"הבן שלך לא נכשל, אבל אני מרגישה שהוא יכול היה להצליח יותר"; "העבודה של הבת שלך בסדר גמור, אבל אני יודע שהיא הייתה יכולה להשיג ציונים גבוהים יותר אם הייתה מתאמצת קצת יותר."

באסיפות הורים כל המורים אומרים לכם את אותו הדבר. למען האמת, אתם יודעים את זה מבלי שיגידו לכם. ילדכם מסוגל לקבל ציונים גבוהים יותר אילו רק היה משקיע יותר. אבל לא משנה מה את/ה ובן/בת הזוג שלכם ניסיתם לעשות, לא הצלחתם להניע את ילדכם לשפר את הישגיו בלימודים.

מדוע ההישגים של ילדכם בבית הספר נמוכים מיכולותיו? ומה באפשרותכם לעשות כדי לעזור לילדכם למצות את הפוטנציאל שלו בחיים ובלימודים?

מדוע ילדים מסוימים נכשלים

יש מספר סיבות לכך שילדים אינם מממשים את היכולות האקדמיות שלהן. הבנת סיבות בסיסיות אלו וזיהוי הסיבה הנכונה לגבי כל ילד, היא צעד ראשון חשוב בעזרה לשפר את הישגיו.

1. לא כל התלמידים הנכשלים אכן מסוגלים להישגים גבוהים יותר. יש ילדים שנראים או נשמעים חכמים יותר מכפי שהם באמת. שלא במתכוון, ילדים אלה מוליכים שולל את הוריהם ומוריהם, ואלה מאמינים שהם מסוגלים ליותר, כשלמעשה הם עושים כמיטב יכולתם.

   הדרך היחידה לדעת בביטחון אם יש לילדכם יכולת אינטלקטואלית להישגים גבוהים יותר בבית הספר, היא לשלוח אותו לאבחון אצל איש מקצוע. תוצאות האבחון, המבוססות על מבחנים מתוקננים, יסירו כל ספק לגבי הפוטנציאל האמיתי של ילדכם ויוכלו לסייע לכם להתאים את ציפיותיכם, במידת הצורך.

   יש ילדים, לדוגמא, שסובלים מלקויות למידה שמקשות עליהם מאוד לעמוד בתוכנית הלימודים הרגילה של הכיתה. כשאלה מגיעים לתיכון, הם עלולים להיות מיואשים וייתכן אפילו שיפסיקו לנסות להתאמץ – לא מכיוון שחסרה להם מוטיבציה, אלא משום שהם זקוקים להוראה מתקנת או לעזרה אחרת שעדיין לא קיבלו.

2. יש ילדים שאינם מציאותיים לגבי ציפיותיהם מעצמם. מדובר בתלמידים פרפקציוניסטיים, שמתייחסים רק לציונים הגבוהים ביותר כמקובלים. ילדים אלה ביקורתיים מידי כלפי עצמם. הם לא למדו לקבל את חסרונותיהם מבלי לחוש שנכשלו כישלון חרוץ. אם וכאשר הם אינם עומדים במטרות הבלתי-ניתנות-להשגה שהציבו לעצמם, הם מוותרים לחלוטין.
3. יש ילדים שסובלים מדימוי עצמי נמוך. הם רואים את עצמם כלא מספיק טובים, לא מצליחים ולא מסוגלים להשיג אפילו את המטרות הצנועות ביותר. למעשה, הם כה משוכנעים שייכשלו, שתכופות נראה שאין להם את האנרגיה לנסות לעשות משהו. הם לא מנסים ללמוד, להתחבר או אפילו ליהנות מהחיים, כי הם מאמינים שמאמציהם יהיו לשווא.

מה לא יעבוד

אם ילדכם בעל הישגים נמוכים מהצפוי, קרוב לוודאי שאתם יודעים טוב יותר מאחרים אילו אסטרטגיות לא יפעלו. רק כדי לאשר את מה שאתם כבר יודעים, להלן רשימה של שיטות שקרוב לוודאי ינחלו כישלון חרוץ:

1. ביקורת מצדכם, חיפוש פגמים ותלונות, עשויים לסייע לכם לשחרר קיטור, אך הם יגרמו יותר נזק מאשר תועלת. אם לילדכם הערכה עצמית נמוכה, ההתקפות המילוליות שלכם ירמסו את ההערכה העצמית השברירית שלו.
2. נתינת עצות עשויה להיראות נעימה יותר, אך היא בדרך כלל בלתי-יעילה בדיוק כמו ביקורת. בעיקר כשמדובר בתלמידי תיכון, חלוקת עצות נתפסת כצורה מעודנת של מורת רוח.

