רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

images

סדר ט"ו בשבט בניחוח קבלי

י״ד בשבט ה׳תשפ״ב י״ד בשבט ה׳תשפ״ב 16/01/2022 | מאת יצחק בוקסבאום

סדר ט"ו בשבט הוא ההזדמנות שלנו לתקן את חטאי העבר ולשוב למקומנו הראוי בגן עדן.

הקדמה

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. כמו שאר הנקודות הנפלאות הפזורות על פני לוח השנה היהודי, גם ט"ו בשבט מציע הזדמנות ייחודית לצמיחה ולמידה. לאורך מאות שנים, השתמשו חכמי תורת הנסתר באילן כמשל להבנת יחסו של אלוקים לעולם הרוחני והגשמי. הרמח"ל, בספרו דרך ה', מלמד שהעולמות העליונים הם שורשים שענפיהם ועליהם משתלשלים לידי ביטוי כאן בעולמנו.

במאה ה-16 ערכו מקובלי צפת סדר ט"ו בשבט, בעל דמיון מסוים לליל הסדר של פסח. הוא מורכב מאכילת פירות, בעיקר פירות הארץ, ומלימוד של רעיונות בתורת הנגלה והנסתר הקשורים ליום. סדר ט"ו בשבט הוא גם דרך מצוינת להכיר בכל השפע המושפע עלינו ממרום, ואשר אנו נוטים לקבלו כמובן מאליו, ובזה גם לפתח את שרירי העין הטובה לכל הפלא המקיף אותנו בעולמנו.

הסדר המובא כאן מבוסס בעיקרו על הספר "חמדת ימים", העוסק במנהגי מועדי ישראל על פי הקבלה. הסדר נדפס גם בנפרד מהספר תחת השם "פרי עץ הדר".

הכנות

כדי ליהנות מחוויית ט"ו בשבט רוחנית ומעשירה, כדאי לארגן תחילה את המצרכים הבסיסיים המנויים להלן. אבל בלי לחץ: גם אם לא נשיג את כל הרכיבים זה בסדר. סדר ט"ו בשבט המוצע כאן אינו חקוק בסלע, כך שיש בו הרבה מקום לגמישות ויצירתיות.

רכיבים

  • הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל:
    • תאנים
    • תמרים
    • רימונים
    • זיתים
    • ענבים (או צימוקים)
    • חטה ושעורה (בצורת לחם, עוגה, מַצִּיּוֹת או דגן)
  • אגוזים שונים עם קליפותיהם (אגוזים, שקדים, פיסטוק, קוקוס)
  • פירות עם קליפות (תפוזים, רימונים, אבוקדו)
  • פירות עם גרעינים אכילים (אוכמניות)
  • פירות עם גרעינים בלתי אכילים (אפרסקים ושזיפים)
  • יין או מיץ ענבים, אדום ולבן
  • קופת צדקה

הערה חשובה: בשל איסור אכילת חרקים, יש לבדוק היטב את הפירות ולוודא שאינם נגועים בחרקים כלשהם. בעלי חיים למיניהם נפוצים בעיקר בתאנים, תמרים ומשמשים מיובשים. כדי לבדוק את הפירות, יש לחצות כל פרי לשניים ולבחון את תוכו היטב לפני האכילה.

הסדר מתחיל

היושב בראש שואל:

מה נשתנה ט"ו בשבט שבו אנו חוגגים את ראש השנה לאילנות?

והסועדים משיבים:

לפי שחרב בית מקדשנו, אין אנו יכולים לעלות ולהביא את פירות הביכורים שלנו לבית השם בירושלים. בט"ו בשבט אנו מציעים את פרי שפתינו, להלל ולשבח לא-ל על כל עצי הפרי שנטע בעולם.

אחד הסועדים אומר:

בט"ו בשבט מתחילה שנת המעשרות, שאחד מהם הוא מעשר עני - חלק מן היבול הניתן לנזקקים.

