לאחרונה ניסיתי לדחוס יותר מדי מטלות לבוקר אחד, ועקב תכנון הזמן הלקוי שלי נותרתי עומדת מחוץ לבניין המגורים שלנו מותשת מחום, מיובשת ורעבה. התלבטתי בין הצורך להעלות הביתה את כל שקיות המצרכים מהקניות, לבין הצורך הדחוף לקחת את בני מגן הילדים. החלטתי להשאיר את המצרכים ולקחתי את בני, שהיה מוכן לשנת הצהריים והתעקש להיות על הידיים שלי לאורך כל הדרך. שכנה שעברה במקום וראתה את מצבי הציעה עזרה, ובכוחות משותפים הצלחנו לסחוב את כל השקיות למעלה.

ברגע שהגענו למעלה, עדיין הרגשתי את התוצאות של התכנון הלקוי שלי. מיהרתי להכניס למקרר את מוצרי החלב, שכבר הספיקו להתבשל במשך שעה במכונית הלוהטת בחום השמש הישראלית. הפעוט העייף שלי הלך בעקבותיי הלוך וחזור מהמטבח לסלון, ספרו האהוב בידו, תסכולו הולך וגובר לנוכח העובדה שאמו מתעלמת מבקשתו הברורה והלגיטימית לקבל את הסיפור הרגיל לפני השינה.

בעבר, בימי האמהות הראשונים שלי, חוויה זו הייתה מותירה אותי מלאת רגשות אשמה וביקורת עצמית. כיום היא הותירה אותי מלאת הכרת תודה.

תרשו לי להסביר. אפילו במצב הנוכחי של פעילות-יתר לחוצה, בעודי מפשפשת בשקיות המצרכים בחיפוש אחר מוצרי החלב, הצלחתי להכיר במהות החוויה שעברה עליי: קבלת החלטה שגויה בניהול הזמן שלי, חוויה בה היה עליי לדעת שזה לא ילך ושיעור חשוב שאני מקווה שלא אחזור עליו בעתיד הקרוב.

במקום לרדת על עצמי, חשבתי על ההורים הרבים שנאלצים להימצא במצב זה מכורח הנסיבות, ושמחתי על כך שהפעם זו חריגה מהנורמה, ולא המציאות היומיומית שלי.

ילדינו זקוקים לכך שנתגבר על האגו שלנו

אימהות טריות מתמודדות עם כובד האחריות האימהית. אך אימהות מנוסות יותר צריכות להתעורר מהחלום של היותן כל-יכולות ולהכיר בכך שאפילו כאימהות, אנו מוגבלות על-ידי הנסיבות. למרות שאנו עשויות לרצות להעניק לילדינו מכל הטוב שבעולם, לעתים איננו יכולות להעניק יותר מכפי שנסיבות החיים מאפשרות לנו.

בני זוג המתמודדים עם בעיות פוריות עשויים לייחל נואשות להעניק אח לילד שכבר יש להם, אך אינם מסוגלים לעשות זאת. אם שמתמודדת עם מחלה כרונית עשויה לרצות להעניק לילדיה יותר זמן ואנרגיה ממה שמחלתה מאפשרת לה. אם חד-הורית עשויה לגלות כי העול הכלכלי של גידול הילדים מגביל מאוד את הזמן שנותר לה לבלות עם ילדיה.

כל אחת מדוגמאות אלה משקפת מקרה קיצוני. אף על פי כן, גם בחיינו מלאי השפע מסתתרות נסיבות מגבילות לא פחות. חובה עלינו בתור הורים מסורים לגלות אותן, כיוון שהמשימה של גידול ילדים בריאים ומוסריים היא משימה גדולה מדי לכתפינו בלבד. רק המודעות למגבלותינו תעורר בנו את הענווה הדרושה כדי לבקש עזרה, כשאנו זקוקים לה.

עזרה זו זמינה מצד בני זוגנו, חברים, המשפחה המורחבת, הקהילה, בית ספר להורות, מטפלים ומעל לכל – מאלוקים. אבל כל עזרה זו תלויה בכך שנכיר במגבלותינו כהורים ובדרכים בהן אנו תוצרים של תקופתנו ושל נסיבות חיינו.

כשאנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם המגבלות של הנתינה שלנו, חשוב להכיר בכך שזוהי הזדמנות ללמוד ענווה מהי, ולבקש עזרה. ילדינו זקוקים לכך שנתגבר על האגו שלנו, כיוון שהצרכים שלהם לא בהכרח קשורים להזדמנויות שיש לנו. וכשאנו מוצאים את עצמנו מודעים לדרכים בהן אנו יכולים לתת, חשוב להכיר בכך שיכולתנו לתת היא התוצאה הישירה של מתנה שהעניק לנו אלוקים.