לפני שיצאתי מהאלונית של כביש 6 ניגש אליי אדם עצבני, שיצא מגי'פ עם לוגו של אלביט ואמר לי:

"סליחה, אפשר שיחה אחת?".

הסתכלתי עליו ועל הילדים שלו שעמדו לידו. כל הלבוש שלו מזכיר טייפקאסט קלאסי של איש הייטק. האדם מראה לי איזה מכשיר נוקיה מעפן 3310 מהסוג שרץ כאן לפני יותר מעשר שנים ומתנצל:

"בגלל שהוא מכשיר ישן, הבטרייה שלו חלשה במיוחד. זה לא קורה לי אבל היום שכחתי את המטען של המכונית".

אני מסתכל על החזות שלו, מיליון דולר ואני מסתכל על הילדים שלו: מיליון דולר ואני מסתכל על המכונית שהרגע יצא ממנה...תמשיכו כבר לבד והמילים שלו פשוט לא מתחברות לי למשפט אחד הגיוני ואני לא מבין מה קשור המכשיר המעפן הזה לאיש ההיייטק שעומד מולי ואני נותן לו את הסמרטפון שלי ושואל אותו:

"סליחה שאני מתערב, אבל איך זה שאתה מחזיק מכשיר מתקופת המנדט הבריטי?".

והוא מסתכל עליי ומחייך ואומר לי:

"יצאנו לחופשה של שבוע בצפון. אנחנו צריכים מכשיר טלפון למקרה חירום אבל אני יודע שעם הסמרטפון שלי אין מצב שאצליח ליהנות ולהתנתק באמת ולהיות עם הילדים שלי, אז לקחתי בכוונה מכשיר ישן שיש בו רק הוצאת והכנסת שיחות וכל השאר לא מעניין אותי עכשיו".

הסתכלתי על האדם הזה שאני לא מכיר וחשבתי לעצמי איך שלפעמים אנחנו מקבלים את שיעורי החינוך המדהימים ביותר בעולם מכל מיני אנשים טובים באמצע הדרך והלוואי עליי שאוכל להתנתק ככה למשך שבוע מהסמרטפון שלי.

*

וחשבתי איך בלי מחשבה נכונה וטיפת מודעות, יכולה החופשה של יולי אוגוסט לנזול לנו בין האצבעות מבלי שהצלחנו לתפוס את הילדים שלנו ולדבר איתם באמת, שיחת עומק, נטולת הפרעות וגורמים מסיחי דעת. עוד יום עובר ועוד יום ואנחנו עסוקים בלזגזג בין האטרקציות ופתאום לפני שנבין בכלל מה הולך, שנת הלימודים כבר תדפוק לנו בפתח ופספסנו את ההזדמנויות הרבות שהיו לנו בחופש להכיר ולהתוודע באמת ובאופן הטבעי ביותר לילדים שלנו.

מדי פעם שוב עולה לי דמותו של אותו בחור חכם שלימד אותי שלפעמים כל מה שצריך הוא לעשות את הצעד הראשון של ההתנתקות ואז כבר השקט והדיבור והשיחה וההזדמנויות ליצירת החופשה המושלמת, יבואו כבר מאליהם.

*

היה לי חבר שאמר לי בתחילת החופש לפני שנה שהוא ממש רוצה לדבר עם הילד שלו רק שהוא מחכה לחלון ההזדמנויות המושלם: שהם יצאו לאיזו חופשה מטריפה ביחד רק הוא והילד שלו כי כמו שאני יודע, יש חשיבות לתנאי פתיחה ולסביבה הפסטורלית וברור שאם תנאים טובים גם הלבבות ייפתחו והשיחה תקלח ושאלתי אותו בסוף החופש:

נו, איך הייתה השיחה עם הילד שלך? והוא ענה לי: "בסוף לא יצאה אל הפועל כי לא בדיוק הצלחנו לצאת לחופשה שסיפרתי לך עליה".

ולפעמים לא צריכים יותר מאשר שני כוסות קפה או שוקו או מה שבא לכם בשביל לתפוס ולנהל עם הילד/ים את השיחה הזו שהם כל כך מחכים ומצפים לה. יותר חשוב ממה כן יהיה בשיחה, זה מה לא יהיה בשיחה: שום סמרטפונים ושאר גורמים שמסיחים את הדעת.

*

כי אם נחשוב על זה, אז אוגוסט אוטוטו נגמר והחופשה מסתיימת ואם לא עכשיו אימתי? ולפעמים היינו מוכנים לתת מיליון דולר באמצע השנה רק בשביל היכולת לנוח קצת ולמצוא זמן פנוי שנוכל לדבר בו בשפיות ובישוב הדעת עם הילדים שלנו. רכבת ההזדמנויות לשיחת עומק עוד מעט בורחת, זה הזמן לתפוס אותה.