רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

2 כללים בסיסיים להורות מוצלחת

ט״ו בתמוז ה׳תשס״ז ט״ו בתמוז ה׳תשס״ז 01/07/2007 | מאת אמונה ברוורמן

גם אם אין בידינו נוסחה מדויקת היכולה להבטיח לנו הצלחה בתפקידנו כהורים, קיימים כללים בסיסיים שיכולים בהחלט להגביר את סיכויינו.

מספר הספרים בנושא הורות נמצא בתחרות צמודה עם מספר הספרים העוסקים בירידה במשקל. בתחרות צמודה לא פחות נמצאות האופנות החולפות בהורות: היו ותרנים, היו קפדנים; אל תרימו את קולכם, תראו להם מי הבוס; היו אמפתיים ושקפו את רגשותיהם, היו ענייניים ותכליתיים. כל עצה בדרכה מבטיחה את ההבטחה הכוזבת המתלווה לכל דיאטה חדשה: פתרון קסמים, זבנג וגמרנו.

כפי שעדיין נותר לנו לגלות את תרופת הפלאים שתאפשר לנו לאכול כרצוננו ולהישאר רזים, עדיין לא גילינו את המתכון המדויק להורות מושלמת. למעשה, הוא פשוט לא קיים.

באופן פרדוקסאלי, הצעד הראשון לקראת הורות בריאה הוא להכיר בכך שלא הכל נתון לשליטתנו

אני סבורה שישנם מספר כללים בסיסיים להורות טובה ואף אחד מהם אינו חסין מטעויות – כיוון שלילדינו יש רצון חופשי וכל הנחיית ההורים, הספרים, הקלטות והטכניקות שבעולם, אינם יכולים לגזול מהם את היכולת לבחור. באופן פרדוקסאלי, הצעד הראשון לקראת הורות בריאה הוא להכיר בכך שלא הכל נתון לשליטתנו.

השלב השני, שנמצא בצמוד לראשון, הוא לסמוך על מי שכן יש לו שליטה – הקב"ה. להתפלל. ולהתפלל. ולהתפלל. תפילותינו הן, קרוב לוודאי, המתנה הגדולה ביותר שביכולתנו להעניק לילדינו. אולם, כיוון שאיננו מאמינים בהסתמכות על ניסים (ולא משנה כמה זה מפתה!), עלינו לנקוט באסטרטגיות מסוימות בכל הכרוך בגידול ילדים.

המורה שלנו, הרב יעקב וינברג זצ"ל, העניק לנו שני טיפים להורות שעל פיהם אנו (מנסים!) לחיות:

1. עקביות

זה לא ממש משנה איזו אסטרטגיה נאמץ (כלומר, האם אנו ותרנים או קפדנים, אמפתיים או ענייניים), מה שחשוב זוהי העקביות. הכללים צריכים להישאר אותו הדבר וההורים צריכים להיות מתואמים ביניהם. זהו אחד האתגרים הקשים ביותר בהורות ובנישואין.

כשחיים נכנס הביתה בסוף יום עבודה ארוך, שרה הקטנה הקימה מהומה. "לכי לחדר שלך מיד!" צעקה יעל, אשתו הכעוסה.

"מותק", אמר חיים בשלווה (כששרה בטווח שמיעה), "את לא חושבת שהעונש הזה קצת חמור מדי בשביל ההתנהגות שלה?"

"איך אתה מעז לערער על הסמכות שלי?" צעקה אשתו. "לא היית איתה בשעתיים האחרונות ולא ראית את כל המעשים האחרים שהובילו לקש האחרון הזה!"

אני יכולה רק לתאר לעצמי(!) כמה סצנות כאלה פוגעות גם בילד וגם בהורים. המפתח הוא לנהל את הדיון בפרטיות (זה דורש הרבה נשיכות לשון ונשימות עמוקות) ואז להציג חזית אחידה מול ילדינו.

