ריטלין ויהדות

"לא תאמיני, איזו הקלה אני מרגישה", אמרה גליה ללאה חברתי, בדרכן הביתה מפגישה. "במשך שנים ידעתי שאבי, הבן שלי, סובל מהפרעות קשב וריכוז (ADD), אבל לא הצלחתי לתת לו ריטלין, חששתי מזה. פשוט התמודדתי עם המצב בלי ריטלין ונתתי לזמן לעבור. ואז, לפני כמה חודשים, איימו עלינו מבית הספר, שאו שניתן לו ריטלין או שהוא ייאלץ לעבור לבית ספר ללקויי למידה. החלטנו שתופעות הלוואי של הריטלין גרועות פחות מתופעות הלוואי של להיות כישלון כל החיים. אז התחלנו לתת לו ריטלין. אנחנו לא מאמינים למראה עינינו. מן המקום האחרון בכיתה בהישגים לימודיים, אבי קפץ למקום הראשון בכיתה שלו - בתוך ששה שבועות!"

לאה האזינה ברוב קשב. כאשר הגיעה לביתה היא התקשרה אלי וסיפרה לי על השיחה. "מה לדעתך אני צריכה לעשות?" היא שאלה. "בֶּני שלי, בן העשר, הוא ילד פיקח, אבל הוא מקבל ציונים גרועים. אני יודעת שיש לו בעיות ריכוז, אבל אף פעם לא רציתי להכניס כימיקלים לגוף של הילד שלי. בכל זאת, הטענה של גליה שתופעות הלוואי של 'להיות כישלון' גרועות יותר מתופעות הלוואי של הריטלין, בהחלט מדברת אליי".

קראתי כמה מהמחקרים לגבי המתילפידאט (שמשווק תחת שם המותג "ריטלין", או, המוצרים בעלי ההשפעה ארוכת הטווח - קונצרטה ו- Metadate ER). על פי המחקרים האלה, אחוז משתנה של הילדים שנוטלים מתילפידאט מגלים סימפטומים של התנהגות אובססיבית כפייתית, התנהגות רובוטית, הרגלים עצבניים, נדודי שינה ודיכאון.

"האם ניסית אי פעם גישות אלטרנטיביות", הצעתי, "כמו להפחית מהסוכר בתזונה שלו, או לדאוג לכך שיישן יותר, או להשתמש באותן תוכנות מחשב שמשפיעות על גלי המוח?"

"את לא רצינית," ירתה לאה בתגובה, "אני צריכה לשנות בשביל זה את התזונה של כל המשפחה! ואני צריכה להכניס אותו למיטה ב-8:30, שזה דבר כמעט בלתי אפשרי. תוכנות המחשב האלה יקרות ועוברים חודשים עד שהן מתחילות להשפיע - ותוסיפי לזה שהן משפיעות רק אם הילד מתחבר אליהן חצי שעה בכל יום, מה שאומר עוד נדנודים שלי כדי לגרום לו להתמיד בזה. נראה לי שאני מעדיפה לבחון את אופציית הריטלין."

כמה ימים לאחר מכן, התקשרה אלי לאה שוב. "אנחנו הולכים על זה!" היא קראה. "גליה צודקת. שיהיו תופעות הלוואי מה שיהיו, ריטלין עדיף על חיים של כישלון. כבר קבעתי תור אצל נוירולוג ילדים."

ילדים מרגישים "כישלון" רק כאשר ההורים שלהם גורמים להם להרגיש כך.

הצעתי, שכחלק מהבירור שהיא עושה בנושא, כדאי שהיא תתקשר לרב לייב קֶלֶמַן - מומחה בגידול ילדים.

הרב קלמן אמר ללאה שהוא לא מתנגד באופן חד משמעי לריטלין, אבל הוא כן מתנגד שישתמשו בו בלי לנסות קודם פתרונות אחרים, כמו דיאטה או שינה. הוא גם המליץ לה לקרוא ספר, שהוא ישאיל לה, שמציג את שני צִדֵּי המטבע של הריטלין. ואז הוא העלה שתי נקודות רוחניות קריטיות:

1. ריטלין באמת פועל, והבן שלה אולי יקפוץ לראש הכיתה, אבל יישלל ממנו המאבק להצליח, ותימנע ממנו הצמיחה האישית שבאה מתוך המאבק.

