דמכם רותח בעורקיכם. עיניכם כמעט יוצאות מחוריהן מרוב זעם. ילדכם המתבגר סינן כלפיכם זה עתה מילים מתריסות, שמעולם לא הייתם חולמים אפילו לומר להוריכם כשהייתם בגילו.
הפעם הוא הרחיק לכת יותר מדי. מה שהוא אמר אתמול ושלשום היה מספיק גרוע. אבל היום זה כבר יותר מדי.
כהורים, מגיע לכם לקבל יחס של כבוד מילדיכם. אחרי הכל, זהו הדיבר החמישי. אם לא תגיבו כעת, איזה מסר תעבירו לילדים הצעירים יותר? אם לא תגיבו, הם עלולים לתפוס זאת כרישיון לנהוג באותו חוסר כבוד כפי שנוהג כלפיכם אחיהם הגדול.
אתם מרגישים פגועים ונעלבים עד עמקי נשמתכם. אחרי כל מה שעשיתם למען הילד שלכם, הדברים שאמר כעת הם לא רק כפיות טובה, אלא דומים יותר ליריקה בפרצוף. נראה שהוא שכח את כל הכסף שאתם מוציאים על ההשכלה שלו, הבגדים, הקייטנות ועוד. הוא בכלל זוכר את השעות הרבות שביליתם כנהגים בעודכם מסיעים אותו ואת חבריו לקניון וחזרה, לחוגים, מסיבות וכיו"ב?
במקרה שנתיכי המוח שלכם עוד לא נשרפו אתם עשויים לתהות אם תגובה כזו היא מהלך הפעולה הנכון
אתם על סף התפרצות ועומדים לענות בחזרה. אתם עומדים לומר לו מה אתם באמת חושבים עליו. אחרי הכל, אינכם רוצים שהוא יקבל את הרושם שהוא יכול לדבר אליכם ככה ולצאת מזה בשלום.
במקרה שהפיוזים שלכם עוד לא נשרפו לחלוטין מרוב כעס ויש לכם מספיק שליטה עצמית כדי להסס לפני שאתם מראים לו מי הבוס, אתם עשויים לתהות אם תגובה כזו היא מהלך הפעולה הנכון. האם זה באמת יעזור? ואם לא, מה עוד באפשרותכם לעשות? כיצד עליכם להגיב? מדוע ילדכם מתנהג כך ומה פירוש הדבר?
המשמעות של התנהגות חסרת כבוד
יש הורים המאמינים שחוסר הכבוד של ילדם מעיד על פגם ביכולתו של הילד להבין את החשיבות של הכבוד להוריו. כדי לתקן בעיה זו, הורים אלה פוצחים בנאומים ארוכים שנועדו להסביר, ללמד ולחנך את ילדם. אחרים נוקטים בשיטות כוחניות יותר, כגון צעקות, עלבונות ואיומים, כדי להעביר את המסר. אם אתם משתייכים לאחת מקטגוריות אלו, או אם אתם מכירים מישהו שמשתייך אליהן, אתם כבר יודעים כמה אסטרטגיות אלה שגויות וחסרות תועלת.
מתבגרים מדברים להוריהם בחוסר כבוד משתי סיבות: הם מנסים "לעשות שריר" כדי לבסס את האוטונומיה שלהם והם מבטאים במעשים את תחושות הכעס והטינה שלהם, במקום לבטאן במילים. תגובה של הענשה, לפיכך, תגרום רק להעלאת רמת העוינות של הילד ותגביר גם את הדחף שלו לרכישת עצמאות.
הגנו על בני הזוג שלכם, לא על עצמכם
האם פירוש הדבר שלא כדאי להסביר לילד שטון הדיבור שלו או התנהגותו אינם כשורה? הרי חלק מאחריות ההורה היא ללמד את הילד את ההבדל בין טוב ורע, לא? אם כך, לאפשר לילד להמשיך לדבר להוריו בחוסר כבוד זה בעצם חינוך רע, לא?
ילדיכם עשוי לייחס למעשיכם מניעים אנוכיים לחלוטין
אם ילדכם מדבר אליכם בטון מעליב ואתם עושים משהו כדי לשנות התנהגות גרועה זו, ילדיכם עשוי לייחס למעשיכם מניעים אנוכיים לחלוטין. ילדכם עשוי להניח שאתם דורשים ממנו להפגין כלפיכם כבוד שלדעתו אינכם ראויים לו, כיוון שבעיניו, אתם רק מנסים לדאוג לעצמכם.