   אפילו הצעה פשוטה המתחילה במילים, "למה שלא תנסה ל…" מרמזת למתבגר שהוא נחות מכם, מכיוון שהוא לא חשב על כך בעצמו.

3. השוואה לאחרים (אחים או חברים לכיתה) עלולה להיות הרסנית ופוגעת מאוד. "למה אינך יכול להיות כמו אחותך?" היא ההשפלה הגדולה ביותר עבור ילד הנאבק להתמודד עם מטלות לימודיו.
4. אפילו השוואות לעצמכם יחזרו אליכם כבומרנג. הצהרות כגון "אני דווקא אהבתי מתמטיקה בתיכון", "אני תמיד עשיתי שיעורים דבר ראשון, מיד כשחזרתי הביתה" ו"עבדתי קשה בתיכון אבל הייתי מרוצה מההישגים שלי" - משמשות רק לרפות את ידיהם של תלמידים חלשים יותר. הערות כאלה גורמות לילדים להרגיש שהם חייבים לעמוד בסטנדרטים שלכם, שעלולים להיות לא מציאותיים ובלתי ניתנים להשגה עבורם.

מה יכולים הורים לעשות

1. הפנו את ילדכם לאבחון אצל איש מקצוע. ודאו שאין לו ליקויי למידה חבויים שאינם מאובחנים ולא ידועים לכם.
2. הקפידו לשבח אפילו את הצעד הקטן ביותר בכיוון הנכון. אל תתנו לשום שיפור, זמני ככל שיהיה, לחלוף ללא הכרה או הבעת הערכה מצדכם.

   דבר אינו גורם לילד להתמלא מוטיבציה יותר מהסיכויים להצלחה. אפילו לפני חלוקת התעודות או המבחנים האחרונים, אם ילדכם יראה שהוא יכול לזכות בהערכתכם במעט מאמץ מצדו, הדבר יניע אותו להישגים גדולים עוד יותר.

3. הראו לילדכם שאתם מתעניינים בכנות בכל מה שמעניין אותו. הקדשת תשומת לב למחשבות, להעדפות ולרגשות של ילדכם, היא העידוד הגדול ביותר שאתם יכולים להעניק לביטחון העצמי שלו. כשהערכתו העצמית תתרומם בצורה זו, תהיה לו יותר נכונות לקחת את הסיכון ולהתאמץ יותר בבית הספר.
4. עודדו ותמכו במטרות המוצהרות ובשאיפות של ילדכם, גם אם אתם חושדים שהן עלולות לא להתגשם לעולם.

אלון נשר מבית הספר התיכון. הוא לא עבד או יצר קשרים חברתיים. הוא בילה כל היום וחלק גדול מהלילה בצפייה בטלוויזיה והאזנה לרדיו. הוא כמעט לא יצא מחדרו, מלבד לצורך ארוחות ופגישות עם המטפל שלו.

לאחר כמה חודשים של בידוד שכפה על עצמו, אלון הכריז בפני הוריו על כוונתו להפוך לפסיכולוג.

"מעולם לא סיימת בי"ס תיכון," הגיב האב המתוסכל, "אין לך אפילו תעודת בגרות, למה שלא תנסה ללכת על משהו מציאותי יותר?"

אלון הרגיש שאביו ניפץ את בועת ההתלהבות שלו והוא נשאר בחדרו למשך כמה חודשים נוספים.

אביו של אלון התכוון לטובה, אבל הוא לא הבין כמה חלש היה הדימוי העצמי של אלון באותו שלב. אם אביו היה רק מחמיא לאלון על בחירת הכיוון המקצועי שלו, למשל, קרוב לוודאי שהבידוד של אלון היה מתקצר באופן דרמטי.

אם ילדכם חסר מוטיבציה בבית הספר, אינכם יכולים לעשות דבר כדי לגרום לו למוטיבציה, כפי שאינכם יכולים לגרום לדשא לצמוח מתוך האדמה. אף על פי כן, אתם עדיין יכולים לטפח גינה עשירה ושופעת אם תטמנו את הזרעים באדמה, תוסיפו דשן ותשקו את האדמה באופן קבוע, כדי לספק את התנאים האופטימליים להתרחשות הצמיחה.

הדבר נכון גם כשאתם מנסים לעזור לילדכם. אם תספקו את האווירה המתאימה של קבלה ואישור, ייתכן שתצליחו לראות את הילד חסר המוטיבציה פורח והופך לבוגר מצליח ופרודוקטיבי.