שאלה:

יש לי שתי בנות – הבכורה בת שנה ועשרה חודשים והשניה, בת שבעה חודשים. בהתחלה, בתי הבכורה כמעט ולא שמה לב לבתי הצעירה, אבל לאחרונה היא מאד מקנאה בה. למשל, לפעמים כשהיא משחקת עם התינוקת ומצחיקה אותה, היא מכה אותה פתאום. אני לא כל כך יודעת איך להתייחס לזה.

בתודה,

אם נבוכה.

לאם הנבוכה שלום,

דאגתך בהחלט מובנת. למרבה המזל, אין צורך להתייסר במחשבות על תרחישים כמו זה שתיארת. יריבות בין אחים נפוצה מאוד בילדות המוקדמת, ובהחלט מתאימה לגילאי הילדים שלך. בתך הגדולה, בהיותה הראשונה, קיבלה ממך יחס של כמעט כוכבת. כעת, כאשר את רואה אותה מתייחסת לאחותה בצורה פחות אוהבת, הדבר מדאיג אותך.

כדי להבין את המקום בו היא נמצאת, עלייך להבין את תפיסת המציאות שלה. עד שהגיעה אחותה, מעמדה במשפחה היה בלעדי. היא היתה האחת והיחידה, ותשומת לב ההורים הורעפה עליה בלבד. כעת, הגיעה אורחת בלתי קרואה זו, שאינה עוזבת, ויתר על כן הופכת חמודה יותר ויותר, ומושכת יותר ויותר את תשומת הלב שבעבר הוענקה רק לה.

המדרש אומר, ש"אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". בתך הבכורה חשה, שהכתר שלה בסכנה. עליונותה נמצאת בסכנה. מובן מאליו, שאין זו תחושה נעימה, ונסיונה להגן על הטריטוריה שלה הוא בלתי נמנע ונורמלי לחלוטין. היי סמוכה ובטוחה, שמצב זה אינו מרמז בשום דרך על בעיה בכישורי האימהות שלך, או על כך שאהבתך לשתי הבנות לוקה בחסר. זוהי, לכל היותר, תקופת מעבר הכרחית.

ניתן להשוות את הדרך בה תופסת בתך את ה"רכש" המשפחתי החדש, לבעל שמביא הביתה רעיה חדשה, ומצפה שהיא תתקבל בהתלהבות, כמי שתחלוק מעתה באהבתו ותשומת לבו. למותר לציין, שאפילו אישה בוגרת ומנוסה לא תתלהב כל כך מהצפוי לה.

אי אפשר למנוע מבתך את העובדה, שבעולם זה שאליו נולדה, יהיה עליה לחלוק את מרכז הבמה עם עוד רבים אחרים.

מעבר זה הנו בגדר "רע הכרחי", גם אם כואב, עבור בתך. גיסי שהוא פסיכיאטר, ציין פעם, שהשיעורים החשובים אך הכואבים ביותר בחיים, נלמדים בצורה האפקטיבית ביותר, בסביבה משפחתית, תומכת ואוהבת. אי אפשר למנוע מבתך את העובדה, שבעולם זה שאליו נולדה, יהיה עליה לחלוק את מרכז הבמה עם עוד רבים אחרים. גם אם נרצה בכך בכל מאודנו, איננו יכולים להיות לבדנו במרכז העולם. החיים אינם מאפשרים לנו, מה גם שאין הדבר לטובתנו.

המקום הטוב ביותר להתרגל, למה שעשוי להיתפס מאוחר יותר כמציאות קשה וקיומית, הוא הבית. החיבה והדאגה של ההורים, מקלה במידה מסוימת על הקושי, כשהם מנחילים לילדיהם באהבה, את הערכים שהופכים את החיים למציאותיים יותר.

