דמכם רותח בעורקיכם. עיניכם כמעט יוצאות מחוריהן מרוב זעם. ילדכם המתבגר סינן כלפיכם זה עתה מילים מתריסות, שמעולם לא הייתם חולמים אפילו לומר להוריכם כשהייתם בגילו.

הפעם הוא הרחיק לכת יותר מדי. מה שהוא אמר אתמול ושלשום היה מספיק גרוע. אבל היום זה כבר יותר מדי.

כהורים, מגיע לכם לקבל יחס של כבוד מילדיכם. אחרי הכל, זהו הדיבר החמישי. אם לא תגיבו כעת, איזה מסר תעבירו לילדים הצעירים יותר? אם לא תגיבו, הם עלולים לתפוס זאת כרישיון לנהוג באותו חוסר כבוד כפי שנוהג כלפיכם אחיהם הגדול.

אתם מרגישים פגועים ונעלבים עד עמקי נשמתכם. אחרי כל מה שעשיתם למען הילד שלכם, הדברים שאמר כעת הם לא רק כפיות טובה, אלא דומים יותר ליריקה בפרצוף. נראה שהוא שכח את כל הכסף שאתם מוציאים על ההשכלה שלו, הבגדים, הקייטנות ועוד. הוא בכלל זוכר את השעות הרבות שביליתם כנהגים בעודכם מסיעים אותו ואת חבריו לקניון וחזרה, לחוגים, מסיבות וכיו"ב?

במקרה שנתיכי המוח שלכם עוד לא נשרפו אתם עשויים לתהות אם תגובה כזו היא מהלך הפעולה הנכון

אתם על סף התפרצות ועומדים לענות בחזרה. אתם עומדים לומר לו מה אתם באמת חושבים עליו. אחרי הכל, אינכם רוצים שהוא יקבל את הרושם שהוא יכול לדבר אליכם ככה ולצאת מזה בשלום.

במקרה שהפיוזים שלכם עוד לא נשרפו לחלוטין מרוב כעס ויש לכם מספיק שליטה עצמית כדי להסס לפני שאתם מראים לו מי הבוס, אתם עשויים לתהות אם תגובה כזו היא מהלך הפעולה הנכון. האם זה באמת יעזור? ואם לא, מה עוד באפשרותכם לעשות? כיצד עליכם להגיב? מדוע ילדכם מתנהג כך ומה פירוש הדבר?

המשמעות של התנהגות חסרת כבוד

יש הורים המאמינים שחוסר הכבוד של ילדם מעיד על פגם ביכולתו של הילד להבין את החשיבות של הכבוד להוריו. כדי לתקן בעיה זו, הורים אלה פוצחים בנאומים ארוכים שנועדו להסביר, ללמד ולחנך את ילדם. אחרים נוקטים בשיטות כוחניות יותר, כגון צעקות, עלבונות ואיומים, כדי להעביר את המסר. אם אתם משתייכים לאחת מקטגוריות אלו, או אם אתם מכירים מישהו שמשתייך אליהן, אתם כבר יודעים כמה אסטרטגיות אלה שגויות וחסרות תועלת.

מתבגרים מדברים להוריהם בחוסר כבוד משתי סיבות: הם מנסים "לעשות שריר" כדי לבסס את האוטונומיה שלהם והם מבטאים במעשים את תחושות הכעס והטינה שלהם, במקום לבטאן במילים. תגובה של הענשה, לפיכך, תגרום רק להעלאת רמת העוינות של הילד ותגביר גם את הדחף שלו לרכישת עצמאות.

הגנו על בני הזוג שלכם, לא על עצמכם

האם פירוש הדבר שלא כדאי להסביר לילד שטון הדיבור שלו או התנהגותו אינם כשורה? הרי חלק מאחריות ההורה היא ללמד את הילד את ההבדל בין טוב ורע, לא? אם כך, לאפשר לילד להמשיך לדבר להוריו בחוסר כבוד זה בעצם חינוך רע, לא?

ילדיכם עשוי לייחס למעשיכם מניעים אנוכיים לחלוטין

אם ילדכם מדבר אליכם בטון מעליב ואתם עושים משהו כדי לשנות התנהגות גרועה זו, ילדיכם עשוי לייחס למעשיכם מניעים אנוכיים לחלוטין. ילדכם עשוי להניח שאתם דורשים ממנו להפגין כלפיכם כבוד שלדעתו אינכם ראויים לו, כיוון שבעיניו, אתם רק מנסים לדאוג לעצמכם.