וכן אמרו חז"ל: הוֹאִיל וְעוֹמֵד אָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, צָרִיךְ גַּם לְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לָתֵת לָהֶם כְּמוֹ שֶׁהוּא נָתַן לוֹ לֶאֱכֹל (זוהר שמות קסב, ב).

בשלב הזה מעבירים את קופת צדקה בין הסועדים, וכל אחד ישתדל ליתן כפי יכולתו לצדקה. לאחר הסדר ימסרו את הכסף שנאסף למטרה ראויה.

אחד הסועדים אומר:

במסכת ראש השנה (א, א), שבה מנויים ראשי השנים השונים במחזור השנה נקרא ט"ו בשבט: "רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן" - אילן בלשון יחיד, לרמז לאילן מסוים, הלא הוא עץ הדעת שבגן עדן.

וכן אמרו חז"ל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי" (בראשית א, יא). מַה זֶּה "עֵץ פְּרִי"? זֶה עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אִבִּים וּפֵרוֹת.

"עֹשֶׂה פְּרִי" - זֶה צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

"לְמִינוֹ"- שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רוּחַ קְדוֹשָׁה, שֶׁהוּא פְּרִי שֶׁאוֹתוֹ אִילָן רוֹשֵׁם בָּהֶם רִשּׁוּם לְמִינוֹ. וּמָה הָרֹשֶׁם? זֶהוּ בְּרִית קֹדֶשׁ בְּרִית שָׁלוֹם. וּבְנֵי הָאֱמוּנָה לְמִינוֹ, לְמִינוֹ נִכְנָסִים וְלֹא נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ, וְצַדִּיק עוֹשֶׂה פְּרִי הוּא.

וְאוֹתוֹ אִילָן מִתְעַבֵּר וּמוֹצִיא אוֹתוֹ פְּרִי לְמִינוֹ, לְמִינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁיִּהְיֶה כְמוֹתוֹ. (זוהר בראשית לג, ב)

עושים חושבים:

וּכְלָל הַדְּרוּשׁ הַנּוֹגֵעַ לְעִנְיַן כַּוָּנָה הוּא, שֶׁיַּחֲשֹׁב הָאָדָם בְּעֵת הָאֲכִילָה שֶׁהוּא אוֹכֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲכִילָתוֹ הִיא נִשְׁפַּעַת מֵהַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי השם (ראשית חכמה, שער הקדושה).

נעמיק להרהר בעובדה שאנו נמצאים בנוכחות הבורא יתברך, יושבים אצל שולחנו, חווים את ההנאה העילאית שבמערכת יחסים עם הבורא בכבודו ובעצמו.

שאלות לדיון:

א) לאדם וחוה [ולכלל המין האנושי בתחילת הדרך] הותר לאכול רק פירות וירקות. רק אחרי המבול התיר אלוקים לאדם לאכול בשר. מאילו בחינות אכילת בשר היא רוחנית יותר? ומאילו בחינות הצמחונות רוחנית יותר?

ב) "עֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט). עץ החיים מסמל את התורה ואת חיי הנצח, ועץ הדעת טוב ורע מסמל את המוות ואת ההרס.

דרך אחרת להציג את ההבדל בין העצים: עץ החיים מייצג את החכמה הגולמית, האובייקטיבית, ואילו עץ הדעת טוב ורע מייצג את החוויה וההתנסות האישיים.

מה הביא את אדם וחוה לאכול מעץ הדעת, בפרט שאלוקים הורה להם מפורשות שלא לעשות כן?

 

אחד הסועדים אומר:

השם "אדם" נובע מן המילה "אדמה". האדם הוא גם נזר הבריאה, אדון העולם ויוצרו, וגם תלוי לגמרי באדמה לצרכיו הבסיסיים ביותר. כשהתורה מצווה עלינו שלא להזיק אילנות מאכל, היא מתייחסת אל האדם עצמו כאל עץ השדה (דברים כ, יט). חכמינו דרשו מן הפסוק הזה איסור על כל סוג של הרס. במילים אחרות, עצי פרי משמשים אבטיפוס לקשר של האדם עם סביבתו ולאחריות שלו כלפיה.