 

 

2. ילדים מרגישים "כישלון" רק כאשר ההורים שלהם גורמים להם להרגיש כך. אם לאה תגדיר מחדש את מושגי ההצלחה של הבן שלה, במונחים של מידות (תכונות-אופי) טובות במקום ציונים, היא תיתן לו סולם שעליו יוכל לטפס בהצלחה.

למחרת, שוב התקשרה אליי לאה. "החלק הכי מפחיד בכל העסק", היא אמרה לי, "זה שכשהלכתי לקחת את הספר, הרגשתי מאוכזבת מאוד. כבר היו לי דמיונות אופוריים על כמה החיים שלי יהיו קלים יותר, אם בֶּני ייקח ריטלין. בֶּני החדש יקשיב לי בלי להתערב באמצע, הוא יכין את השיעורים שלו בלי מלחמה, הוא ילמד איתי בלי שיצטרך לקום כל חמש דקות, ויביא הביתה תעודה מלאה בטוב-מאודים במקום בכמעט-טוב, או מספיק. ידעתי שבספר יופיעו כל הסיבות הרפואיות והפיזיולוגיות למה לא כדאי לתת לו ריטלין, ולא רציתי לדעת אותן!"

פתרון מהיר לילדים

איך יכולה אם אוהבת ומסורה כמו לאה, לא לרצות לדעת על הסיכונים הקיימים בתרופה שהיא מתעתדת לתת לבן שלה - תרופה שמנהל האכיפה לתרופות האמריקאי (DEA) דירג כאחת מבעלות הסיכון הגבוה ביותר לשימוש שגוי ולפיתוח תלות?

בשנת 2001 לקחו כמעט 10% מילדי בית הספר האמריקאיים, ו-15%-20% מן הבנים בגיל בית הספר, תרופות כמו ריטלין. בשנת 2003 הכריזו חברות הרוקחוּת שסך כל שוק הפרעות הקשב והריכוז בארה"ב, עומד בערך על 1.8 מיליארד דולר, וגובר על ההשקעה הלאומית באנטיביוטיקה או בתרופות לטיפול באסטמה לילדים. משנת 2002 לשנת 2003, גדל השוק של הוורייאציות השונות של המתילפידאט ב-20%.

משהו לא בסדר, כשחברה מוצאת לנכון לתת כימיקלים פסיכוטיים למיליוני ילדים.

יחד עם זה, הבהלה לריטלין עוררה כמה תגובות מפוכחות. ה-INCB (ועדת הביקורת הלאומית לחומרים נרקוטיים) פירסמה בשנת 1997 אזהרה: "עלתה דאגה מכך שרופאים משתמשים במתילפידאט בתור פיתרון 'קל' לבעיות התנהגות שעשויות לנבוע מסיבות שונות". שנתיים לאחר מכן התרתה ה-INBC: "במדינות אמריקה, בפרט בארה"ב, ניתנים לילדים סמים מעוררים כדי לשפר את ביצועי בית הספר שלהם, או כדי לעזור להם להתאים את עצמם לדרישות חיי בית הספר."

כפי שכתב ד"ר פטר ר. ברגין, פסיכיאטר סגל, באוניברסיטת ג'והן הופקינס:

הרבה יותר אנשים מבינים כעת שמשהו לא בסדר, כשחברה מוצאת לנכון לתת כימיקלים פסיכוטיים למיליוני ילדים. הם חושדים שהדיאגנוזה של ADHD עלולה להיות לא יותר מתירוץ לנתינת סמים כדי לשלוט בילדים, במקום לענות על צרכיהם הטבעיים. הם מאמינים שהילדים שלנו זקוקים למשפחה, בית ספר וחיי חברה טובים יותר, ולא לאבחנות הפסיכיאטריות והסמים הפסיכואקטיביים.