לעומת זאת, אם בן/בת הזוג ידברו בשמכם, או שאתם תדברו בשמם, ילדכם לא יוכל לייחס לאף אחד מכם מניעים אנוכיים. במקרה כזה גדלים הסיכויים לכך שמעשיכם ייתפסו כהתנהגות ערכית וכתוצאה מכך, גדלים גם הסיכויים לכך המסר שאתם מנסים להעביר אכן יגיע ליעדו.
תגובה על חוסר כבוד
כדי להיות יעילים במיוחד, עליכם לזכור את הנקודות הבאות בשעה שאתם נאבקים לשמור על איזון לנוכח אתגרי ההורות.
-
עליכם להימנע ככל האפשר מהתפרצויות זעם. אם ילדכם מצליח להוציא אתכם משלוותכם בהתנהגותו חסרת הנימוס, הדבר יעודד אותו לחזור עליה שוב ושוב בעתיד. מה שיחזק את עצם ההתנהגות אותה אתם מנסים לשנות.
-
שתיקה אין פירושה הסכמה. אם תעצרו הכל ותעזבו את המקום, הדבר לא יעביר לו מסר שאתם מסכימים לדרך בה נהג בכם. להפך, התנהגות זו תמחיש את מורת רוחכם בדרך רגועה אך רבת עוצמה. התנהגות זו גם לא תאפשר עימות והחמרה של רגשות הזעם.
-
נסו להתאזר בסבלנות - והאמינו לי שאני יודע שזה אחד הדברים שקל לומר וקשה לעשות – ולהתייחס לרגשות האכזבה והכעס הטמונים בבסיס ההתנהגות חסרת הכבוד. משהו שעשיתם או אמרתם גרם להתנהגות זו אצל ילדכם. ככל שתתייחסו לאותו הדבר בצורה ישירה יותר, כך הדבר יתרום לדיאלוג ביניכם.
עם זאת, לפני שתנסו עצות אלה, עליכם להיות מוכנים להקשיב לילדכם בצורה יעילה. הקשבה יעילה פירושה הקשבה שגורמת לילד להרגיש שמישהו מקשיב לו, לא הקשבה שמאפשרת לכם להפריך את טענותיו ביתר הצלחה.
לכן, כדי להקשיב בצורה יעילה, עליכם להיות מוכנים לשמוע תלונות מבלי להתחיל להתגונן. זה לא קל, אבל זה חיוני.
עליכם להיות מוכנים לשמוע תלונות מבלי להתחיל להתגונן
מובן שלא התכוונתם לפגוע, ומובן שילדכם מגזים בחומרת התקרית או מצטט לא נכון את דבריכם. אולם, אם תנסו להתייחס לנסיבות מקלות או להעמיד דברים על דיוקם, תיתפסו בעיני ילדכם כמי שמנסים להגן על עצמם מאשמה ונמנעים מלקיחת אחריות על הפגיעה שגרמתם לו. הדבר יגרום להתלקחות מחדש של הקונפליקט במקום לפתרונו.
ילדכם כועס עליכם. הוא מבטא את אותם רגשות כעס בכך שהוא מדבר אליכם בחוסר כבוד. אתם יכולים למנוע את העימות בכך שתעודדו את ילדכם לבטא את תלונותיו בגלוי. אבל הדבר יצליח רק אם תהיו מוכנים באמת לנסות להבין מה מטריד אותו מבלי לסתור את דבריו, להכחיש או להתווכח על הנושא.
מה באמת מטריד אותו?
אמנם כל משפחה היא ייחודית ורק ילדכם יכול לספר לכם מה באמת מטריד אותו, אך ייתכן שתפיקו תועלת מדוגמאות לתלונות שהעלו מתבגרים בפניי ביחס להוריהם. בכל אחד מהמקרים, המתבגר דיבר לאחד ההורים או לשניהם בחוסר כבוד במשך תקופה מסוימת לפני שההורים פנו לעזרתי. ובכל אחד מהמקרים, ההורים למדו תחילה כיצד להקשיב לילדיהם מבלי להתגונן, כך שילדיהם היו מוכנים לשתף אותם ברגשותיהם האמיתיים.
