רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

הורים יקרים, ההורות יקרה

כ״ז באייר ה׳תשס״ח כ״ז באייר ה׳תשס״ח 01/06/2008 | מאת נועם אשר

האמת היא שהורות טובה אי אפשר למדוד בקנה מידה חומרי.

לפני חודשיים בערך נכנסתי לחנות למוצרי תינוקות כדי לבחור מתנה ראויה עבור זוג קרובי משפחה, שביתם הראשונה זה עתה נולדה. אולי בגלל הזיכרון החד והקרוב של הסחרחורת שתקפה אותי למראה שלל המוצרים – שאת טיבם המדויק של רבים מהם לא הצלחתי לפענח – הזדהיתי לגמרי עם פמלה פול, בתיאורה כיצד בחרה לכתוב ספר על 'תעשיית ההורות'. פול, בחודשים המתקדמים להריונה, נכנסה גם היא לחנות מוצרי תינוקות. לקראת הולדת ילדה הראשון, היא חשבה להצטייד בכמה בגדי תינוקות ובעריסת עץ – כמו זו שהייתה לה בילדותה. היא הייתה לגמרי לא מוכנה לשפע שקידם אותה – לעריסות עם המנגנון שמנדנד את התינוק באופן עצמאי, לשמיכות משי, למובייל בשחור-לבן שאמור לספק לתינוק גירוי בטרם הוא מבחין בצבעים, למערכת הדיסקים עם המוזיקה הקלאסית שצריך להשמיע לתינוק דווקא בסדר מסוים... בחנות הזו לבדה היו 20,000 מוצרים שונים, ופמלה פול נכנסה ללחץ. האם באמת היא זקוקה לכל הפריטים הללו כדי לגדל ילד נורמאלי? ואיך יכול להיות שיש הורים שמוכנים לשלם 800 דולר על עגלת תינוק?

זה יכול להיות, בעולם שבו הורות הפכה לתעשייה בפני עצמה – תעשייה המגלגלת מיליארדי דולרים. היום, כדי להיות הורה לא מספיקה, כנראה, מחויבות לגידול משפחה. לא מספיק שאתם מוכנים להקדיש את עצמכם לחינוך הילד ולהיות שם בשבילו בכל עת שיזדקק לכם. לא מספיק שתסכימו לקום בלילה שוב ושוב כדי להאכיל ולהרגיע, ולהמשיך את ההתמסרות הזו בוריאציות שונות אל תוך שנותיו המאוחרות יותר של הצאצא. ממש לא. תעשיית ההורות משדרת לכולנו שיש דרישות שונות לגמרי מהורים: לפתח את הילד מהרגע שהוא נולד, למשל. עם מוזיקה קלאסית, חשיפה לצורות וצבעים, תוכנות מחשב לבני חצי שנה(!) שאמורים לשבת בחיק ההורים ולצפות במסך המהבהב שמספק להם גירויים נחוצים, ושאר המצאות מתוחכמות שכולנו גדלנו בלעדיהן – ואיכשהו יצאנו בני אדם מתפקדים.

מה שהשתנה, גילתה פול, היה פשוט העובדה שפתאום, ברחבי העולם, צצה ההבנה שאפשר לעשות כסף מהורים

גם הציוד המסורתי לתינוקות לא נשאר נקי משדרוגים: הילד צריך שמיכות, סינרים ועגלה – אבל אם חשבתם שמדובר בחפצים מהסוג שהיו לכם בילדותכם, טעיתם לגמרי. התיאור המפורט בתוויות, כמו גם תג המחיר, יבהירו לכם עד כמה הציוד ששימש אתכם בילדות הרחוקה היה פרימיטיבי ובלתי מתאים. לשמיכת הצמר הוורודה והאהובה לא היה 'מנגנון נגד חנק עצמי' ודי בטוח שהעגלה שבה הוציאו אתכם לשמש לא הייתה קרובה במחירה לאופנוע.

"התחלתי לחשוב: למה אנחנו חושבים שאנחנו צריכים את כל הדברים הללו?" נזכרת פמלה פול. "מה השתנה? האם אנחנו במצב טוב יותר? האם הילדים שלנו במצב טוב יותר, ואיך השתנתה הדרך שבה אנחנו מגדלים ילדים?"

מה שהשתנה, גילתה פול, היה פשוט העובדה שפתאום, ברחבי העולם, צצה ההבנה שאפשר לעשות כסף מהורים – הרבה יותר כסף משעשו עד כה. הורים, מטבע הדברים, מלאי דאגה לגורל ילדיהם. לשחק על המצפון שלהם זו הדרך הטובה ביותר לגרום להם לפתוח את הארנק. השכלולים המתוחכמים והגירויים האינטראקטיביים שמציפים את השוק אינם תוצאה של התפתחות המחקר על ילדות מוקדמת או גילוי טכנולוגיות חדשות – גם לא של הורים טובים מתמיד. הורים תמיד רצו את הטוב ביותר עבור ילדיהם, אבל השינוי הוא תוצאה של שיקולים כלכליים קרים – ולא השיקולים של טובת ההורים. ככה משכנעים אותנו שהורה טוב הוא הורה שקונה לילד 'בייבי אינשטיין' (" 'בייבי רובץ על הספה' הוא שם נכון יותר" מעירה פמלה), משקיע הון בעריסה היי-טקית, יושב איתו על המחשב בטרם למד לדבר, ושוכר לו מורה לכינור בשיטת סוזוקי לא יאוחר מגיל ארבע.