חטא בתחום אכילת הפירות הוא אשר הגלה את אדם וחוה מגן עדן. אכילת פירות משמשת כמשל ליחסי הגומלין שלנו עם העולם. שימוש מושכל בסביבה מוביל לעולם מושלם ולאושר רוחני. שימוש לא נאות מוביל להרס ולנפילה רוחנית. סדר ט"ו בשבט הוא ההזדמנות שלנו לתקן את חטאי העבר ולשוב למקומנו הראוי בגן עדן.

אומרים:

אדם וחוה חטאו באכלם מעץ הדעת טוב ורע. כדי לתקן עוון זה, אנו אוכלים היום פירות בכוונה הנכונה, כאילו היו אלו פירות מעץ החיים.

אחד הסועדים אומר:

רבי חיים ויטל כתב שרבו, האר"י הקדוש, נהג לומר שחייב אדם לכוון לתקן את חטא עץ הדעת בשעת אכילת פירות.

ניצול של העולם הגשמי בצורה לא ראויה, פוגע בנו רוחנית ופוגם בהנאה שלנו. עלינו להתעסק עם עולם הגשם כאמצעי למטרה ראויה, כמו למשל, להעריך את גדלותו של אלוקים יוצר הכל.

אחד הסועדים אומר:

אמרו חז"ל (ירושלמי קידושין ד, יב): עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל.

רבי אלעזר רצה לקיים הוראה זו, ועל כן קיבץ מטבעות לכיס מיוחד, כדי לקנות פירות חדשים ברגע שהגיעה עונתם. הוא השתדל לברך ברכה על כל סוג של פרי, לפחות פעם אחת בשנה.

מדוע עתיד אדם ליתן דין וחשבון על אי אכילת פירות כשניתנת לו ההזדמנות?

משום שכל צורת חיים, אפילו פירות, מופקדת בידי מלאך מיוחד. כך אמרו חז"ל: אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ "גְּדַל!" (בראשית רבה י, ו). בשעה שאדם נותן ברכה על אכילת פרי הוא מפיח חיים באותו מלאך ונותן לו כוח להוסיף ולמלא את תפקידו בייצור הפרי. אם כן, כשאדם נמנע מלאכול פירות, הריהו מונע את המלאך הממונה על הפרי מכוחו, ובזה מפסיד לעולם את ההשפעה הרוחנית שהברכה היתה מביאה (חמדת ימים).

חז"ל אמרו (ברכות לה, ב) שהאוכל מבלי לברך תחילה הריהו גזלן. למה? משום שכל היבט בעולמו של הקדוש ברוך הוא טעון בקדושה. ממילא, כשאדם אוכל פרי, הריהו מחסיר מן העולם פיסה של קדושה. על החסרון הזה הוא משלם בברכה שלו, ששבה וממלאת העולם בקדושה, תחת זאת שנגוזה עם אכילת הפרי. ואם כן אכילה בלא ברכה, הריהי נוטלת קדושה ולא משיבה קדושה אחרת תחתיה, שעל כן קראוה חז"ל גזילה (המהר"ל מפראג).

אחד הסועדים אומר:

מסופר על מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, שביקר פעם אצל רבי יעקב קופל, והיה עד למנהג תמוה: לפני שהחלו לסעוד את סעודת השבת, רקד רבי יעקב לפני השולחן במשך שעה ארוכה. לשאלתו של הבעל שם טוב נענה רבי יעקב ואמר: לפני שאני טועם את האוכל הגשמי, אני סופג את המהות הרוחנית של האוכל. בעשותי כך - אני כל כך מתרגש שאני שר ורוקד!

היושב בראש אומר:

כל מה שקיים בעולמנו הגשמי מסמל רעיון רוחני עמוק ממנו.

