לפעמים אני חושב שילד בן שמונה הוא צעיר מכדי לבלות כמה ימים במחנה הרחק מהבית. אף על פי כן, כנראה שההורים שלי חשבו אחרת, ואני זוכר את עצמי שוכב בצייתנות על מיטתי לאחר ארוחת הצהריים, בשעת המנוחה שהייתה חובה על כל הילדים שיצאו למחנה. המדריך שלנו – הזמן טשטש את זיכרוני לגבי שמו ולגבי פרטים קטנים אחרים – יצא מהאוהל למשך כמה דקות. זה השאיר אותי ואת חמשת חבריי לאוהל לבדנו, ללא השגחה.

דויד – את שם משפחתו אני דווקא זוכר אבל לא אחשוף אותו – התיישב באומץ על מיטתו. הייתה זו הפרה ברורה של הוראות המנוחה שלנו והדבר אותת לשאר הילדים שהוא נטול פחד, עשוי ללא חת, מישהו שאי אפשר להתעלם ממנו.

"בואו נעשה הצבעה," הציע דויד בשחצנות, "ונראה כמה חברים יש לכל אחד מאתנו."

דויד נעץ עיניים נוקבות בילדים באוהל באותו מבט מרושע ששמר לתעלולים השובבים יותר שבאמתחתו. אף אחד לא העז לקרוא תגר על סמכותו האולטימטיבית של דויד בסדר החברתי המסתמן.

"נתחיל בי"' פתח דויד את המבחן הסוציומטרי המאולתר שלו. "כל מי שחבר שלי, שירים את היד." חמש ידיים קטנות נורו לאוויר כמו הצדעה צבאית, מאשרות בתקיפות את העובדה המבוססת היטב שדויד תפס את מקומו בראש שרשרת המזון.

אחר כך התהלך דויד באוהל, קורא להצביע עבור כל אחד מאתנו. חלק קיבלו שלוש ידיים. אחרים קיבלו ארבע. בסופו של דבר, הגיע תורי. לבי הלם. הרגשתי אז כאילו זה עומד להיות האירוע הקריטי ביותר בחיי. דבר לא נראה חשוב יותר. המתח היה עז עד כאב. דויד שאל את השאלה ממנה חששתי יותר מכל: "ומי אוהב את מאיר?"

לבושתי האיומה, איש לא הרים את ידו. הייתי הילד הכי לא מקובל.

דויד הביט בזעף סביב האוהל, מפחיד ללא מילים את ארבעת המצביעים הפוטנציאליים האחרים. לבושתי האיומה, איש לא הרים את ידו. הייתי הילד הכי לא מקובל.

דויד צחק צחוק מלא ניצחון ואז התפאר, "אז זה מוכיח שלמאיר אין חברים באוהל ולי יש הכי הרבה." נראה היה שדויד הרגיש כי הצבתי בתחתית הסולם הבטיחה את מקומו בראש הסולם החברתי.

לאחר שעת המנוחה התכונַנו ללכת לשחות. תפסתי בחולצתו של הילד שישן במיטה לידי.

"למה לא הצבעת בשבילי?" שאלתי אותו בתמימות. "חשבתי שאנחנו חברים."

"אנחנו חברים"' השיב בביישנות. "אבל פחדתי מדויד, אז לא הצבעתי."

***

חלפו למעלה מ-50 שנה מאז אותו סקר מקובלוּת במחנה הקיץ. הדיוק שבו אני זוכר את האירועים ממחיש את ההשפעה של התרחשויות כאלו על חייו של ילד צעיר.

בין אם אנו אוהבים זאת ובין אם לאו, ילדים תמיד יוצרים סדר חברתי משלהם. כהורים, מה באפשרותכם לעשות כדי למנוע מילדכם להגיע לאחד הקצוות של הסולם החברתי? איך תוכלו למנוע מילדכם להפוך לאחד הבריונים שבראש, או לאחד ה"חְנונים" שבתחתית? ואם אתם מגלים שילדיכם הוא קורבן לבריונות או בריון בעצמו, מה תוכלו לעשות כדי לעזור לו?

צעדים למניעת "בריונות"

ילדים נולדים עם נטיות אישיות מולדות, אבל יש שני צעדים שתוכלו לנקוט כדי להפחית את הסיכויים לכך שילדכם יהפוך לבריון.

  1. צמצמו הפגנות של עוינות ותוקפנות בבית. ילדים לומדים בצורה הטובה ביותר מדוגמאות שהוריהם מציבים להם. אם אתם משתמשים באיומים, מניפולציות והפעלת כוח בהתמודדות שלכם עם בני המשפחה, ילדיכם ילמדו מהדוגמא שלכם ויפעילו טקטיקות דומות ביחסיהם עם חבריהם. לכן, אם אינכם רוצים שילדיכם יטילו את אימתם על הילדים האחרים בגן השעשועים, ודאו שאתם לא שולחים מבטים מזרי אימה לעבר בן הזוג שלכם או ילדיכם.

  2. אם אתם מאבדים שליטה בבית, הקפידו להתנצל בפומבי בפני המותקף. אם הגבתם בהגזמה כלפי ילדיכם, הבהירו להם שאתם מצטערים על התנהגותכם. הדבר ילמד אותם שאתם לא דוגלים בהטרדה משום סוג שהוא וימנע מהם לחקות את התנהגותכם.