"הילד הממוצע מקבל שבעים צעצועים חדשים בשנה", אומרת פול, "וכמעט כולם 'צעצועים אינטראקטיביים'. צעצועים לא צריכים להיות אינטראקטיביים – הילד צריך ליצור אינטראקציה איתם." תוצאה אחת של כל 'הצעצועים החכמים' היא סף-שעמום נמוך במיוחד. "הילדים הללו גדלים מאד פסיביים. אחר כך, באוניברסיטה, המרצים מתלוננים שאי אפשר לעניין אותם בשיעור רגיל. חייבים להביא וידאו לכיתה."

דברים שלא קונים בכסף

אין שום סיבה רציונאלית לטירוף הזה. אם שואלים מומחים חינוכיים כמו ד"ר תומאס ארמסטרונג, הם ממליצים לתת לילדים צעצועים פשוטים ובסיסיים כמו קוביות, כדורים ובובות – לא של דמויות טלוויזיה. מומחים גם יאמרו לכם שבגיל חודשיים הילד לא צריך שתשכבו איתו על מחצלת מיוחדת ותספקו לו מגוון גירויים ממערכת צעצועים יקרה שפותחה במיוחד לגיל הקריטי הזה – בגיל חודשיים, העולם כפי שהוא, מגרה מספיק עבור כל ילד. אבל קול ההיגיון טובע ברעשים של תעשייה משומנת. פמלה פול כתבה את הספר במטרה 'להחזיר את השכל הישר' לתחום ההורות. ככזה, הוא זוכה לסיקורים חיוביים מכל עבר – במיוחד מהורים שקצה נפשם מרגשות האשמה האינסופיים שמכתיבה להם תעשיית ההורות.

בגיל חודשיים, העולם כפי שהוא, מגרה מספיק עבור כל ילד

אנחנו חיים בדור שבו הכל מדיד, וכך צומחים להם קני מידה חומרניים לאיכות ההורות. הרצון למדידה מגיע למקומות בלתי-שפויים בעליל: כולנו יודעים, לדוגמא, שטוב לדבר לילדים, ושחשיפתם של תינוקות לדיבור מפתחת את היכולות המילוליות שלהם. אבל מסתבר שיש מחקר שקבע שעד גיל ארבע ילדים צריכים לשמוע 17,000 מילים מידי יום, וכבר צצה החברה שפיתחה מכשיר שמודד את מספר המילים שאתם מפנים לילדים שלך, שיאפשרו להורים לדעת אם הם תורמים דים לפיתוח הילדים! ואם אתם חושבים שאין קונים למכשיר, אתם טועים...

מהי הורות טובה, באמת? החזרה לשכל הישר, עליה ממליצה פול, מספקת לנו את התשובה לכך. האינסטינקטים של דורות של הורים הם אלו שנותנים את ההגדרה הנכונה. מסירות, מחויבות, אהבה. כולנו יכולים להעלות בקלות צרור זיכרונות נעימים מהורים שלנו ונוכחותם בילדותנו: כמה מהזיכרונות הללו קשורים לגירוי אינטלקטואלי שהעניקו לנו בגיל ינקות, או לצעצועים יקרים שרכשו עבורנו? כשקראתי פעם ספר ובו סיפורים אמיתיים שאנשים שלחו על אמהותיהם, היה מעניין לראות מה הרושם החזק או הזיכרון בלתי נמחה שאנשים בחרו לשתף בו: אם עייפה שמתאמצת לאפות עוגיות לביתה, בתום יום עבודה ארוך. מילות נחמה נכונות בזמן הנכון. אמונה עקשנית ביכולת שלך, שמתבטאת שוב ושוב במילים ומחוות. אף אחד לא זכר את הצעצוע המשוכלל שקנו לו, או את המורה לכינור. אלו פשוט לא הדברים שנחרטים בזיכרון כגולת הכותרת של הורות טובה. רחוק מזה.

חזרה לשכל הישר בהורות פירושה ההבנה שלא הכל מדיד. ייתכן שתבלה במחיצת ילדך את הזמן שממליצה הנוסחא הפופולארית, אבל אם בזמן הזה ראשך במקום אחר – לא תרמת בכלום. וייתכן שתיעדר מהבית שעות ארוכות מתוך מסירות אמיתית לילדיך ודאגה לפרנסתם – והם ידעו את זה, וילווה אותם ביטחון באהבתך ששום נוסחא לא יכולה להביע. אתה יכול לגדל ילד אחד בבית פרטי או לגדל חמישה ילדים בחדר – ולא המטרים המרובעים שלרשותם יכתיבו את אושרם בחיים. אתה יכול לשלוח את ילדיך לכל חוג וקורס על פני האדמה, ואתה יכול לשבת איתם לצייר בצבעי אצבעות על רצפת הסלון – וההתפתחות שלהם לא תהיה גרועה יותר בשל כך. אתה יכול לקנות לילד שבעים צעצועים בשנה, והוא ישמח בהם פחות משמחת הילד שמקבל, אולי, שבעה צעצועים חדשים בשנה.

"תעשיית ההורות התפתחה כי אנחנו רוצים כל מה שיקל לנו על החיים, וכל מה שיקל על האשמה והפחדים שלנו. היא יצרה מוצרים ושירותים שאמורים לטפל בתחושות הללו", אומרת פמלה פול. אבל מסקנתה אחרי המחקר שערכה עבור הספר היא המסקנה שדורות של ההורים – והאינסטינקטים שלנו – יכלו מזמן לומר לנו. הילדים שלנו צריכים הרבה דברים – ואת רובם אי אפשר לקנות בכסף.

מאמרים רלוונטיים:

ארבעה יסודות להורות טובה
ארבע נקודות חיוניות לכל הורה.

 

 
הימים ההם...
לא היו לנו טלפונים ניידים, סרטי ווידאו, מותגים ולא שתינו מים מינרלים – אז איך הצלחנו בכל זאת לשרוד?

 

 



 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן