ביום שישי האחרון התקשרה אלי אם, שהילד שלה היה בעבר תלמיד שלי וביקשה להתייעץ האם ללחוץ על הילד שלה (כיתה ח') לצאת לטיול השנתי עם הכיתה שלו או לוותר בעקבות טראומה שעבר שנה שעברה ובה הוטרד בידי חבריו לחדר.

יצא לי כמחנך להיות בכמה טיולים שנתיים בחיים שלי, כיתות ה ו וגם יותר גבוהות:

פעם אחת נתקלנו בתלמיד שחבריו לחדר החליטו להשתעשע והורידו לו את המכנסיים לפני שאר החברים והשאירו אותו רק בתחתוניו.

פעם היה לנו תלמיד שהציצו לו למקלחת ופעם היה תלמיד שחבריו סחבו לו את הבגדים כולל המגבת והוא נאלץ לצאת החוצה ולמצוא לעצמו מחסה.

המכנה המשותף לכל המקרים המזעזעים הללו הוא שאף תלמיד לא ניגש אלינו בעצמו. התלונות הגיעו אחרי שהורים או חברים אחרים גילו את המקרה וסיפרו למבוגר אחראי. התלמיד ידע שאם הוא לא יקבל את ההשפלה הזו כמו 'גבר' ויסתום את הפה ויסתחבק עם חבריו על הדחקה שכולה השפלה ועלבון והטרדה מינית, הוא יאבד נקודות יקרות במדד החברתי.

לחברים המשפילים יש יותר מידי כוח ועוצמה. הם חזקים חברתית ויכולים 'לעכב' את ההתקדמות החברתית של המושפל.

נשמע לכם מוכר?

חשבתם אם קשה לאנשים מבוגרים בעלי מודעות להתלונן כלפי התוקפים שלהם כמה תלמידים בכל שנה עוברים הטרדות למיניהם במסגרת הטיולים השנתיים וההורים שלהם אפילו לא חולמים לשאול אותם מה קרה להם ולמה הם לא התלוננו?

פתאום קם הורה בבוקר ומגלה שהילד שלו הרבה יותר עצבני, או סגור, או מכונס בעצמו או מתפרץ או מפסיק לאכול או עושה כל דבר אחר שלא עשה קודם.

מעבר למקרי ההטרדה שיצא לי לטפל בהם בעצמי יש אינספור מקרים ששמעתי ממורים אחרים.

לא עברה שעה מהרגע ששמענו על המקרה ועד שהודענו להורה של התלמיד הפוגע שיבוא מייד וייקח את ילדו הביתה.

אבל שמעתי גם על אנשי חינוך שבחרו דווקא בקורבן כאשם והציעו שהוא משקר ובכלל 'למה מקרים כאלו תמיד קורים דווקא לו'?

גם זה נשמע לכם מוכר?

יש מוסדות חינוך נהדרים שלא מטייחים ומטפלים באופן תכליתי ומהיר ויש מוסדות שמטפלים באופן תכליתי ומהיר דווקא בשם שלהם ודואגים שחלילה ההטרדה לא תצא החוצה להורים ותחריב להם את המוניטין. גם בכאלו מקרים נתקלתי.

אז לפני שהילד שלכם יוצא לטיול שנתי, הגיע הזמן לרענן ולהזכיר לו:

הגוף שלך הוא רק שלך וכל פעולה שתגרום לך תחושה לא נעימה ביחס לגוף שלך או לפרטיותך, היא אסורה וחייבת דיווח מצידך. אם אתה רואה שעושים את זה לילד אחר, אל תשתף פעולה ומייד לדווח למורה או לאחראי. ככל שנגביר את הדיווח, ההענשה של הפוגעים והכבוד לילדים הנפגעים, מקרים כאלו ייפחתו בחברה שלנו לאט לאט.

ואם אתם חושבים שלילד שלכם זה לא יקרה ואתם לא צריכים לדאוג, אמליץ לכם רק לקנות משקפיים וורודות שדרכם תוכלו לראות העולם בצבע וורוד.