צעדים למניעת חולשה

מטבעם, יש ילדים שנוטים להיות יותר פסיביים ופייסנים. ילדים אלה נמצאים בסיכון גבוה יותר להיות מנוצלים על ידי חבריהם. אינכם יכולים להבטיח שילדכם לעולם לא ינוצל, אבל יש שני דברים שתוכלו לעשות כדי להפחית את הסיכון לכך.

  1. טעו בילדיכם ביטחון עצמי, על-ידי חיזוק הדימוי העצמי שלהם. ביקורת מופרזת פוגעת בדימוי העצמי של הילדים. לעומת זאת, הערכה בלתי מותנית יכולה לבנות את הערכתם העצמית. לא כל ההערכה צריכה להיות בלתי מותנית: אתם יכולים ואמורים לצפות מילדיכם לעבוד ולהתאמץ כדי להרוויח את הערכתכם. יחד עם זאת, יחס חיובי כלשהו חייב להיות בלתי מותנה.

  2. עודדו את ילדיכם לעמוד על שלהם. אינכם יכולים לצפות מילדיכם שיהיו בעלי ביטחון לעמוד על שלהם עם בני גילם, אם מעולם לא הייתה להם הזדמנות להביע את דעתם בבית. רק לאחר שילמדו לדבר ולהישמע בבית, יוכלו ילדיכם ללמוד כיצד להגן על עצמם, בשעת הצורך, בבית הספר ובמקומות נוספים.

אילוף ה"בריונים"

אם ילדכם כבר הפך לבריון ואתם מקבלים תלונות מהורי חבריו, אל ייאוש. הבטון עדיין לא התקשה ואתם יכולים ללמד אותו כיצד לרכך את עמדתו כלפי אחרים. כדי להשיג מטרה זו, יהיה עליכם לנסות ליישם את כל האסטרטגיות הבאות:

  1. הפגינו את חוסר שביעות רצונכם. הבהירו לילדכם שאינכם תומכים בשיטות ההפחדה שלו. היו ספציפיים וצטטו דוגמאות קונקרטיות של תקריות שבהן ראיתם או שמעתם את ילדכם מנסה לשלוט באחרים. הסבירו לילדכם בדיוק מתי והיכן עבר את הגבול בין שכנוע לגיטימי לבין כפייה מופרזת.

  2. תנו אלטרנטיבות. אמרו לילדכם שיש דרכים מקובלות יותר לבטא את רגשותיו מבלי להפחיד את בני גילו. אמרו לו שהוא יכול לבטא את רגשותיו בפתיחות בפניכם, לדוגמא. הדגימו לו ב"משחק-תפקידים" איך לעמוד על שלו מבלי להפעיל כוח.

  3. למדו את ילדכם אמפתיה מהי. "איך אתה חושב שהילד השני הרגיש כשחטפת לו את הכדור?" זהו סוג השאלות שעליכם לשאול את ילדכם. עזרו לו לראות את המצב מנקודת המבט של הילד השני.

  4. למדו את ילדכם על ההשלכות. הסבירו לילדכם שאחרים לא ירצו לשחק או להתחבר אתו אם הוא ימשיך לרדות בחבריו לכיתה. שתפו אותו בחוויות מילדותכם כשמישהו אחר ניסה לרדות בכם בכיתתכם, כשהייתם בגילו.

חישול ה"חלשים"

אם ילדכם נפל קורבן להפחדה בבית הספר או במקום אחר, אתם יכולים לסייע לו בכל הדרכים הבאות:

  1. למדו את ילדכם להיות אסרטיבי. ילדכם יכול ללמוד להיות פחות פסיבי. שתפו אותו בדוגמאות מחוויות מוצלחות שלכם, שבהן עמדתם על שלכם למרות הקושי. שבחו את ילדכם בבית כשהוא עושה את צעדיו הראשונים לעמוד על שלו מולכם או מול בן משפחה אחר. שוחחו עם ילדכם על מקרים של ניצול והראו לו כיצד יכול היה להתמודד עם המצב בצורה שונה, כדי שלא ינצלו אותו בכזו קלות.

  2. הפחיתו את רגישות ילדכם לכישלון. הסבירו לילדכם שאינו יכול לצפות להצליח בכל ניסיון לעמוד על שלו. בדומה לכל מיומנות אחרת, יידרש לו תרגול כדי להביא מיומנות זו לכלל שלמות. אבל בעזרת הרבה סבלנות ועידוד מצדכם, הוא יוכל ללמוד לעמוד על שלו או לצאת מעימותים בעזרת מיומנות הדיבור שלו.

  3. למדו את ילדכם להתיידד. במקום להיצמד לחבר טוב אחד או שניים שרכש, עודדו את ילדכם להרחיב את מעגל החברים שלו. ילדים פסיביים נוטים להימנע מהסיכונים החברתיים הכרוכים ברכישת חברים חדשים. הסבירו לילדכם שחברים רבים יותר פירושם שיהיו לו יותר בני ברית שיבואו לעזרתו אם וכאשר יזדקק להם. "בריונים" מבינים דינאמיקה חברתית זו ולכן נמנעים מ"להתחיל" עם ילדים שיש להם חברים רבים.

  4. למדו את ילדכם הגנה עצמית. אם הילד מותקף מילולית, הדגימו לו כיצד להגיב ביתר יעילות לעלבונות והשפלות. אם הוא מותקף גופנית, ארגנו את השתתפותו בחוג קרטה או סוג אחר של אמנויות לחימה. גם אם לעולם לא ישתמש במיומנויות אלה, הן ישפרו את ביטחונו העצמי, וייתכן שזה כל שיידרש כדי להבהיר ל"בריונים" שהוא כבר לא מטרה קלה.