לעומת זאת, אם בן/בת הזוג ידברו בשמכם, או שאתם תדברו בשמם, ילדכם לא יוכל לייחס לאף אחד מכם מניעים אנוכיים. במקרה כזה גדלים הסיכויים לכך שמעשיכם ייתפסו כהתנהגות ערכית וכתוצאה מכך, גדלים גם הסיכויים לכך המסר שאתם מנסים להעביר אכן יגיע ליעדו.

תגובה על חוסר כבוד

כדי להיות יעילים במיוחד, עליכם לזכור את הנקודות הבאות בשעה שאתם נאבקים לשמור על איזון לנוכח אתגרי ההורות.

  • עליכם להימנע ככל האפשר מהתפרצויות זעם. אם ילדכם מצליח להוציא אתכם משלוותכם בהתנהגותו חסרת הנימוס, הדבר יעודד אותו לחזור עליה שוב ושוב בעתיד. מה שיחזק את עצם ההתנהגות אותה אתם מנסים לשנות.

  • שתיקה אין פירושה הסכמה. אם תעצרו הכל ותעזבו את המקום, הדבר לא יעביר לו מסר שאתם מסכימים לדרך בה נהג בכם. להפך, התנהגות זו תמחיש את מורת רוחכם בדרך רגועה אך רבת עוצמה. התנהגות זו גם לא תאפשר עימות והחמרה של רגשות הזעם.

  • נסו להתאזר בסבלנות - והאמינו לי שאני יודע שזה אחד הדברים שקל לומר וקשה לעשות – ולהתייחס לרגשות האכזבה והכעס הטמונים בבסיס ההתנהגות חסרת הכבוד. משהו שעשיתם או אמרתם גרם להתנהגות זו אצל ילדכם. ככל שתתייחסו לאותו הדבר בצורה ישירה יותר, כך הדבר יתרום לדיאלוג ביניכם.

עם זאת, לפני שתנסו עצות אלה, עליכם להיות מוכנים להקשיב לילדכם בצורה יעילה. הקשבה יעילה פירושה הקשבה שגורמת לילד להרגיש שמישהו מקשיב לו, לא הקשבה שמאפשרת לכם להפריך את טענותיו ביתר הצלחה.

לכן, כדי להקשיב בצורה יעילה, עליכם להיות מוכנים לשמוע תלונות מבלי להתחיל להתגונן. זה לא קל, אבל זה חיוני.

עליכם להיות מוכנים לשמוע תלונות מבלי להתחיל להתגונן

מובן שלא התכוונתם לפגוע, ומובן שילדכם מגזים בחומרת התקרית או מצטט לא נכון את דבריכם. אולם, אם תנסו להתייחס לנסיבות מקלות או להעמיד דברים על דיוקם, תיתפסו בעיני ילדכם כמי שמנסים להגן על עצמם מאשמה ונמנעים מלקיחת אחריות על הפגיעה שגרמתם לו. הדבר יגרום להתלקחות מחדש של הקונפליקט במקום לפתרונו.

ילדכם כועס עליכם. הוא מבטא את אותם רגשות כעס בכך שהוא מדבר אליכם בחוסר כבוד. אתם יכולים למנוע את העימות בכך שתעודדו את ילדכם לבטא את תלונותיו בגלוי. אבל הדבר יצליח רק אם תהיו מוכנים באמת לנסות להבין מה מטריד אותו מבלי לסתור את דבריו, להכחיש או להתווכח על הנושא.

מה באמת מטריד אותו?

אמנם כל משפחה היא ייחודית ורק ילדכם יכול לספר לכם מה באמת מטריד אותו, אך ייתכן שתפיקו תועלת מדוגמאות לתלונות שהעלו מתבגרים בפניי ביחס להוריהם. בכל אחד מהמקרים, המתבגר דיבר לאחד ההורים או לשניהם בחוסר כבוד במשך תקופה מסוימת לפני שההורים פנו לעזרתי. ובכל אחד מהמקרים, ההורים למדו תחילה כיצד להקשיב לילדיהם מבלי להתגונן, כך שילדיהם היו מוכנים לשתף אותם ברגשותיהם האמיתיים.

