רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

טו בשבט

לחיי העצים!

כ״ז בטבת ה׳תשס״ד כ״ז בטבת ה׳תשס״ד 21/01/2004 | מאת הרבנית ציפורה הלר

ט"ו בשבט, חגם של עצי הפרי, מזכיר לנו את גן העדן ואת השאיפה האנושית לצמיחה רוחנית.

"שנה טובה!"

לא, לא נלכדתי בתוך מכונת זמן. היום ה-15 לחודש שבט, ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות!

מסורות מיסטיות רואות ביום זה חשיבות רבה. מדוע?

התורה והעצים

נפתח בתורה עצמה. התורה מזהירה, שלא להשחית ולהרוס ללא צורך. גם בעת מצור על עיר אויב, אין להשחית עצי פרי. בניגוד לאופייה התמציתי של התורה, כאן היא מפרטת את הסיבה ואומרת לנו, כי בני האדם כמוהם, כ"עץ השדה" (דברים כ, י"ט).

שורשינו נטועים עמוק בקרקע מוצקה. אנו תופסים את המציאות, קודם כל, בדרכים גשמיות ומוחשיות. רק אחר כך אנו צומחים מעל לשורשים. ענפינו מתארכים אל השמיים ואנו תרים אחר משמעות וכוונה. אנו מקדישים את חיינו ליצירת "פרי", כשאנו שואפים להותיר חותם, סימן, שגם אנחנו היינו פה. צדיק, איש קדוש, משול לעץ "הפוך". הוא ניזון מהשמים וה"פרי" שלו מוקדש לאדמה ולכל הברואים.

כולנו שואפים לחיים מלאי משמעות, אך אנו נשחקים ומתעייפים בדרך. המיסטיקנים שואלים: מהיכן שואב הצדיק את כוחו? אחת התשובות לשאלה היא, כי הצדיק שואב את כוחו מ"עץ החיים" עצמו.

מהו, אם כן, עץ החיים?

עץ החיים

התשובה מצויה בסיפור גן העדן, שם היו שני עצים – עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים (בראשית ב', 9). כשאדם וחווה גורשו מגן עדן, מנעו מהם מלאכים חמושים בחרבות לוהטות את השיבה לעץ החיים (בראשית ג', 22-24).

גן עדן, במשמעותו המילולית, הוא גן של עידון, עדינות. בגן עדן הקשר שבין אלוקים לבריאה היה ניכר, נראה לעין. לא היו בו "קליפות" של גסות. לשטחיות והיוהרה האנושיות לא היה שם מקום והבורא נגלה במלוא הדרו.

עץ החיים עמד במרכז הגן. הוא העניק לאדם את המזון הרוחני, שאפשר לו ולצאצאיו, להתעלות מעבר לגשמיות בשר ודם ולהגיע לקדושה.

עץ החיים עמד במרכז הגן. הוא העניק לאדם את המזון הרוחני, שאפשר לו ולצאצאיו, להתעלות מעבר לגשמיות בשר ודם ולהגיע לקדושה. היה לו את הכוח לעשות זאת, משום שהוא היווה את התגלמותה המיסטית של התורה, עוד בטרם שהספר הקדוש הועלה על הנייר.

עולמנו כיום אינו מאופיין בעידון. במקום להיזון מעץ החיים, כולנו חושבים על "הטעם" שהשאיר עץ הדעת "טוב ורע" בפינו. עץ הדעת הגיש לנו את התשוקה לרוע, שכוחה אינו נופל מזו של התשוקה לטוב.

בט"ו בשבט אנו לומדים לשפר את עצמנו. כיצד עושים זאת?

לשד העץ

בואו נתבונן במשמעותו של יום זה בתודעה היהודית.

ראשית, ביום זה ציווה ה' על משה ל"באֵר היטב" (דברים כ"ז, 8) את התורה. לבאר היטב, באיזה מובן? רש"י מלמד אותנו, כי המלים "באר היטב" כוונתן לכך, שמשה הסביר את התורה בשבעים שפות.