אבי אמר להוריו: "אני שונא את זה שאתם תמיד חושבים שאתם יודעים יותר טוב ממני לגבי כל דבר. ואתם אף פעם לא יכולים להודות שטעיתם במשהו. אכפת לכם רק מעצמכם והרגשות שלי לא מתאימים למשוואה שלכם.
"למשל, בביה"ס התיכון, כשאמרתי לכם שלא טוב לי, לא שאלתם אותי מה אני מרגיש או למה לא טוב לי. רק אמרתם לי שאני חייב ללכת לביה"ס הזה כי האחים שלי הולכים לשם וזה היה סוף הסיפור מבחינתכם. זה גרם לי להרגיש כאילו אני לא שווה, כאילו הרגשות שלי לא מעניינים אף אחד".
רות ניסחה את הדברים כך: "זו לא הייתה העובדה שהכית אותי לעתים כל כך קרובות, אלא איך שעשית את זה – זה מה שגרם לי לכעוס כל כך. היית מכה אותי בנוכחות אחרים. זה היה כל כך משפיל. לפעמים היית מאבדת שליטה וזה היה ממש מפחיד אותי. וכל פעם היית גורמת לי להרגיש כאילו את רוצה שאסבול הכי הרבה שאפשר".
גבי אמר את הדברים הבאים: "היית כל כך ביקורתי כלפיי כשגדלתי, שהייתה לי הרגשה שלא משנה מה אעשה, זה לעולם לא יהיה מספיק טוב. אני זוכר שהבאתי הביתה ציונים של 95 או 96 ושאלת אותי למה לא קיבלתי 100. תמיד מצאת משהו שחסר או לא בסדר, לא משנה כמה התאמצתי. עד שבשלב מסוים פשוט ויתרתי. הגעתי למסקנה שלעולם לא אצליח לרצות אותך".
חנה הודתה לבסוף: "כל כך הרבה פעמים אמרת לי להמשיך הלאה ולהשאיר את העבר מאחוריי. את רוצה שאסלח לך על איך שהתנהגת כלפיי. את אומרת לי שעשית כמיטב יכולתך ושלא הכרת צורת תקשורת אחרת. גם אני רוצה להמשיך הלאה. הייתי רוצה שיהיו לנו יחסים טובים יותר. אבל איך אני יכולה לסלוח לך על העבר כשאת ממשיכה לעשות את אותן הטעויות בהווה? ואיך אני יכולה למחוק את העבר כשאת עדיין לא מודה בטעויות שלך?"
"כשהייתי צעירה יותר, חשבתי שכל ההורים אותו דבר. עכשיו אני מספיק גדולה כדי לדעת שזה לא נכון.
"שוב ושוב אמרת לי שזה לא גרוע כפי שאני חושבת. האמנתי לך. היום אני מבינה שאת היית זו שעיוותה את המציאות, לא אני. את ניסית להקטין ולבטל את הדברים שקרו. כשתכירי באמת במה שקרה, אולי אז אוכל להאמין שאת באמת מתחרטת על ההתנהגות שלך כלפיי כשהייתי קטנה".
אבי, רות, גבי וחנה כבר לא מתייחסים להוריהם בחוסר כבוד. רות וגבי ניתקו את הקשר עם הוריהם כמעט לחלוטין. השמירה על נימוס בסיסי קלה להם יותר כעת, כיוון שהם כמעט ולא מדברים עם הוריהם.
לאבי וחנה יש יותר מגע עם הוריהם, אך הם מצליחים להימנע מהעלבונות שאפיינו את יחסיהם הקודמים עם הוריהם. שיפור זה נבע בעיקר מכך שהוריהם למדו כיצד להקשיב להם בצורה יעילה יותר.
המתבגר החצוף שלכם יוכל לשחרר את כעסיו, כמו אבי וחנה, או לטפח אותם, כמו רות וגבי. הדרך בה ייראו הדברים תלויה בכם יותר מאשר בילדכם.
ההגה בידיים שלכם. נסו לא לטעות בדרך.
*מובא ברשות מתוך "Partners with Hashem 2" מאת ד"ר מאיר ויקלר.
