מעונות היום והפעוטונים ימשיכו לעבוד גם בשנה הבאה מבלי שיתרחש במעמדם שינוי מהותי והחוסר במטפלות איכותיות נעשה יותר ויותר משמעותי.

כבר בקיץ שעבר הבהבו נורות אזהרה, והנה אנחנו באותה נקודת זמן בשנה ושוב באותה הצרה.

כל מי שהתפתחות ילדים יקרה לו צריך להיות מודאג מהסוגיה הזו, שהיא אחת הסוגיות הכאובות, וכדאי שישאל את עצמו כמה שאלות נוקבות.

-מדוע עדיין משויך הענף הזה למשרד התעשיה והמסחר ולמשרד הרווחה והעבודה?
וכי התינוקות מגיעים למסגרות רק בכדי שלא יפריעו להוריהם לייצר תפוקה יעילה?
האם טרם הובן שלתקופת ההתפתחות המוקדמת יש חשיבות ראשונה במעלה? 

-מי יזעק עלבונן של המטפלות? זה לא רק ענין של תקציב, חסרה גם הכרה מקצועית, זכויות מאורגנות, למה יגרע חלקן מזה של הגננות? 

הרי המטפלת היא שמקבלת פעוטות יקרים בוקר בוקר במאור פנים.
היא זו שמחבקת בחום את הקטנטנים. היא זו שלוחשת לאוזנם 'סוד'. היא זו שזוכרת מי ביקש 'עוד'.
עוד מים, עוד צעצוע, עוד אהבה.

-מי יכיר בעבודה החינוכית שלה כעבודה חשובה?
-מי יבין שהתפתחות שכלית קשורה גם בחשיפה למשחקים כמו משחקי הרכבה, בניה ועוד?
-מי יבין שהתפתחות חברתית מתחילה בהתייחסות נכונה למריבה?

שאלו את הפעוט שלכם מיהי המטפלת בשבילו, תגלו שהיא עוגן מרכזי בעולם שלו. היא מחתה דמעתו. היא  שניקתה אותו. חתכה לו מזון לחתיכות קטנות. התעמלה איתו בתנועות עדינות. לימדה אותו מילים חדשות והסבירה לו איך לבצע משימות שהיו לו קשות.

- האם כל זה נחשב כמסחר ותעשייה?
כך אנחנו מתייחסים למעון ולתינוקיה?
-האם כל זה מוערך בעינינו רק כאחסון תינוקות בתנאים משופרים, 
עד שיגיעו בצהריים ההורים?

האם פיקוח ומצלמות הן התשובות, לשאלות הללו?
כביכול, מצלמות בקרת איכות ישדרגו את טיב המוצר? ישפרו את טיב ההשגחה והטיפול בנכס הכי יקר שלנו? האם זו הדרך לנהל את המשבר שנוצר?

האם יראת עונש ואימת הפקחים הבודדים, תגרום למטפלות לעבוד קשה יותר למען הילדים?או אולי, יכול להיות שהגישה החדשה, שדוגלת בהחמרת הפיקוח והענישה,תגדיל עוד קצת את העלבון, ותהפוך לקש ששבר את גב המעון?!

איזה בונוס יכולות להציע המנהלות שבכל שנה מחדש מחפשות מטפלות?
בזמן שכל מה שהציעה המדינה זה מענק בערבי חגים... האם לא יעדיפו נשים למכור בגדים ומותגים? חנויות בכל קניון מציעות משרות יותר קלות ויותר מתגמלות... מישהו חושב שאמונה בצדקת הדרך לבדה, עדיין מניעה אנשים לעבודה? 
משתלם הרבה יותר למכור תכשיטים נוצצים.  הם תמיד מרוצים, הם לא צריכים הרגעה וטיפול והשקעה... 
טיפול בתינוקות אינו מספיק יקר לאף אחד. התחום הזה פשוט מונח בצד.

מי יאהב את ילדינו עת נאלץ להיפרד מהם בכל יום כמה שעות?
מי יאמר לאמהות את מילות הקסם הקבועות-
"תהיו רגועות"?
האם כל מה שאנחנו רוצים לבדוק זה שהמטפלת לא פושעת?
האם לא חשוב לנו איזה אופי יש לה, מה היא חושבת, רוצה ויודעת?  

נכון שישנן מדריכות מקצועיות שדואגות לתכנים, לפרטים ולנהלים.
אבל נצרך מהפך ושינויים כוללים. 
כמה עלובה חברה שלא יודעת לייקר ולכבד, את מי שעמל ועובד,
בתחום  כל כך דורש ותובעני, בפן הרגשי ובפן הפיזי והטכני.

ראו נא, עוד שנה חלפה, והכל כשהיה.
רווחה ועבודה מסחר ותעשייה.

לענפים אלה עדיין משויכים המעונות והפעוטונים, 
אם לא נתעורר זה ימשיך עוד שנים.
עשו מאמץ קטן וכיתבו למקבלי ההחלטות מכתב, השמיעו קול עכשיו, 

לא רק בדקה שהחדשות רועשות את המצב. 

נבקש פתרון בטווח הקרוב ולא בעוד כמה שנים ארוכות. 

כי אין לנו זמן כשמדובר בתינוקות!

כי גם כשיש שקט בתחום, דעו שכבר אין בו רוגע אמיתי.
זהו שקט תעשייתי.