אכילה לגוף היא מה שֶׁיֶּדַע לנשמה. כשאנו אוכלים אנו מפנימים את החלק הטוב של האוכל - וכך צומחים ומתפתחים. בדומה, כשאנו לומדים פיסת מידע חדשה, עלינו ללעוס אותה, לעכל אותה, ולהחדיר אותה אל עצם מהותנו. רק אז נוכל לצמוח בחכמה וברוחניות.

מוצרי דגן

עכשיו הגיע החלק שחכינו לו: שתיית היין והתענגות על המעדנים!

חטה ושעורה הם שני המינים הראשונים בשבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח)

מתחילים באכילת לחם או עוגה. [אם חל ט"ו בשבט בשבת, ראוי להטמיע את סדר ט"ו בשבט באחת מסעודות השבת. בכזה מקרה חלות השבת ישמשו בתפקיד הלחם של הסדר].

היושב בראש אומר:

לפני שנברך הבה נעצור רגע ונתבונן בחסדו השופע של הא-ל עלינו. אלוקים נתן לנו ברכות אין ספור המאפשרות לנו ליהנות מן האוכל הזה. הקדוש ברוך הוא יכול היה בקלות לארגן שניזון באמצעות תהליך פוטוסינתזה, כמו הצומח, או באכילת גרעיני שבולת שועל סרי טעם או באמצעות בליעת כמוסות למיניהן. אבל תחת כל אלה הוא ברא לנו מגוון בלתי כלה של מאכלים מזינים ומעוררי תאבון, כדי שנהנה מהם. הוא נתן לנו בלוטות טעם ואיברים מדהימים, שעמם אנו אוכלים ומעכלים את המזון.

ברכה היא מכתב תודה לבורא העולם שלנו. חז"ל אמרו (אבות ד, א): "איזהו עשיר? השמח בחלקו". ככל שאנו מעריכים יותר את מה שניתן לנו - כך כֵּנָה יותר תודתנו וכך רמה יותר הנאתנו.

אם אוכלים עוגה (או כל דגן שאינו לחם) מברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

אם אוכלים לחם, נוטלים תחילה הידיים, שתי נטילות על כל יד, ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.

בשעה שאנו מרימים את ידינו, נזכיר לעצמנו שהאוכל שאנו עומדים לאכול - למרות שנוצר בידי אדם - מגיע בשורה התחתונה מאת האל. כלשון הפסוק: "וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה" (תהלים פז, יא).

מבלי לדבר בין נטילת הידיים לאכילה, נברך על הלחם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

אחד הסועדים אומר:

נאמר בתורה: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיְיָ (במדבר טו, יט). הפסוק הזה מתייחס למעשה התנופה של קרבן העומר - הלא הוא קרבן השעורים שאנו מביאים בתחילת הקציר. אלא שהמילה תְּנוּפָה נקראת גם: תְּנוּ פֶּה. הפה מסמל את הכבוד שאנו נותנים לאלוקים. העומר מונף אפוא להראות שאנו נותנים את הפה הזה לאלוקים, לפי שעיקר השבח לאלוקים הוא עם ישראל הנותן לו כבוד ותהלה.

מדוע העומר עשוי משעורה ולא מחיטה? כי השעורה נקצרת תחילה. חיטה היא האוכל היותר שלם והיא מסמלת את העלמת החטא. יש האומרים שעץ הדעת שבו חטא אדם הראשון היה חיטה (זוהר במדבר קפט, א).

עושים חושבים:

נתענג על כל כסיסה של עוגה ועל כל נגיסה של לחם. נתענג על אהבת השם אותנו ועל שברא הכול לטובתנו.

פירות

בט"ו בשבט אנו אוכלים את הפירות שאלוקים בעצמו משבח בהם את ארץ ישראל: "עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם. וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיי אֱלֹהֵיכֶם" (יואל ב, כב-כג).

במקרה של העדפת פרי מסוים יש לאכול אותו תחילה לפני הפירות האחרים. אחרת, יש לאכול את הפירות על פי הסדר הזה: זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, רימונים.

נברך את הברכה הבאה (או הברכות הבאות) ונאכל אחד מן הפירות:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

אם יש על השולחן פרי עונתי שזו לנו הפעם הראשונה לאכול אותו השנה, נברך גם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

אחרי שבֵּרכנו (ברכה אחת או שתיים) וטעמנו אחד מן הפירות, ניקח בידינו בכל פעם פרי אחר, ונאמר עליו את הפסוקים ומאמרי חז"ל הקשורים אליו. נשתדל להתענג על כל אחד מן הטעמים ועל כל אחד מן המרקמים היחודיים. נתפעל מן העובדה שיוצר הזמן ובורא המרחב רוצה שנתענג על כל אחת מן הַבְּרִיאוֹת שברא בעולמו.

הסועדים יתחלקו ביניהם בקריאת הפסוקים והמדרשים:

זיתים

"זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר" קָרָא יְיָ שְׁמֵךְ. (ירמיהו יא, טז)

בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. (תהלים קכח, ג)

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְזַיִת? לוֹמַר לְךָ מָה זַיִת אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בְּטִילָה עוֹלָמִית - לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. (מנחות נג, ב)

מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה [שמן זית] מֵבִיא אוֹרָה לָעוֹלָם - כָּךְ יִשְׂרָאֵל אוֹרָה לָעוֹלָם. (שיר השירים רבה א)

תמרים

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. (תהלים צב, יג).

כמו עץ התמר, הצדיקים שופעי פירות ומתיקות.

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. (שיר השירים ז, ח).

כשם שעץ התמר אינו מתכופף או מתנדנד, כך ישראל.

מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסוֹלֶת אֶלָּא:

תְּמָרִים לַאֲכִילָה,

לוּלָבִין לְהִלּוּל,

חֲרָיוֹת לְסִכּוּךְ,

סִיבִים לַחֲבָלִים,

סַנְסַנִּים לַכְּבָרָה,

שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְקָרוֹת בָּהֶן אֶת הַבַּיִת.

כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת אֶלָּא:

מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא,

מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה,

מֵהֶם בַּעֲלֵי אַגָּדָה,

מֵהֶם בַּעֲלֵי מִצְווֹת,

מֵהֶם בַּעֲלֵי צְדָקוֹת (במדבר רבה ג, א).

ענבים

מָה הַגֶּפֶן הַזּוֹ יֵשׁ בָּהּ אֶשְׁכּוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת - הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ נִרְאֶה כְּאִלּוּ נָמוּךְ מֵחֲבֵרוֹ; כָּךְ יִשְׂרָאֵל כָּל מִי שֶׁאֶחָד מֵהֶם יָגֵעַ בַּתּוֹרָה וְגָדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בַּתּוֹרָה נִרְאֶה נָמוּךְ מֵחֲבֵרוֹ [בשל ענוותנותו]. (ויקרא רבה לו, ב)

תאנה

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב (משלי כז, יח) "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ"?

לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כִּתְאֵנָה?

מָה [עץ] תְּאֵנָה זוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ מוֹצֵא בָּהּ תְּאֵנִים - אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶן מוֹצֵא בָּהֶן טַעַם. (עירובין נד א)

רימון

נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. (שיר השירים ז, יג)

"הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" - אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת, שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְיוֹשְׁבִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּגַרְעִינֵי רִמּוֹנִים. (שיר השירים רבה ו, יא)

לדיון

רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל נִקְלַע לִבְנֵי בְּרַק.

רָאָה עִזִּים הָאוֹכְלוֹת מִתַּחַת עֲצֵי תְּאֵנָה,

וְנוֹטֵף דְּבַשׁ מֵעֲצֵי הַתְּאֵנָה,

וְחָלָב נוֹטֵף מֵהֶם (מהעזים),

וּמִתְעָרְבִים (הדבש והחלב) זֶה בָּזֶה.