(17) יפעת, 2/6/2013 10:48
נתק מהבת
במקרה שלי הבת התנתקה ממני משום שהיא רצתה לנקוט בשיטה של למחוק את העבר ולהתחיל לכאורה דף חדש. אני אמרתי לה שכדאי ללבן את הבעיות שהיו בעבר, לא כדי להתחשבן, אלא כדי ללמוד מהם, ולא לחזור על אותן טעויות שוב. הבת שלי לא מוכנה לעשות את זה, ולכן הקשר לא מצליח, ובשנים האחרונות יש נתק ביננו. אני חייבת לציין ששום נסיון של האחים שלה לדבר על ליבה לא מצליח. ניסינו לפנות לפסיכולוגית, אך אחרי 4 פגישות היא סרבה להמשיך בטיפול. בשלב הזה הגענו למבוי סתום,
(16) יהודית, 10/6/2012 21:48
אין להאשים רק את ההורים
אינני מסכימה עם כל מה שנאמר בכתבה זו. לעתים כשההורים רק מעניקים ומעניקים לא רק באופן חומרי אלא גם בתמיכה ועידוד נפשי והילד רק לומד לקחת ולא להעריך או לכבד את ההורים. יש מקום לשים לכך סוף ולהתחיל לגרום למתבגר לעבוד קצת יותר קשה עבור דברים שהוא לוקח כמובן מאיליו על מנת שיתחיל להעריך גם את האהבה והנתינה של ההורים. אי אפשר רק להאשים את ההורים בחוסר הקשבה אלא לתת עיצה קצת יותר מעשית להורים שמגיעים לחוסר מוצא ביחסים עם ילדיהם המתבגרים.
(15) שרון, 17/5/2012 09:43
כתבה מאוד בעייתית
השינוי לא יכול להתחיל מזה שההורה הבין והשתנה! בנאדם לא מודע לא יכול להבין ולהשתנות. כן, נתק מההורים הוא פתרון גרוע בכרוך בהמון כאב.
(14) פלטי סלע, 29/1/2012 15:14
חוסר כבוד כלפי הילדים....
ציטוט:"מתבגרים מדברים להוריהם בחוסר כבוד משתי סיבות: הם מנסים "לעשות שריר" כדי לבסס את האוטונומיה שלהם והם מבטאים במעשים את תחושות הכעס והטינה שלהם, במקום לבטאן במילים". נראה לי שהסיבה נעוצה במקום אחר. בחוסר הכבוד של ההורה אל הילד. ילדים מתנהגים כפי שמתנהגים אליהם, ואם ההורה לא מכבד את ילדיו מגיל אפס, אל יתפלא על הבומרנג שינחת לו בפנים, כך שכדי לתקן את שגיאותיו החינוכיות, על ההורה לבדוק עצמו תחילה, (ללמוד למחוק את האגו הנפוח...)אולי גם עם עזרה, ואם יש צורך לבקש סליחה מחילה וכפרה מילדיו, על חוסר הכבוד שנהג כלפיהם כל השנים, אז, יש סכוי שימחלו לו וישובו אל ההורה שהלך לאיבוד.
(13) אנונימי, 7/3/2011 21:36
נתק של שנים מהבת
שלום לד"ר ראשית המאמר הוא כל כך נכון ומדהים. ברצוני לשאול האם תוכל לתת הדרכה איך להתחיל או מהיכן להתחיל קשר עם הבת שנותק על ידה כבר הרבה שנים כמובן מחוסר כבוד כלפינו ההורים? תודה וחודש טוב
(12) יעל, 9/1/2010 23:33
אני יודעת שכמה שאני אדם סלחן
תמיד יהיה בליבי משהו להורים שלי. הם הורים מסורים אבל לצערי אני הבכורה ויותר מדי טעויות נעשות ויעשו עליי. אבא שלי מבטלת לחלוטין כל רגש של פחד או אכזבה שאני מביעה (ואני כמעט ולא מביעה רגשות כאלה). היא מיד מפרשת אותם כחולשה . לכן היא לעולם לא תדע מה אני מרגישה באמת. ואבא שלי? לו יש בעיות קשות עם אנשים באופן כללי. מקווה שבתכונות האלה אני לא אשתמש עם ילדיי בע"ה
(11) רונה, 1/12/2009 09:00
מסכימה עם הדרך אין ספק שאנחנו המראה של הילד והתנהגותו חוזרת אלינו כבומרנג חשוב לשלוט בכעס להפנות גב להתרחק ובשלב מאוחר יותר כשהילד פונה אלינו בבקשה אז להזכיר לו את התנהגותו וכמובן לא להענות לו והכל בשקט ללא הרמת קול. הילד חייב להבין שחוצפתו לא תשתלם בעתיד כי הסנקציה תגיע למרות שלא השתוללנו עליו באותו הרגע..
