"אל תשאל מה יכולה המשפחה לעשות למענך; שאל מה אתה יכול אתה לעשות למען המשפחה."

כשקראתי את המשפט הזה באחד מכתבי העת, ידעתי שלמחברת יש בוודאי ילדים מתבגרים! וידעתי שהיא בוודאי מתמודדת עם האתגר הכרוך בחינוכם ללקיחת אחריות (ידעתי גם שילדיה כנראה לא התייחסו למשפט הזה ברצינות, למרות שאולי ביום מן הימים הם יתלו אותו על המקרר).

חדרים מבולגנים, כביסה מלוכלכת, היעלמות פתאומית כשמגיע הזמן לבצע את מטלות הבית... כך נראה העולם המוכר של גיל ההתבגרות. כשכל האנרגיות מופנות למשימה המפרכת של בחירת בגדים, התבוננות במראה, החלפת בגדים, התבוננות במראה, יציאה לקניות, התבוננות במראה... למי יש זמן לנקות את החדר? איך אפשר להתווכח עם "אני עייף מדי אחרי שעשיתי שיעורים כל הלילה" או "הייתי מאוד רוצה לעזור אבל יש לי מבחן מחר (ברור שזה מה שאני עושה בטלפון – לומד!)"?

למרות זאת, משימתנו כהורים היא ללמד את ילדינו המתבגרים לקחת אחריות. לא רק בגלל שהדבר יהפוך את חיינו לנעימים יותר ויקל על שגרת הבית (דבר לא קטן לכשעצמו), אלא כיוון שחשוב שהם ילמדו זאת. ככל שהם יעשו צעדים ממשיים לקראת הבגרות, כך יקטן הכאב הכרוך בגיל ההתבגרות. אבל אל תאמרו זאת למתבגרים שלכם – הם לעולם לא יאמינו לכם.

חלק גדול מהכאב של גיל ההתבגרות הוא הכאב הכרוך במעברים ובהימצאות במצב של אי-ודאות

חלק גדול מהכאב של גיל ההתבגרות הוא הכאב הכרוך במעברים ובהימצאות במצב של אי-ודאות. הם לא ילדים ולא מבוגרים. הם לא בטוחים מי הם או לאן הם משתייכים. בעודם מתחילים לנסות לגלות את התשובה לשאלה זו, בעודם מתאימים אט אט את החלקים של עצמם לתוך הפאזל הגדול יותר של החיים, הם רוכשים שלווה והערכה עצמית גדולות יותר. הפיתוי עליו עלינו להתגבר הוא הפיתוי לעכב אותם, להניח להם לשחק ולעודד אותם להיאחז בילדות. כניעה לפיתוי הזה תגרום להם עוול.

הפיכה לאדם בוגר דורשת כוח ואומץ. ילדינו המתבגרים חרדים ומתוחים. הם חוששים משינוי. הם לא בטוחים שיצליחו. עלינו לתת להם את הכלים הרגשיים והמיומנויות המעשיות שיאפשרו להם לרכוש את אותו הביטחון. פיתוח מיומנויות חשובות לחיים יכול לעודד את הכוח והנחישות שלהם לגדול ולהתבגר.

תחום אחד בו היינו רוצים ללמד את המתבגרים שלנו להיות אחראים (ושמאוד היינו רוצים להפסיק להילחם בהם עליו) הוא התחום הכלכלי. לפעמים זה נשמע כאילו יש בבית קלטת שמתנגנת בלי הרף: "את יכולה לקנות לי את זה? אני רוצה את זה".

ברגע שהדבר מתאפשר, קבעו למתבגר מסגרת תקציב. הסבירו על מה תשלמו ועל מה לא תשלמו. הציעו דרכים להרוויח כסף. חנכו אותם לחיסכון – לדוגמה, עלויות החשמל וגבול עליון לחשבון הטלפון!

לאחר שתבהירו לילדיכם מה אתם יכולים להרשות, ייתכן שתרצו להציע להם תמריצים לשמירה על מסגרת התקציב. ילדיכם יהיו פחות פזרנים וילמדו לכבד את כספכם כשיהיה עליהם להתנהל במסגרת סכום קבוע או כשיוכלו להוציא רק את מה שהרוויחו.