אָמַר: "זֶהוּ (שאמרה התורה, במדבר יג, כו) "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ"! (כתובות קיא, ב)

כל אחד מן הסועדים יספר סיפור או חוויה שעבר באחד מטיוליו ברחבי הארץ.

יין

נהגו לשתות ארבע כוסות יין בסדר ט"ו בשבט, בדומה לנעשה בליל הסדר.

כוס ראשונה - יין לבן;

כוס שניה - ורוד בהיר (יין לבן עם טיפת יין אדום);

כוס שלישית - ורוד כהה (יותר יין אדום);

כוס רביעית - כמעט אדום לגמרי (טיפת יין לבן).

אחד הסועדים אומר:

יין לבן מסמל את הטבע הגולמי, בעל הפוטנציאל. יין אדום מסמל את הטבע בשיא פריחתו. ביום הזה, אנו מתחילים להשאיר את החורף מאחורינו ונעים אל עבר תקופת התחדשות וחיות.

כתוב בזוהר ששני צבעי היין - לבן ואדום - מייצגים את שתי צורות ההנהגה של אלוקים בעולם: לבן שייך לצד ימין (חסד); ואדום לצד שמאל (גבורה ודין).

כאשר אנו מתקדמים מלבן לאדום, אנחנו נעים מכוח אל פועל. אנו מסוגלים להעריך את מידת הדין של אלוקים וגם את מידת החסד שלו. הולכת ומתבהרת לנגד עינינו ידו הטובה של אלוקים הפועלת בתוככי העולם.

אחד הסועדים אומר:

"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהלים קד, טו) - זֶה יֵין הַתּוֹרָה. שֶׁכָּךְ עוֹלֶה יַיִן, כְּחֶשְׁבּוֹן סוֹ"ד [היין מייצג את סודות התורה] (זוהר במדבר רטו, ב)

אחד הסועדים אומר:

על הפסוק בישעיהו (לג, ו) "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ", אמרו חז"ל (שבת לא, ב) "אמונת עתיך - זהו סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע". הסדר התלמודי העוסק בענייני חקלאות - סדר זרעים - מיוצג במילה אמונה, כי היא הנותנת לחקלאי, הזורע את זרעיו, את הכוח לשרוד את החורף. בטו בשבט הוא מתחיל לראות את פירות אמונתו.

בדומה כשאנו זורעים גרעין של צמיחה אישית, נדרשות מאיתנו אמונה וסבלנות, לעבור את תקופת ה'קור' בטרם נראה את פירות עמלנו.

עוברים לשתות את ארבע כוסות היין (או מיץ הענבים), בשילוב עם ארבעה סוגי הפירות השונים. כל אחד מן השילובים הללו מקביל לאחד מארבעת עולמות התיקון (מן הנמוך לגבוה):

  • עשיה
  • יצירה
  • בריאה
  • אצילות

כל קומה רוחנית יותר מקודמתה ומחוברת יותר אל הבורא. כשאנו אוכלים אנו מעלים את הפירות - ואת עצמנו - דרך הרמות השונות, מעלה מעלה.

אחד הסועדים אומר:

אמר הקדוש ברוך הוא: לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבוא אני עושהו שמחה, הדא הוא דכתיב (יואל ד, יח): "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס ". (ויקרא רבה יב, ה)

מוזגים כוס ראשונה (יין לבן)

נברך כולנו את הברכה הבאה (אלא אם כן שבת היום וכבר עשינו קידוש) ונשתה מן היין:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

נשתה לאט לאט ונתענג על טעם היין. טובי האוניברסיטאות בעולם מציעות קורסים בטעימת יין. יש הרבה מה ליהנות בעולם הזה. הבה נהיה אניני טעם!

היושב בראש אומר:

עתה נאכל פירות עם קליפה בלתי־אכילה. לדוגמה: אגוזים, רימון, תפוז, אבוקדו. החלק האכיל של הפרי מייצג שלמות וטוהר, ואילו החלק הבלתי אכיל מייצג פגם והעדר קדושה. זה מקביל לעולם העשיה, הנמוך מעולמות התיקון - עולם עטוף בחומריות, כשם שהפירות עטופים בקליפתם.