(10) בעילום שם, 23/9/2009 08:29
מאמר מעניין מאוד אבל...
המאמר מעניין מאוד ולמדתי ממנו המון ומאוד הזדהיתי עם מה שכתוב. ונכתב גם שבשביל לעורר מידת כבוד מהילד הבן זוג צריך לדבר בשמנו. ולצערי הרב והגדול, בעלי לא עושה זאת. הוא אפילו לא מתערב עם אחד הילדים צועק עליי. וכשאני דברתי איתו על כך ולא מעט פעמים הוא אומר לי תתמודדי. אני לא צריך להגן עליך את מספיק גדולה בשביל לעשות זאת בעצמך. ופה יש הרגשת תסכול נוראית , הרגשת בדידות נוראית. שאתה לא יכול להסתמך ולקבל תמיכה ועידוד מהבן זוג כי דברים כאלו הם זרים לו. וכל פעם שהיו ויכוחים הטונים כמובן היו גבוהים והתפרצויות הכעס רבות. אני יודעת שזה לא בסדר. ובמאמר הבנתי סופית שזו לא הדרך. ושצריך לשלוט בכעסים עם כל הכוח. כי ההתנהגות של הילדים שלנו היא למעשה השתקפות שלנו. וכשאני מתנהגת איתם בכבוד והאוירה בבית שקטה ונינוחה אז אני גם מקבלת מהם אהבה בחזרה וזה כל כך נעים וממלא לי את הלב באושר רב. וכמובן שתפילות מאוד עוזרות. לא רק בבקשה למילוי צרכינו אלא ברוגע שהם משרים. זה עוזר לי כמו מדיטציה. להיות מאוזנת ולהפעיל שיקול דעת. הייתי מאוד מעוניינת שיהיו עוד מאמרים בנושא זה ובנושא גידול מתבגרים בכלל ודרכי התמודדות איתם. יישר כוח. אתר מדהים .מאוד נהנית לקרוא ולהחכים ממנו. גמר חתימה טובה לעורכים ולקוראים.
(9) הילה, 9/9/2009 19:31
כבוד להורים
מאמר מצוין,אני איבדתי ילד (הפסדתי אותו בחוצפתו כי רבה ) הילד כיום בן 27 ,הייתי מתוסכלת ומותשת ממנו נפשית ,לא הצלחתי להתמודד עם כמות הזעם והחוצפה שלו ,ולכן בחרתי לנתק את הקשר ולהיתנתק . לפתע התהפכו היוצרות ,והוא זה שהתחיל להתקשר ולחפש אותי . כעת הקשר שלנו די רופף ,כי אני לא מסוגלת למחול לו על העלבונות שהטיח בפני במשך כל השנים הללו. הוא מתנפל ,מקלל ,מעליב ,משתמש במילים בוטות ,כועס ,מיתנצל ....וחוזר חלילה . אני הרמתי ידיים -נישברתי . ימים יגידו מה ילד יום ..... אני שבורה ומפורקת ממנו ,אולי ...אולי ....ברבות הימים כשיהפוך לאבא יבין את חומרת מעשיו . קראתי את המאמר ודמעות זלגו מעיני.... תודה ענקית .
