הורות מחייבת אותנו להתעמת עם אתגרים שמעולם לא העלינו בדעתנו. חשבנו שאנחנו סבלניים, אבל אז הסבלנות שלנו הגיעה לקצה גבול היכולת. חשבנו שיש לנו תשובות, עד שנותרנו עם יותר מדי שאלות. כיצד נקנה להם משמעת באופן יעיל? כיצד נשמור על ערוצי תקשורת פתוחים כשאנו חיים בעולם כה מנותק? מהי הדרך הטובה ביותר לשמור על שלום בתוך בתינו? להורים יש הרבה חומר למחשבה.

להלן חמישה דברים שהורים חכמים לא עושים:

1. הם לא עסוקים בטלפון בזמן שיחה

הביטו סביבכם. בין אם הם נמצאים במסעדה, דוחפים עגלת תינוק או נמצאים בביתם, רוב ההורים מתבוננים בטלפונים שלהם. ילדינו גדלים בסביבה שבה טבעי לתקשר כך. ניתן לדבר עם מישהו בזמן שמסתכלים בטלפון. ניתן לנהל שיחה בו בזמן שמתכתבים בהודעות. זמן ארוחת הערב הוא אוכל + טלפונים ליד השולחן.

ילדינו לא לומדים להבין ניואנסים חברתיים. התבוננו על בני נוער שנמצאים בחבורות. הם יושבים על הספה ומסמסים בסנאפצ'ט, שולחים הודעות ובודקים את האינסטגרם. מלבד הערה פה ושם על מה שהם רואים, אף אחד לא מדבר. ילדים מחמיצים את ההזדמנות לנהל שיחה, ליצור קשר עין ולתקשר פנים מול פנים.

כמה חשובים אתם מרגישים כשהאדם שנמצא מולכם מעדיף להסתכל בטלפון שלו במקום בכם? אפילו תינוקות נפגעים מכך. ההורים עסוקים בטלפון באותו זמן שהם מאכילים את תינוקם.

הורים חכמים יודעים שכדי לשמר את הקשר עם ילדינו עלינו להיות נוכחים בחייהם. איננו יכולים להיכנס הביתה ולהכריז, "אני חייב לענות רק על המייל הזה". אסור לדבר עם ילדינו בזמן שאנו שולחים הודעות לאחרים. הורים חכמים יוצרים זמנים ומרחבים מקודשים, כדי שילדיהם ידעו שהמשפחה נמצאת במקום הראשון.

ואם יותר לי להוסיף, מתנת השבת היא אחת המתנות המופלאות ביותר שהוענקו למשפחותינו. לדעת שלא משנה מה, יש לנו זמן משותף זה ואין שום דבר בעולם שיכול להפריע לנו.

2. הם לא מאבדים שליטה

אנו טועים בניסיון להקנות משמעת מתוך רגש. לפני שאנו מבינים מה קורה, בוקעות מפינו מילים שאיננו מתכוונים אליהן. אנו אומרים דברים כגון, "השתגעת?!" או "תפסיק להתנהג כמו תינוק!" – דברים שלא עוזרים לנו כשאנו מנסים להתמודד עם אתגר בהורות. השפלת ילדינו כדי שיקשיבו לנו היא לא הדרך ללמד כיבוד הורים. אותו הדבר לגבי צעקות, עלבונות או קללות. כל אלה רק גורמים לכעס, טינה וכאב. זכרו: ביקורת איננה משמעת.

הורים חכמים יודעים שהמטרה שלנו היא ללמד ולעורר בהם השראה לשליטה עצמית, ועלינו להוות דוגמה ומופת ולחיות את ההתנהגות שאנו רוצים להקנות לילדינו.

3. הם לא יוצאים נגד ההורה השני

אחד היסודות החיוניים ביותר להורות יעילה הוא הכלל הבסיסי של הורות: שמרו על חזית מאוחדת. כשאבא אומר משהו אחד ולאמא יש כלל מנוגד, התוצאה היא ילד שלא מקשיב לאף אחד מהם. אחרי הכל, אם שניכם לא מצליחים להקשיב זה לזה, מדוע שילדכם יקשיב לכם? תופעה זו הופכת להיות קרקע פוריה לחוצפה וחוסר כבוד.

כשאבא אומר, "אל תספר לאמא שהרשיתי לך לצפות ב..." או כשאמא אומרת "אל תספר לאבא שהוצאנו X כסף..." – כך נזרעים זרעי הניכור. ילדים רואים הורים שמתנגדים זה לזה ומתעלמים זה מדעתו של זה. הם לומדים להתעלם מהוריהם ולזלזל בהם.

הורים חכמים יודעים שעליהם להציג חזית מאוחדת. כשיש ביניהם חילוקי דעות, הם משוחחים בפרטיות כדי לפתור את העניין. הם שומעים אחד את השני. הם מקשיבים לנקודת המבט של בן/בת הזוג ואז מחפשים פתרון כדי שיוכלו להראות לילדיהם שהם באותו ראש. כשהדבר הכרחי, הם פונים לייעוץ מקצועי אצל אדם ששניהם מכבדים (למשל רב, רבנית, מנטור או מטפל/ת).

4. הם לא מתרצים תירוצים להתנהגות שלילית

קל להעלים עין מתכונות אופי שליליות על-ידי המצאת תירוצים. מי רוצה להתמודד עם הקניית משמעת, התקפי זעם, חוצפה ודמעות? זה מעייף. הורים בימינו לחוצים בזמן, והם מתמודדים עם אחריות בכל הקשור לכספים, משפחה ומצב רגשי. אז יוצא לנו להגיד דברים כגון, "עובר עליה יום קשה" או "הוא עייף". אנחנו מאפשרים חוסר כבוד ותובענות, שקרים ורוע-לב.

אולם התנהגות זו לא תיעלם מעצמה. ילדים דורשים גבולות. עליהם ללמוד את התוצאות הטבעיות של מעשיהם. עליהם לראות את השלכות פעולותיהם. ללמוד להתנצל, להתמודד עם טעויות ולנקות את הבלגן שהם עשו – כל זה הוא חלק מלהפוך להיות מענטש. לא נוכל לעשות זאת למענם ולצפות שאופיים ייבנה בעקבות זאת.

הורים חכמים יודעים שיש מצבים בהם הילדים מאכזבים אותנו. הם עושים דווקא, הם לא פועלים כשצריך והם טועים בגדול. אין פירוש הדבר שהילד הוא רע, אך פירוש הדבר שיש התנהגות רעה שיש להתעמת איתה. במקום לתרץ תירוצים, הורים אלה חושבים על הדרך הטובה ביותר לעזור לילד להתפתח. אלה הופכות להיות הזדמנויות לפתח את הנשמה של הילד.

5. הם לא שוכחים את המטרה שלהם

מהי המטרה שלנו כהורים? מה אנו רוצים למען ילדינו?

כשאני שואלת שאלה זו אנשים בקהל, התשובה היא בדרך כלל, "אני רק רוצה שהילד שלי יהיה מאושר. אם הוא יהיה מאושר, אני אהיה מאושר/ת".

טעות.

המטרה שלי היא לא לגרום לילד שלי להיות מאושר. אלה לא החיים האמיתיים. המשימה שלי היא לתת לילד שלי כלים להיות מאושר. כל ילד צריך לדעת איך להתמודד עם אכזבות וכשלונות. אם אני מגוננת בקביעות על הילד שלי, הוא לעולם לא ילמד לעמוד בזכות עצמו. אפילו התסכול הקל ביותר יעורר בו חרדה ותחושה של הצפה.

אהבה אין פירושה לעטוף את הילד בצמר גפן, וגם לא להתערב כדי למנוע מהילד לחוות את טעמה של תבוסה. אין פירושה לקנות את הגאדג'ט האחרון ולסמן וי על כל רשימת מאווייו עד שיתעורר בו רצון למשהו חדש.

אהבה פירושה לתת לילד את הביטחון שבידיעה שלא משנה מה, הוא אהוב ומוערך, למרות הכשלונות והטעויות שלו.

הורים חכמים יודעים שאהבה פירושה לתת לילדינו את הכנפיים כדי שיוכלו לעוף. וכשהם ייפלו, עדיין נוכל לאהוב אותם, אך נאפשר להם להתנער מהאבק, להתרומם שוב ולהמשיך ללכת.