אחד הסועדים אומר:

מָה אֱגוֹז זֶה, אַתְּה נוֹטֵל אֶחָד מֵהַכְּרִי [מהערימה] וְכֻלָּן מִדַּרְדָּרִין וּמִתְגַּלְגְּלִים זֶה אַחַר זֶה,

כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל - לָקָה אֶחָד מֵהֶן כֻּלָּן מַרְגִּישִׁין. (שיר השירים רבה ו, יא)

אחד הסועדים אומר:

מָה אֱגוֹז נִסְתָּר וְטָמִיר מִכָּל צְדָדָיו - כָּךְ הַמֶּרְכָּבָה שֶׁיּוֹצֵאת מֵהַגַּן נִסְתֶּרֶת מִכָּל צְדָדֶיהָ.

וּמָה אוֹתָם אַרְבָּעָה חֲלָקִים שֶׁבָּאֱגוֹז מִתְחַבְּרִים בְּצַד זֶה וְנִפְרָדִים בְּצַד זֶה - כָּךְ בַּמֶּרְכָּבָה מִתְחַבְּרִים בְּאַחְדוּת בְּחֶדְוָה וּשְׁלֵמוּת, וְנִפְרָד כָּל אֶחָד לְעֶבְרוֹ עַל מַה שֶּׁהִתְמַנָּה. (זוהר שמות טו, ב)

עושים חושבים:

בשעה שנשליך את הקליפות, נדמיין כאילו היא אחת מן התכונות השליליות שלנו (כעס, חוסר סבלנות ועוד) ונחוש אותה עוזבת אותנו. היא אינה מייצגת את האני האמיתי שלנו. האני האמיתי הוא הפרי ... טעים ומזין. נדמיין את התכונה הזו נכנסת אל פח האשפה.

כוסות 2, 3, 4

שותים את הכוס השניה - ורוד בהיר (יין לבן עם טיפת יין אדום)

היושב בראש אומר:

עתה נאכל פירות עם גרעינים בלתי אכילים. לדוגמה: תמרים, זיתים, אפרסקים, שזיפים, דובדבנים. השלב הזה מקביל לעולם היצירה.

החלקים האכילים של הפירות מייצגים קדושה. הגרעינים מייצגים חוסר קדושה שחדרה אל תוך הקדושה.

עם הִתְכַּהוּת צבעו של היין, אנו מתחילים לראות איך כוח הופך לפועַל. החלק הבלתי־אכיל כבר אינו בחוץ, הוא טמון במעמקי הפרי. זוהי התקדמות אל עבר התיקון. החלק הבלתי־אכיל במקרה הזה אינו מבוזבז - הוא מכיל בתוכו פוטנציאל צמיחה.

עושים חושבים:

נדמיין את אחת התכונות הלא טובות שלנו כאילו היא הגרעין. ממש נדמיין.

אחר כך נראה איך התכונה הזו צומחת והופכת למשהו מדהים. יותר היא אינה מעכבת אותנו, אלא מניעה אותנו קדימה.

אנשים גדולים רבים המירו את הפגמים שלהם לנכסים. גם אנו יכולים להיות אנשים גדולים.

שותים את הכוס השלישית (ורוד כהה)

היושב בראש אומר:

עתה נאכל את הפירות שהינם אכילים לגמרי: אוכמניות. זה עולם הבריאה, העולם הגבוה ביותר בעולם הנברא (שלושת העולמות הנמוכים - עשיה, יצירה ובריאה - מרכיבים יחד את מעשה בראשית).

עושים חושבים:

העניינים נעים אל עבר הפוטנציאל המלא שלהם. אפילו הגרעינים אכילים עתה. לא רק פוטנציאל עתידי יש להם - הם טעימים ומוכנים לאכילה כבר עתה.