לאחר שנקודה זו הובהרה, חשוב גם לשמור על גמישות. לפעמים יש משהו שהם רוצים (והם פשוט ימותו אם לא יקבלו את זה!). ערכו כמה בדיקות. האם לכולם באמת יש את זה? האם הם גילו אחריות? אולי כדאי להתחלק בעלויות. אנו רוצים להפגין התחשבות וללמד גם את ילדינו התחשבות מהי.

בנים יכולים להתרגש מאוד כשהם רואים את הצ'קים מבר-המצווה. זה מסיח את דעתם ממשמעות האירוע, ולכן הדבר האחראי לעשות באותו שלב הוא לשים את הכסף בצד ולשמור אותו לעתיד (דבר שנראה רחוק מאוד לילד בן 13!). למרות שעיניהם כמעט יוצאות מחוריהן, האמת היא שהם לא באמת מבינים מהי המשמעות של סכומי כסף כאלו. ייתכן שתוכלו להחליט ביחד על סכום קטן שבנכם יוכל להשתמש בו עכשיו וכך תלמדו אותו על ערך החיסכון.

כדאי ללמד אחריות במנות קטנות. וכדאי להתחיל לפני שהילדים יגיעו לגיל ההתבגרות

למעשה, כדאי ללמד אחריות במנות קטנות. וכדאי להתחיל לפני שהילדים יגיעו לגיל ההתבגרות. אבל אם חיכיתם, אל ייאוש – לעולם לא מאוחר מדי.

לדוגמה, תוכלו לקבוע תורנות של הכנת כריכים לבית הספר, או של ניקוי השולחן או תורנות לרחיצת הכלים. הילדים יכולים להיות אחראים על סידור הנעליים במקומן, על כיבוי האורות כשהם יוצאים מהחדר ועל החלפת הגליל הריק של נייר הטואלט בשירותים...

רצוי שכל פעולה קטנה תהיה מלווה בשבחים (אך לא ברווחים).

הבנות יכולות ללמוד אחריות מהי על-ידי מעשי נדיבות בבית: שמרטפות, בישול, רחיצת האחים הקטנים יותר. הן לא תחליפי אם וברור שיש גבולות לציפיות שלנו מהן, אבל הן בהחלט יכולות לשמש כעוזרות מצוינות.

גם הבנים יכולים לעזור בבית. הם יכולים לזרוק את הזבל. הם יכולים לנקות את האמבטיה אחרי שהם מתקלחים ולזרוק את הבגדים המלוכלכים לכביסה. וגם הם יכולים לשמש כשמרטפים.

עם כל הפוזות שלהם והדרישות שלנו, המתבגרים שלנו עדיין ילדים. הם עוד לא מוכנים לשאת על עצמם את מלוא משקלה של הבגרות. הם חיים בבתינו והם חייבים לנהוג לפי הכללים שלנו. אנו מלמדים אותם אחריות מהי, אולם איננו מניחים שהם אחראים באופן מלא. אנו מלמדים אותם שלב אחר שלב, ומנסים להקל על הקשיים הכרוכים בגיל ההתבגרות. אנו משדרים להם מה פירוש הדבר להיות חלק ממשפחה, חלק מקהילה, חלק מחברה. להיות אדם בוגר פירושו לדאוג לאנשים אחרים מלבד עצמם. רק כשהמתבגרים שלנו יפנימו שיעור חשוב זה, רק כשהרעיון ישתקף במחשבותיהם ובמעשיהם – רק אז הם יהיו באמת בוגרים.

במחקר אוניברסיטאי גילו חוקרים רמות גבוהות בהרבה של חרדה, דיכאון, בעיות התנהגות וצריכת אלכוהול, בקרב ילדים של הורים שפינקו את ילדיהם יתר על המידה, מאשר בקרב ילדים מבתים בהם ההורים היו עקביים בהצבת גבולות ודרישת אחריות מילדיהם. ילדינו זקוקים למסגרת ברורה והם צריכים להיות מסוגלים לתת דין וחשבון.

אל תיבהלו אם הם מתרגזים מכך. אפילו בני ישראל במדבר ניסו ללא הרף להימנע מאחריות. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" – זוהי רק תחינה לחזור לתקופת הילדות שבה לא הייתה עצמאות ולא הייתה האחריות המתלווה ליחסים עם א-לוהים. הזכות להיות בוגרים נושאת בחובה מחיר של אחריות, בדיוק כמו הזכות להיות קרובים לבורא עולם.