לפנייך כמה הצעות מעשיות שקיבלתי מאימהות מומחיות לנושא עימן התייעצתי:

  • ילד בן פחות משנתיים חייב להיות תמיד בהשגחת מבוגרים, ואסור לו להיות בחברת תינוק לבד, ללא השגחה. אי אפשר לצפות מילד בן שנתיים לשלוט בעצמו, מכיוון שתגובתו לתינוק תהיה, ללא יוצא מן הכלל, אהבה מעורבת בעוינות כמתואר לעיל. יתכן אף שהעוינות תבוא לידי ביטוי בפגיעה פיסית, כמו נשיכות ומכות.
  • לול מלא בצעצועים החביבים על הילד הגדול יותר, כגון פאזלים, קוביות משחק וכו' ושמתוכו הוא יכול לצאת החוצה כשהוא חפץ בכך, עשוי לשמש לו כ"ממלכה" – המקום המיוחד בו הוא יכול לשחק, בזמן שאימא מטפלת בתינוק. לול שכזה עשוי אף לספק לאימא רגע בטוח, בו היא יכולה לעזוב את התינוק ולהביא משהו, אם יש צורך.
  • מומלץ לתת לילד הגדול יותר בובה או חיית פרווה, עם מיטת צעצוע, משטח החתלה ועגלה משלו, כך שיוכל לטפל ב"תינוק" שלו, בזמן שאימא מיניקה ומאכילה את התינוק. אם הילד מתייחס לבובה או לחיית הפרווה בצורה ברוטלית מדי, מטלטל או זורק אותה בכוח, וכו', יש לומר בשקט, ש"לא ככה מתנהגים עם תינוק. יש לטפל בתינוק, כשאנו אוחזים בו בעדינות, מלטפים אותו על גבו, מרגיעים אותו ומנשקים אותו".
  • כשמאכילים את התינוק ומטפלים בו, מומלץ לשיר ביחד עם הילד הגדול. ניתן להקריא לו סיפור, או לשחק משחק בהתאם לגילו. מומלץ לנצל כל הזדמנות על מנת להבהיר לו, שהוא "הגדול" – זה שיכול לעשות דברים נפלאים, וכשהתינוק יגדל, אולי גם הוא יוכל לעשות זאת.
  • ניתן להרשות לילד לשבת עם האם ובעזרתה להחזיק את התינוק. אם הילד מתחיל להתנהג באלימות, יש להרחיק את התינוק ולהבטיח לו, שמחר תעשו זאת שוב.
  • יש להעניק לבכור את כל תשומת הלב האפשרית, ולהקפיד להביע את אהבתנו כלפיו. יש להזכיר לו, שהתינוק אוהב אותו מאוד ושיש לו מזל, שיש לו אח גדול ונפלא כל כך.
  • כפי שנוכחת לראות בדוגמאות, הגישה הרצויה היא גישה רגועה, אך עירנית. נסי למנוע את התפתחות אכזבותייך לכדי כעס. קרוב לוודאי שתגיבי בצורה קשה מדי אם תכעסי, וכך בתך, תלמד למשוך את תשומת לבך בצורה שלילית. זה יכעיס אותך עוד יותר, ויכניס את שתיכן למעגל קסמים.

    אחים שלא הייתה ביניהם יריבות בגיל צעיר, פיתחו בסופו של דבר אדישות איש אל אחיו בבגרותם.

    הישארי רגועה. זכרי, שכל זה הוא חלק מהייסורים וההתעלות שבגידול ילדים. אחת מבנותיי טוענת, שליריבות בינה לבין אחיה בצעירותם, נתלוו גם הערצה ואהבה, שהם עדיין חשים בבגרותם. לדעתה, זהו עדיין אותו שילוב של אהבה והתרעמות – אהבה כלפי האנשים הנפלאים, שהם האחים והאחיות שלה, והתרעמות על התנהגותה – שלה בעבר. היא מתעקשת על כך, שאחים שלא הייתה ביניהם יריבות בגיל צעיר, פיתחו בסופו של דבר אדישות איש אל אחיו בבגרותם. ככל הידוע לי, הנחה זו לא אוששה במחקרים רשמיים.

    כאמהות מסורות ומצפוניות, אנחנו יכולות לעשות רק את המקסימום האפשרי. ילדינו הם האוצר הקדוש ביותר שלנו – יהלומים גולמיים – שיש ללטש, כדי לחשוף את הברק האישי, כשכל אחד מהם יחיד ומיוחד בזכות עצמו.

    יברך אתכם ה' בבריאות, בעוצמה ובתובנה הנחוצות. ומי יתן ותרוו נחת מהילדים.