אני יודע כמה שההורים היו רוצים למצוא נוסחת פלא שתרפא את דפוסי ההתנהגות המסוכנים של ילדיהם המתבגרים, ואיכשהו תעלים את הבעיות שלהם. אנחנו חיים בדור הגלולות שבו אפשר להשיג אינספור תרופות ללא מרשם לכל מה שרק תגידו. הבעיה היא שהתחלנו לצפות לאותה שיטת ריפוי מהירה גם בכל יתר תחומי החיים – כולל תחום ההורות.

רק בשבוע שעבר, הגיעה אלי אמא אחת כדי לספר על בעיות בתה בתיכון. הנערה בת ה-15 נכשלה בשני מקצועות חשובים, מסתבכת עם המורות שלה ומסתובבת בחברה הלא נכונה. בחיפוש נואש אחר פיתרון, שאלה אותי אותה האם אם יש לי איזה גלולה שיכול לרפא את הבת, שרוכשת לעצמה דפוסי התנהגות מסוכנים. אמרתי לה: "התרופה שאת מבקשת היא להתחיל לעבוד על הקשר שלך עם הילדה."

מאז ומתמיד היינו 'עם הספר' ו'עם שכוחו בפיו'. החיים היהודיים שקקו שיחות, דיאלוגים וקשרים בין צעירים וזקנים. היום נראה כאילו הכל השתנה, ובמקום להעדיף לדבר עם הילדים שלנו, רובנו מעדיפים לחלום... ואני לא מתכוון שההורים של היום ישֵנים יותר מבעבר. אלא, שההורים איבדו את סף הקשר עם הילדים שלהם, ו'הנאה משותפת' מתייחסת משום מה דווקא לשעות השינה. עם התדרדרות הקשר בין ההורים לילדיהם, גם החברה היהודית התחילה להיפגע מדפוסי התנהגות שליליים של נוער.

קצב החיים הואץ כל כך, עד שזמן היחד של המשפחה נמוג בשטף החיים

דור הסבים שלנו הכיר בכוח הדיבור. לסבים שלנו היה משהו נצחי; הם ידעו שאושר והנאה מתחילים בטיפוח מערכות היחסים עם הילדים והחברים. ואנחנו, משום מה התרגלנו לחשוב שלשבת ולפטפט בשבת אחר הצהריים על החיים, זה קצת ארכאי, מיושן ולא ממש במקום. במשך 50 השנים האחרונות, קצב החיים הואץ כל כך, עד שזמן היחד של המשפחה נמוג בשטף החיים.

תחשבו על הקשר שלכם עם בן/בת העשרה שלכם. כמה זמן הילדים שלכם יושבים מול המחשב, האינטרנט, הטלוויזיה, הפלאפון, מחשב כף-היד וכו' בכל יום? איך אפשר בכלל להשוות הורים להוליווד, משחקי מחשב, כדורגל, להקות עכשוויות, וכל היתר כולל תכניות הריאליטי בטלוויזיה? התשובה מונחת בכוח ההתקשרות לאדם אחר בדרך הכי פשוטה שיש – לדבר על החיים. נסו את זה. קבעו פגישה עם הילד/ה שלכם. נתקו את הטלפון הנייד, כבו את הטלוויזיה, השאירו בבית את מחשב כף-היד וצאו לסיבוב בחוץ.

בילוי זמן איכות עם הילדים כדי להתקרב אליהם, הוא אחת החוויות הכי מהנות שיכולה להיות. למרות מה שענקי התקשורת היו רוצים שתאמינו, אתם יותר חשובים לילדים שלכם מדונלד-דאק, קרמיט ו...כן, אפילו מהסלבריטאים. הורים צריכים להבין שהדרך היעילה ביותר לשיפור הקשר שלהם עם ילדיהם ולמניעת התנהגות מסוכנת בקרב המתבגרים שלהם היא פשוט לדבר ולחזק את הקשר עם הילדים ולתת להם להרגיש שהם האנשים הכי חשובים בעולם כולו.

כאב למשפחה גדולה, אני יודע שלא קל לבלות זמן אישי עם כל ילד. אחד מגדולי הרבנים אמר פעם שהורה צריך להשקיע לפחות 20 דקות ביום, בחשיבה על חינוך ילדיו. ואני אומר, תנו 20 דקות לחשיבה, ועוד 20 דקות לשיחה. ואני מוכן אפילו לרדת במחיר. אם 20 זה יותר מידי נסו 10 – או אפילו 5.

אל תזלזלו בעצה הזאת. ואם אתם רוצים למצוא פתח שיוביל אתכם אל אותו נער שנראה כאילו אתם עומדים לאבד, אז זה המרשם שלי:

קחו:

2 דקות ליום, לחשוב על תכונותיו המיוחדות של ילדכם.

5 דקות ליום סתם כדי לדבר איתו.

1 כוס קפה (לפעמים כדי להאט מעט את השיחה).

1 דקה ליהנות מההכרה בכך שעשיתם משהו נהדר.

והכי חשוב בתרופה הזאת הוא, שחייבים לקחת אותה כל יום. ושלא כמו חלק מהתרופות בהן 'התוצאה אינה מובטחת', אני מבטיח שה"תרופה" הזאת תביא לשינוי בחיי ילדיכם.