(8) יהושע, 8/9/2009 15:01
עניין של גיל
נראה לי שכל התגובות מתייחסות לגיל של טרם התבגרות-כלומר עד גיל 10-12 בגיל זה אכן נכון להגיב -גם על פגיעה בהורה עצמו וגם בבן/בת זוגו.(דרך אגב-מה אחרת יעשו הורים יחידים?) בגילים המובאים בדוגמאות-גיל הבגרות -עכבר די מאוחר להתחיל בתגובות ולפי הדוגמאות נראה שהיו שם מחדלים בתחילת הדרך. בגיל זה אכן מחוייבת כבר התערבות חיצונית ,אם המתבגר/הבן/הבת אינם מבינים שיש לתת יחס של כבוד להורים
(7) עדי, 7/9/2009 08:58
לאב השרוף
הילד שלך צריך גבולות! אם הוא מכה את אשתך אתה צריך להתערב ובחריפות גדולה להחזיק את ידו ולומר: בשום פנים ואופן אתה לא מרים יד על אמא! זה מעשה חמור! או: אני לא ארשה לך להיות ליד אמא אם אתה לא עושה לה נעים ולהרחיק אותו, ואפילו לאחוז חזק ולומר: אני לא ארשה לך להתנהג כך! אסור להרביץ ואני אחזיק אותך עד שתרגע! ואם הוא ימשיך גם מכה בישבן לא תזיק לו! אסור להכות ילד גדול שזה יגרום לו לחוצפה גדולה יותר אבל לקטן צריך להראות במעשים שכך אסור להתנהג אף פעם! עם זאת צריך להרבות בתפילה לה' יתברך שלא נראה צער בגידול ילדינו, ולהרבות במחשבות טובות על הילד. עדי, אמא ל-5 מתבגרים בגילאי 1/2-7 שנים...
(6) סיגלית, 7/9/2009 06:30
כבוד הילדים להורים
המאמר נהדר וכ"כ משקף את מה שבאמת קורה בין ההורים לילדים כבר מזמן הלך הכבוד, שלא לדבר על התקשורת שכבר איננה, אני שמתי לב כאשר אני כועסת על ביתי ומרימה את קולי, בתקשורת הבאה אני נוכחת שהיא פשוט למדה גם לצעוק בדיוק כמוני ועונה לי בצורה לא נעימה, לכן החלטתי שאני מפסיקה לצעוק ופשוט משתדלת לומר (אפילו שאני כועסת) בצורה נאותה ומכובדת את מה שיש לי לומר, לא תמיד זה מחזיק מעמד אבל כל פעם מחדש אני נזכרת מה אני צריכה לעשות וזה שווה הכל הרי רק לא מזמן הם עוד היו בחיתולים וגיבבו מילים חסרי משמעות והיו כאלה מתוקים אז למה להסתכל עליהם כאילו הם האויב שלנו אלא בכל פעם להזכר בחיוך הראשוני, בתקשורת הראשונה באהבה האין סופית, אז למה לא להרגיש ככה גם ביום יום כשהם כבר גדולים, הם מאוד זקוקים לזה, ליד מלטפת, למילה מעודדת, אבל אמיתית. ישר כח על המאמר תפרסמו עוד מאמרים. זה בית הספר הראשון שלהם, מכאן הם יצאו וילמדו איך לדבר ואיך להתנהג, ישר כח.
(5) סימה, 7/9/2009 02:41
מאמר מצויין
יש לנו שני ילדים בגיל ההתבגרות(בנים),ההתמודדות לא פשוטה. הטיפים שנתתם מצויינים. תודה רבה
(4) אנונימי, 6/9/2009 22:04
תודה ,לזכור וליישם..
דור של ילדים חכמים והורים נבוכים
(3) אב שרוף, 6/9/2009 19:37
עניין של מינון או על איזה גיל מדובר?
הדברים נשמעים פה כל כך נכונים ולא קל כל כך לישם אותם, אבל זה אפשרי ! ואני, אצלי הפיוזים כבר לוהטים, אסור לגעת בהם. אני יש לי ילד כמעט בן 4 כן בן ארבע והוא מקה אותי את אימו, ממש מקה, לא שזה כואב פיזית. מה כבר יכול ילד בן ארבע. ומה יהיה מחרתיים? והחוק מצד אחד לא מאפשר לי להחזיר לו, כן להחזיר לו, להעניש לא כל כך עובד עליו מה גם שזוגתי לא מישרת קו איתי לגבי ענישה. מה שמותיר לי לחכות לגשם שיצנן לי את הפיוזים השרופים.
(2) חגית, 6/9/2009 09:53
אהבתי את המאמר
הרעיונות מאוד לא איטואיטיביים כי תמיד מה שבא זה לתקוף בחזרה, אבל המאמר מראה את הדרך הנכונה והמשתלמת
(1) , 6/9/2009 09:52
עצות חכמות מאוד
תודה על המאמר הנפלא תודה לאתר