אבי אמר להוריו: "אני שונא את זה שאתם תמיד חושבים שאתם יודעים יותר טוב ממני לגבי כל דבר. ואתם אף פעם לא יכולים להודות שטעיתם במשהו. אכפת לכם רק מעצמכם והרגשות שלי לא מתאימים למשוואה שלכם.

"למשל, בביה"ס התיכון, כשאמרתי לכם שלא טוב לי, לא שאלתם אותי מה אני מרגיש או למה לא טוב לי. רק אמרתם לי שאני חייב ללכת לביה"ס הזה כי האחים שלי הולכים לשם וזה היה סוף הסיפור מבחינתכם. זה גרם לי להרגיש כאילו אני לא שווה, כאילו הרגשות שלי לא מעניינים אף אחד".

רות ניסחה את הדברים כך: "זו לא הייתה העובדה שהכית אותי לעתים כל כך קרובות, אלא איך שעשית את זה – זה מה שגרם לי לכעוס כל כך. היית מכה אותי בנוכחות אחרים. זה היה כל כך משפיל. לפעמים היית מאבדת שליטה וזה היה ממש מפחיד אותי. וכל פעם היית גורמת לי להרגיש כאילו את רוצה שאסבול הכי הרבה שאפשר".

גבי אמר את הדברים הבאים: "היית כל כך ביקורתי כלפיי כשגדלתי, שהייתה לי הרגשה שלא משנה מה אעשה, זה לעולם לא יהיה מספיק טוב. אני זוכר שהבאתי הביתה ציונים של 95 או 96 ושאלת אותי למה לא קיבלתי 100. תמיד מצאת משהו שחסר או לא בסדר, לא משנה כמה התאמצתי. עד שבשלב מסוים פשוט ויתרתי. הגעתי למסקנה שלעולם לא אצליח לרצות אותך".

חנה הודתה לבסוף: "כל כך הרבה פעמים אמרת לי להמשיך הלאה ולהשאיר את העבר מאחוריי. את רוצה שאסלח לך על איך שהתנהגת כלפיי. את אומרת לי שעשית כמיטב יכולתך ושלא הכרת צורת תקשורת אחרת. גם אני רוצה להמשיך הלאה. הייתי רוצה שיהיו לנו יחסים טובים יותר. אבל איך אני יכולה לסלוח לך על העבר כשאת ממשיכה לעשות את אותן הטעויות בהווה? ואיך אני יכולה למחוק את העבר כשאת עדיין לא מודה בטעויות שלך?"

"כשהייתי צעירה יותר, חשבתי שכל ההורים אותו דבר. עכשיו אני מספיק גדולה כדי לדעת שזה לא נכון.

"שוב ושוב אמרת לי שזה לא גרוע כפי שאני חושבת. האמנתי לך. היום אני מבינה שאת היית זו שעיוותה את המציאות, לא אני. את ניסית להקטין ולבטל את הדברים שקרו. כשתכירי באמת במה שקרה, אולי אז אוכל להאמין שאת באמת מתחרטת על ההתנהגות שלך כלפיי כשהייתי קטנה".

***

אבי, רות, גבי וחנה כבר לא מתייחסים להוריהם בחוסר כבוד. רות וגבי ניתקו את הקשר עם הוריהם כמעט לחלוטין. השמירה על נימוס בסיסי קלה להם יותר כעת, כיוון שהם כמעט ולא מדברים עם הוריהם.

לאבי וחנה יש יותר מגע עם הוריהם, אך הם מצליחים להימנע מהעלבונות שאפיינו את יחסיהם הקודמים עם הוריהם. שיפור זה נבע בעיקר מכך שהוריהם למדו כיצד להקשיב להם בצורה יעילה יותר.

המתבגר החצוף שלכם יוכל לשחרר את כעסיו, כמו אבי וחנה, או לטפח אותם, כמו רות וגבי. הדרך בה ייראו הדברים תלויה בכם יותר מאשר בילדכם.

ההגה בידיים שלכם. נסו לא לטעות בדרך.

*מובא ברשות מתוך "Partners with Hashem 2" מאת ד"ר מאיר ויקלר.