נחשוב על תחום בחיינו שאנו רוצים לשפר. נדמיין את האני הרצוי שלנו. נכיר בעובדה שהאני הרצוי הוא הוא האני האמיתי שלנו.

עכשיו, לאורך כל היום הקרוב, 24 שעות טו בשבט, נהיה בפועל אותו אדם. נחיה כאילו הפכנו כבר ממה שהננו למה שאנו רוצים להיות.

זו חוויה מְשַׁנַּת־חיים.

שותים את הכוס הרביעית (יין אדום עם טיפה לבן)

היושב בראש אומר:

עתה נפנה לאכול את הפירות בעלי הניחוח הטוב ביותר. זה מקביל לעולם האצילות. הרמה הזו קרויה מעשה מרכבה. הנביא יחזקאל ראה בחזון שלו המרכבה המייצגת את מסתרי הבריאה.

אחד הסועדים אומר:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג, מ) - האתרוג הוא המהודר שבפירות, הוא הרוחני ביותר משום שטעמו וטעם עצו הינם הטעמים העדינים ביותר.

בט"ו בשבט, כשכל העצים עומדים לדין, מתאים להתפלל לזכות באתרוג נאה בחג הסוכות הקרב.

אחד הסועדים אומר:

חוש הריח הוא החוש הטהור והמרומם ביותר. דרך האף נטע אלוקים באדם נשמה: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים (בראשית ב, ז).

חוש הריח אינו נזקק לאביזר מוחשי כדי להתבטא - הוא פועל באויר, ועל כן מבין חמשת החושים הוא החוש הרוחני והאלוקי ביותר.

ביום הקדוש ביותר בשנה, במקום הקדוש ביותר בעולם, היה האיש הקדוש ביותר באומה, לוקח "מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה', וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה', וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא טז, יב-יג).

לקראת סיום

היושב בראש אומר:

ראוי במידת האפשר לאכול שנים־עשר סוגים שונים של פירות, כנגד שנים־עשר הצירופים השונים של שם הוי"ה.

בעת אכילת הפרי השנים־עשר, נאמר את הנבואה הבאה:

וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת,

לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה,

וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד, כִּי פִי יי צְבָאוֹת דִּבֵּר. (מיכה ד, ג-ד)

יש גם משמעות לאכילת חמשה־עשר סוגי פירות, כי זו הגימטרייה של השם י-ה, השם שמחבר בין הגשם והרוח, בין העולם הזה והעולם הבא.

כמו כן, בבית המקדש היו הלויים שרים את חמשה־עשר מזמורי שיר המעלות (תהלים קכ-קלד) בעלותם על חמש־עשרה המדרגות שהפרידו בין עזרת הנשים לעזרת ישראל.

ברכת המזון

אחרי שנהנינו מכל התענוגים המדהימים שנתן לנו אלוקים, אנו מסיימים את הסדר עם תודה מלאת כוונה לבורא העולם.

מי שאכלו לחם יברכו ברכת המזון.

מי שלא אכלו לחם, יברכו ברכת מעין שלוש בהתאמה לעוגה, יין ופירות ארץ ישראל.

אחד הסועדים אומר:

אָמַר רַבִּי אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל לוֹ, ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא (סנהדרין צח, ב).

ומסביר רש"י: כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.

חסל סדר ט"ו בשבט

חֲסַל סִדּוּר טוּּ בִּשְׁבָט בִּמְתִיקוּתוֹ,

עִם רִמְזֵי פֵּרוֹתָיו וְאִילָנוֹת עוֹלָמוֹ,

כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְהִתְעַנֵּג עַל חַסְדּוֹ,

כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.

נגענו באפס קצהו של היום הנפלא הזה ושל עומק המשמעויות הטמונות בו.

זו סגולתו הנפלאה של לוח השנה היהודי: בכל שנה אנו חוגגים את אותם חגים, אבל מגלים בהם בכל פעם מחדש, תובנות חדשות וכלים חדשים לצמיחה מחודשה!

בשאר הערב שרים ולומדים תורה.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן