מוגנות- האמון כבסיס לחינוך בכלל ולמוגנות בפרט
הקדמה לנושא המוגנות ואמצעי למניעת פגיעה, היא קודם כל נושא האמון.
-קיץ- העונה שילדים הכי אוהבים
שילוב מושלם של ימים ארוכים, שמש חמה, ים, בריכה. והרבה פעילויות שאפשר לעשות מחוץ לבית. איזה כיף!
לא בטוח...
לא תמיד בטוח לילדים צעירים להסתובב מחוץ לבית לבד. בגיל מסוים הילד מסוגל למצוא את עצמו לבד בדרך לקייטנה, במלתחה בבריכה, אולי במשך כמה דקות על חוף הים או בטיול משפחתי.
כשילד חווה פגיעה, הוא לא מאמין שיאמינו לו. חווייתו היא חווית חוסר שליטה, היא מנוגדת לערכיו, היא עומדת בסתירה לחינוכו והוא בעצמו לא מאמין למה שקרה. אנו יודעות כי הא–ל ברחמיו מגן על הנפש בזמנים מורכבים באמצעות מנגנוני הגנה. הראשון בהם הוא ההכחשה. הנפש מסרבת לקבל ולהאמין למה שקרה. זו תגובה ספונטנית שכולנו מגיבים כאשר משהו מורכב 'נוחת' עלינו, קל וחומר על ילדנו. אבל בשביל לאפשר לילד שלנו להגיע אלינו ולשתף אותו חוויה שעבר, עלינו ליצור מצע ותשתית של תקשורת ואמון, כי גם כך זה עדיין מורכב וקשה בעבורו.
את התשתית של האמון ניצור כבסיס ליחסי 'הורים ילדים' מכבדים, מאפשרים, נעימים ומזינים. אמון הוא לא קלישאה הנאמרת כבדרך אגב "אני מאמינה לך", אלא מסר עמוק, פנימי המועבר מתוך תחושה פנימית של אמת ללא צורך במילים. בהרצאותיי בנושא המוגנות אני שואלת אימהות: "מה לדעתכן אני מגלה תמיד בפחים של בתי הספר?" הן מונות את כל סוגי האשפה חוץ משני דברים מעוררים חשיבה על תקשורת ואמון: סנדוויצ'ים ומבחנים.
ואני שואלת את עצמי, אם ילד לא יכול לתקשר עם ההורה שלו על הממרח, על הציון במבחן או על כישלונו בתחום כזה או אחר, איך הוא ישתף אותו בחוויה קשה כל כך כמו פגיעה?
צמיחת ילדנו תלויה, במקרים רבים, במבטנו ובאופן הסתכלותנו ואמוננו בילדנו. זו אמירה מורכבת ומחייבת אך גם מעודדת ונותנת פתח למעשה ובעיקר לתקווה. האם הפולניה היא עדות לכך שגם ילדים ממוצעים יכולים להיהפך לרופאים ולמוסיקאים אם הם מוכנים לשתף פעולה עם האמונה של אימם בהם. הא–ל מאמין בנו שנעשה את תפקידנו כמיטב יכולתנו ברגע נתון, ואת התחושה העצומה הזו, נוכל מתוך מודעות ועבודה להקביל ולהעביר לילדנו. האמון שלך, אמא, בעצמך, ייתן לך את היכולת, בעת ובעונה אחת, לתת אמון ביכולותיהם של ילדייך. להאמין להם ולהאמין בהם.
ה'חזון איש' אמר: "מתוך כך שאני מאמין בא–לוהים, אני מאמין באדם שהוא ברא". האמון שלך בעצמך ובילדייך, יוצרים ורוקמים את ה'אני מאמין' הפנימי שלך. ה'אני מאמין' שיהפוך לסמל המשפחתי שלכם, כמו ניחוח אופייני לכל בית, כמו תווי פנים דומים המשייכים את ילדייך למשפחתכם – כך, באופן עמוק הרבה יותר, הולכת ונמזגת בין כתלי הבית שלכם שירת 'אני מאמין' ייחודית שאת יוצרת אותה, בעבור כל אחד ואחד מהילדים ובעבורם יחד. הרבה דפוסי הורות עלולים להתגלות כפוגמים ביצירת קשר של אמון, ואת, כאמא, בוודאי תרצי להכיר אותם כדי להימנע מהם. את מוזמנת להכיר צורות פעולה חדשות ויוצרות אמון, שאולי לא שמת לב אליהן עד כה.
שימו לב לדו שיח האותנטי הבא:
מיכאל בן השמונה וחצי חזר מבית הספר ובידו מבחן בחשבון: "אימא, קיבלתי %100 במבחן בחשבוקס" חשבון – כך במקור...) "וואו, מיכאל, איזה חרוץ, קיבלת מאה!!! ועוד בחשבון. אתה לא כל כך אוהב חשבון, והנה כל כך הצלחת!. "אימא, חצי מהתרגילים עשיתי עם מחשבון. יש תרגילים שילדים מהכיתה פתרו לי ועוד תרגילים בדקתי אצל חברים והעתקתי".
רגע של נשימה עמוקה ותפילת בזק ...
"מיכאל, צדיק ומתוק, תראה כמה אתה ישר ואמתי! חשבון הוא לא הדבר הכי חשוב לחיים, אבל אתה אמתי שסיפרת לי וזה הכי הכי חשוב לנו. חותמו של א–לוהים אמת ואתה ממש מתנהג כמוהו – מספר לי את כל האמת. הא–ל מרוצה שילדיו הולכים בדרך הישר והאמת. אני גאה בך!!!" אחרי כמה דקות 'עיכול': "אתה רוצה שנשתף את המורה???" "לא, אימא, 'פדיחות'..."
"טוב, ילד ישר שלי. בוא, אני אעתיק לך כמה תרגילים מכל סוג, ואתה תפתור אותם".
"יופי, הצלחת בכל התרגילים, באמת הגיע לך %100 ! עכשיו אנחנו יודעים שזה המאה שלך, ובעיקר שהצלחת במבחן האמיתי. אתה ישר ותמיד אפשר לסמוך עליך".
איך מגיעים למקום כזה? צריך להמשיך ללמוד ולקרוא, לקבל כוחות ולחזק את שרירי האמון.
לקוח ברשות מתוך מגזין הפסקת קפה - מגזין דיגיטלי לנשים. דיתי וינשטיין, עורכת. לרישום ללא עלות https://n.sendmsg.co.il/