2. דעיכת הסמכות ההורית בדורנו

הטיפ השני שנתן לנו המורה שלנו הוא שעלינו להכיר בכך שהכוח של הסמכות ההורית דעך בחברה שלנו (ועדיין עומד על כרעי תרנגולת רק בגלל שאנו שולטים בכסף!). בדרך כלל, כל שאנו יכולים להסתמך עליו הוא היחסים האישיים שלנו עם ילדינו. אין פירוש הדבר שאנחנו חברים שלהם – פירוש הדבר שעליהם לדעת בוודאות שאנו אוהבים אותם, ולהרגיש את האהבה הזו. זה לא מספיק שאנו מרגישים אהבה, עלינו להמחיש אותה בפועל. (הערה חשובה: אותה ביקורת "בונה" או "יעילה" שאנו מציעים לילדינו בהתלהבות כה רבה, אינה נתפסת על-ידם כביטוי לאהבתנו!).

עליהם לדעת בוודאות שאנו אוהבים אותם

לא משנה כמה אנו מתוסכלים, כמה מרגיזה התנהגות ילדינו המתבגרים (והיא יכולה להיות מרגיזה למדי!), איננו רוצים להרחיק אותם מאתנו. ייתכן שיהיה עלינו לאכוף משמעת, אולם היא חייבת להיות מלווה בחום ובאכפתיות.

פעם שמעתי סיפור על ילדה שברחה מהבית. "אני שונאת אתכם!" היא צרחה על הוריה. "אני לא רוצה לראות אתכם יותר לעולם!".

"לא משנה כמה את שונאת אותי", השיב אביה, "אני אוהב אותך ולעולם לא אוותר עלייך. אני אחכה לך עד שתחזרי". כשנסיבות חייה הקשו עליה יותר מדי, היא חזרה הביתה, לחיבוקו האוהב של אביה.

חיוני שנעריך את האינדיבידואליות של ילדינו ונתמוך בהם במאמציהם להבין את נקודות החוזק והחולשה שלהם ואת מטרותיהם. הם לא חיים את ההזדמנויות האבודות או החלומות הנשכחים שלנו, הם לא סמל להצלחה או לכישלון שלנו. הם בני אדם ייחודיים ונהדרים, עם מתנות מיוחדות ואישיות משלהם להציע לעולם. אנו צריכים פשוט להשתדל שלא לעמוד להם למכשול.

על ילדינו לגלות ולבטא את רצונותיהם שלהם, לא שלנו. קראתי מספר מחקרים הסוברים שככל שנדחף את ילדינו פחות לתחומים מסוימים, כך גדלים הסיכויים לכך שהם יבחרו באותם תחומים. פסיכולוגיה בסיסית, או חוש ההומור של אלוקים?

לבסוף (למרות שבכך לא מתמצה העניין), עלינו לסמוך על האינטואיציות שלנו. בתהליך ההכשרה של מטפלים, המדריכים אומרים לתלמידיהם שילמדו את התיאוריות, ואז ישליכו את הספרים. חייהם של אנשים אמיתיים ומורכבים אינם ניתנים לצמצום לנוסחה אחת המתאימה לכל. כל אדם וכל מצב שונה מרעהו. עלינו להתמקד באדם שלפנינו, לא בחומר בספר הלימוד.

בנושאים רבים אין תשובה נכונה או לא נכונה – להאכיל כשרעבים או כל כמה שעות, לתת לתינוק לבכות או להרים אותו, חיתולי בד או חיתולים חד-פעמיים – התשובה תלויה בצרכים ובשיפוט של ההורים האמורים.

איננו יכולים להתכחש לאחריות זו. רק אנו, ההורים, מכירים ומבינים את ילדינו. עצה של אנשים אחרים מוגבלת ביעילותה במקרה הטוב ויכולה להזיק במקרה הרע. קיבלתי אישור לגישה זו לאחרונה כשאחד מילדיי התקשר לומר, "תודה אמא ואבא, אני כל כך שמח שהקשבתי לכם". הלוואי שמישהו היה מקליט את השיחה הזו! לא יכולתי לשמור את ההודעה, אבל אני נושאת אותה עמי. אותה ואת תפילותיי המתמשכות.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן