ביום חמישי מחלקים תעודות.

נזכרתי שפעם, יום לפני חלוקת התעודות, פגשתי במשפחה של תלמיד שלי מכיתה ה' ב'קפה לנדוור' בסינמה סיטי.

בדרך כלל אני לא נוטה להכניס את הראש שלי למה שאנשים אוכלים אבל עכשיו לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהארוחה שלהם היתה נראתה לי מפנקת במיוחד:

היו שם גלידות עם קצפת וופל בלגי ושוקו וכל מיני דברים שילדים רק יכולים לחלום עליהם ביום רגיל.

אב המשפחה פנה אלי לשלום ואמר לי שהם התכנסו במיוחד לאכול כל המשפחה לכבוד התעודה של הבן שלהם.

לא כל כך הבנתי כי למיטב זכרוני התעודה אמורה להגיע רק מחר ולכן על מה כל המהומה?

"בדיוק" ענה לי: "היא תגיע רק מחר וזו ההזדמנות להראות לילד שלנו שאנחנו אוהבים אותו ומקבלים אותו כמו שהוא בלי קשר לכמה שהוא קיבל או הוציא במתמטיקה או באנגלית. ככה סתם. כי הוא נהדר בגלל מי ומה שהוא".

חשבתי איזה אנשים חכמים הם ואיזה זכות יש לילד הזה לגדול בבית שהוא יודע שמקבלים אותו, ככה, בגלל מי שהוא ולא בגלל הציונים הטובים שהוא צריך להביא בשביל להרגיש שייך וראוי.

לא יכולתי שלא להיזכר בזיכרון ילדות מכיתה י', שבו הגעתי עם חבר לביתו ביום חלוקת התעודות. אבא שלו היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת חיפה ואמו ד"ר לפיזיקה. בהחלט משפחה של אינטלקטואלים שיודעים דבר או שניים על השגיות. כיאה לילד ממשפחה של אקדמאים, הבן שלהם לא איכזב והוביל את הכיתה שלנו בהצטיינות - תמיד ראשון במתמטיקה, ראשון באנגלית, ראשון בפיזיקה וראשון במחשבים. התעודה שלו מלאה במאיות וכמה 95. חלום.

הגענו לבית שלו, ואני כבר מצפה לראות שהוריו גאים בו ושמחים בתעודה הזו, אך אביו אמר לו: "למה מחשבים רק 95 ולא 100? כל כך משקיעים בלימודים שלך וזה מה שיוצא?" ואמא שלו סרקה בעיניה את התעודה, ורק עשתה פרצוף. אני הייתי בהלם. מוחלט.

אני לא נגד הישגיות והצטיינות. להפך. מי שיש לו את הכישרון, הכלים והיכולת להצטיין צריך לדעת איך לממש את היכולות שלו שיתבטאו גם בציונים בתעודה.

אבל יש ברגע הזה, שבו תלמיד חוזר הביתה עם התעודה להוריו והוא מחכה ומצפה בכיליון עיניים לראות איך הם הולכים להגיב באותן שניות יקרות שהם סורקים את התעודה, הזדמנות נהדרת מצד ההורים להעביר לילדים שלהם את המסר: הלימודים שלך מאוד חשובים לנו, אבל אתה חשוב לנו יותר ואנו נקבל ונאהב אותך בכל אופן ובכל ציון.

כי בניגוד לבית הספר שמודד כמעט כל דבר בהתאם למספרים והישגים וציונים, ילד צריך לדעת שיש גם מקום בעולם הזה שמקבל אותו כמו שהוא. בלי קשר לכלום.

בואו נזכור להוציא את הילד לארוחה טעימה עם וופל בלגי וגלידה (גם טייק אוויי בימים אלה זה נחמד מאוד), אפילו לפני קבלת התעודה, ואם לא יצא, אז מיד אחרי קבלת התעודה, בלי קשר לציונים, ונוכיח לו את זה.