במבט מעמיק, שיעור זה מלמד אותנו, כי ניתן למצוא את התורה בכל היבט והיבט של החיים (שהינם, כמובן, מקור השפה), כל עוד אנו כנים והגונים.

אחרי הכול, "התכבדנו" בטעימה מעץ הדעת "טוב ורע" ולעתים איננו מסוגלים כמעט להבחין בין שני העצים.

אך לעתים הרגשות שלנו מוליכים אותנו שולל. נדמה לנו שאנו שואפים להגיע לעץ החיים, אבל האמת היא, שלא היינו מבחינים בו, אפילו אם היה נועץ בנו את ענפיו. דברים אחרים מסיחים את דעתנו. אחרי הכול, "התכבדנו" בטעימה מעץ הדעת "טוב ורע" ולעתים איננו מסוגלים כמעט להבחין בין שני העצים.

משום כך אומרים לנו חכמי התלמוד, שבט"ו בשבט עלינו להתפלל לאתרוג טוב. אך סוכות כבר חלף מזמן. מדוע עלינו לחשוב על סוכות? מסיבה פשוטה: בימים אלה ממש, לשד העץ מלא והעץ מתחיל בתהליך, שבסופו יניב פרי. הדבר נכון לגבי כל העצים. מדוע מייחדים תפילה דווקא לאתרוג? משום שבשל צורתו, מסמל האתרוג לב. ביום זה עלינו להתפלל למען טוהר הלב. אנו חלשים ושבירים, אך בכוחה של התפילה להחזיר אותנו למקור, לאינסוף, לאלוקים. היא יכולה לאפשר לנו גישה לעץ החיים.

טוהר הלב

סבתי נהגה לומר לי, כי כאשר אני מבקשת משהו, עליי להיות בטוחה שאני רוצה אותו. אם אתם רוצים משהו, מה אתם עושים בנידון?

בט"ו בשבט אנו שואלים: האם אנו באמת רוצים בטוהר הלב? אנו מפגינים את רצוננו זה ואת שאיפתנו למצוא את עץ החיים, בכך שאיננו משחיתים את העולם הגשמי שמסביבנו. דרך אחת לעשות זאת, היא לשנות את ההתייחסות שלנו לאוכל, שכן אוכל הוא התשוקה הגופנית החזקה ביותר שלנו.

המזון שאנו אוכלים והדרך בה אנו מתייחסים לפעולת האכילה, משפיעים על הדרך בה אנו חווים את חיינו.

במהלך חיינו אנו צורכים כמות גדולה של מזון. זהו חלק מתוכניתו של אלוקים וכך הוא מאפשר לנו לחוש בנדיבותו וטוב לבו. המזון שאנו אוכלים והדרך בה אנו מתייחסים לפעולת האכילה, משפיעים על הדרך בה אנו חווים את חיינו. אלוקים הוא חלק ממנה, או שהוא נמצא מחוצה לה.

בט"ו בשבט, אנו מגדירים מחדש את הדרך בה אנו מתייחסים לעולם, כשאנו מקדשים את האכילה. אנו מנסים לאכול בצורה מודעת, נעלה יותר – ואימפולסיבית פחות. קהילות רבות מציינות מאמץ זה בעריכת "סדר ט"ו בשבט" בצוותא. בסדר זה אוכלים פירות ויש שאוכלים 15 סוגי פירות, משום שזהו היום ה-15 בחודש שבט. בעודנו ניזונים מהם, אנו מנסים לראות בעיני רוחנו את השורש, מקור החיים. תנו לעצמכם לטעום ממהותה הרוחנית של ארץ ישראל, באמצעות אכילת פרותיה.

אז מה אמרנו? "שנה טובה!"

עבור לאתר הבית של ט"ו בשבט

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן