תשעה באב – הצום היהודי לזכר חורבן בית המקדש בירושלים, כמו גם לזכר כל הטרגדיות היהודיות האחרות שהתרחשו לאורך ההיסטוריה – יקבל משנה תוקף בשנים אלו. מעבר לעובדה, שבית המקדש עדיין לא נבנה מחדש והמשיח ממשיך להתמהמה, גם העם היהודי בארץ היהודים, נמצא תחת מצור של אויבים אכולי שנאה, שאין להם כל ערך וקדושה לחיי אדם.

ויותר מזה, ההסתערות אינה מכוונת רק כנגד היהודים ומדינתם, אלא גם כנגד ההיסטוריה היהודית עצמה.

המידע הרשמי של הרשות הפלסטינית מצהיר, ש"אין הוכחות של ממש לשרידים יהודיים בעיר העתיקה של ירושלים ובסביבה הקרובה לה."

כך גם הצהרתו של המנהיג הפלסטיני – המופתי איקרימה סברי, בראיון שנתן לכתב העת הגרמני "די וועלט", ש"אין אפילו הוכחה קטנה לקיומו של מקדש יהודי בהר הבית בעבר." (המופתי המשיך לדבר גם על "האומנות של היהודים להונות את העולם" ושהיהודים בישראל "שבאו מגרמניה, צריכים לחזור לגרמניה", כשהוא לועג למראיין הגרמני שלו לפני שהוא מוסיף "אחרי הכול, אתם כל כך אוהבים אותם, לא?") [ציטטות באדיבות המכון לחקר התקשורת במזה"ת]

והעולם, מאושר לקנות את שִכתובה הציני של ההיסטוריה.

והעולם, מאושר לקנות את שִכתובה הציני של ההיסטוריה. בין אם מתוך פחדנות ובין אם מתוך משהו אפל יותר. מספר כתבים מגדילים לעשות, בהתייחסם אל הר הבית, בשם שהמוסלמים מכנים אותו – על אף שמקדש שלמה ניצב עליו, למעלה מאלף שנים, עוד בטרם חלמו סבותיהם של מחוללי האסלאם להביא את צאצאיהם לעולם...

בין אם ביודעין ובין אם לאו, התחזות חסרת מחשבה שכזו, אשר מתקבלת כ"משחק הוגן", מחזקת את ההחלטה הערבית להכחשה (כמו גם בעניין השואה ובעובדות אחרות שאינן שנויות במחלוקת), לגבי קשר יהודי ממושך ובסיסי לארץ ישראל. ההכחשה באה לידי ביטוי גם באופן מעשי – מקורות מהימנים מדווחים שהוו'אקף, הגוף האסלאמי הממונה על תפקודם התקין של המסגדים בהר הבית, עורך חפירות בהר ובאופן שיטתי משמיד ראיות לקיומו של הבית השני בהר הבית, במטרה למנוע את הארכיאולוגים, מלחשוף את האמת ההיסטורית. לפני זמן מה מסר מפקד המשטרה הירושלמית, מר ניסו שחם, דיווח לועדת הכנסת. על פי המידע שהעביר, מסור חשמלי עוצמתי, משמש להשמדת אבנים מידי יום בהר הבית. לחיזוק הטענה, הוצגו צילומי אויר (שצולמו ממסוק) המתעדים הרס זה וכן את עבודתו של דחפור על ההר.

כאב קולקטיבי

גם בני עמנו אינם חסינים בפני רקב השִכתוב ההיסטורי. העובדות הבסיסיות ביותר בהיסטוריה היהודית, הוכחשו על ידי מנהיגים יהודיים ואפילו 'דתיים'. כמה מהם הפליאו לעשות כשהודו בגלוי, על כך שאינם מקבלים את האמיתוֹת ההיסטוריות של יציאת מצריים, של מעמד הר סיני ושל כיבוש הארץ בימי יהושע בן נון!

היהדות בכל אופן, תמיד הייתה ונשארה, דת שמבוססת על מסורת היסטורית. אנחנו היהודים זוכרים – באמת. חיים מחדש את ההיווצרות שלנו כעם בפסח ומבכים את אסונות העבר שלנו מידי תשעה באב (כאשר המסורת דורשת מאיתנו להימנע מאכילה, שתייה והנאות גוף אחרות ביום זה).

השנה בתשעה באב, הבה ננסה כולנו ואין זה משנה מהו הרקע הדתי שלנו, או מהי רמת שמירת המצוות בה אנו אוחזים – להתחבר מחדש ליום זה ובאמצעותו – להתחבר זה לזה ולמכלול ההיסטוריה היהודית.

נוכל להתחיל ולחדש את האחדות, בכך שנצטרף יחד לשמירה המסורתית של האבל.

נוכל להתחיל ולחדש את האחדות, בכך שנצטרף יחד לשמירה המסורתית של האבל הלאומי בן האלפיים.

נקווה שכל אחד מאתנו בליל תשעה באב, ימצא את מקומו בין אחיו היושבים על הקרקע או על שרפרפים נמוכים – ומתאבלים; מקום בו מראות ורגשות של אסונות יהודיים, בין אלה הקרובים לנו ובין אלה הרחוקים, עולים ומבוּכִּים.

על מנת לשקף את הכאב הקולקטיבי שלנו, הבה נקדיש את היום לצום ולתפילה. ויהי רצון שכולנו נגיע באמצעותם לקרבה ולאחדות, עם אחינו היהודים בעולם כולו וגם עם היהודים בני הדורות האחרים.

*באדיבות מכון עם אחד.

חזור לאתר הבית של "תשעה באב וימי בין המצָרִים"