מאוהבים בך,
בכתר ישראל יהלום נוצץ את,
ירושלים היפה, הרים נושקים לך.
(7) משה, 23/7/2007 08:19
מרגש מאוד
נותן צורה אחרת לקרת המגילה
(6) אנונימי, 6/2/2006 08:31
תודה
המאמר ממש ריגש אותי! תודה רבה.
(5) סיגל אשכנזי, 14/8/2005 10:48
מאמר
יישר כח! המאמר גילה לי דברים שלא ידעתי על החורבן ועל ירושלים.
יהי רצון שנזכה לבניתה מחדש במהרה בימינו!
בביאת משיח צדקינו במהרה תיכף ומיד ממש.
(4) ארביב יהונתן, 13/8/2005 13:09
המאמר
המאמר מאוד עמוק ומרגש כל הכבוד המשיכו כך בעזרת השם
(3) אנונימי, 27/7/2004 09:59
מגילת איכה
העברתי את המאמר הנפלא הזה לכאלה שזו הפעם הראשונה נתקלו בחומר שכזה, וזה הזיז להם מאוד.
יישר כוח
(2) אנונימי, 27/7/2004 05:37
המאמר
המאמר מאוד מרגש ותמצית תשעה באב וכל עיניני הגלות והגאולה מוסברים בבהירות תודה רבה המשיכו כך
(1) חומת ירושלים, 11/7/2004 11:06
מאמר מרגש ומעורר
מופתעת בכל פעם מחדש מהיכולת של כותבי המאמרים באתר לפשט בבהירות כזו עניינים מורכבים, רבי תוכן ורבי מסר, ביהדות.
תודה רבה!!!