 

...נתח גדול, וגדל בהתמדה, של ילדים נמצא תחת השפעת סמים, כדי לשלוט במחשבותיו והתנהגותו. לא נערך שום ניסיון כזה, בסימום המונים, בהיסטוריה של שום חברה או עם. מעולם קודם לכן לא נאמר לכל כך הרבה הורים שהילדים שלהם צריכים טיפול תרופתי פסיכיאטרי בגלל קשיים בבית הספר ובבית. מצב חסר תקדים זה אינו תוצאה של איזשהו גידול בלתי מוסבר ב"חולאי הנפש". זוהי התוצאה של גידול בכשל לזהות את צרכי הילדים וללכת לקראתם בבתים, בבתי הספר ובקהילות שלנו, כמו גם גידול בנטייה לחפש אחר ריפוי מהיר וקל לילדים קשים, ולבעיות חברה. [Talking Back to Ritalin].

זה לא אומר שאף ילד לא זקוק אף פעם לריטלין. ההיפראקטיביות של חלק מהילדים כל כך מפריעה בכיתה, שצריך לבחון פיתרון תרופתי.

מפרספקטיבה יהודית, בכל אופן, הנקודה היא שמאחורי כמה מהאבחנות של הפרעות קשב וריכוז, והטיפול בהן, עומדת תסמונת בלתי מאובחנת ובלתי מטופלת, שמשפיעה על ההורים, המורים, הרופאים והילדים ונקראת: "תסמונת הפתרון המהיר".

הפתרון המהיר והמוצא הקל

במשך העשורים האחרונים, הפך המערב המודרני לחברה שולפת גלולות. לא יכול לישון? קח גלולה. מדוכדך? שלוף כדור. צריך להיות עירני כדי ללמוד לבחינות? בלע גלולה. ההנחה שעומדת מאחורי מנטליות הפתרון המהיר הזאת, היא שאף אחד, אף פעם, לא צריך לסבול או להתמודד.

תשובתו של הרב קלמן ללאה, מייצגת השקפת עולם שונה: התמודדות בונה אישיות, ושיפור תכונות אופי, או תיקון המידות, זו המטרה (בהא הידיעה) של החיים בעולם הזה.

גדלות אמיתית נאמדת בהתמודדות ובחתירה ליעד. אף אחד לא זוכה להערצה על כך שירד מהליקופטר אל פסגת האוורסט. למה? משום שהעניין כאן הוא לא להיות על הפסגה, אלא לטפס אליה. אדם שמחזיק בשיא גינֶס בתור האיש הגבוה ביותר בעולם – הוא נדיר ויוצא דופן; אדם שמחזיק בתואר העולמי לקפיצה הגבוהה ביותר במוט - הוא אלוף.

ובכל זאת, הדחף לחפש אחר פתרונות מהירים ותשובות קלות הוא פיתוי אנושי עליון. הגוף הגשמי תמיד שואף למנוחה, בעוד שהנשמה שואפת לצמיחה.

גדלות אמיתית נאמדת בהתמודדות ובחתירה ליעד.

רק אתמול אמרה לי אם שבתה, הלומדת בכיתה א', חסרת מנוחה בכיתה. גם המורה של הילדה, וגם המנהלת, המליצו לתת לילדה הקטנה ריטלין, "כדי שהיא תוכל לקנות הרגלים טובים של ישיבה ותשומת לב בכתה," הסבירה לי האם. "כאשר היא תגיע לכתה ב' ", אמרו לה אנשי החינוך, "היא כבר תרכוש התנהגות טובה, ותוכל להפסיק את השימוש בתרופה". השימוש בתרופות כתחליף לחינוך אמיתי, מסוכן מבחינה רוחנית אף יותר מאשר מבחינה גופנית. כושרו הייחודי של האדם להשתמש בבחירה חופשית מתפתח בכל פעם שבה הוא בוחר בין טוב לרע. כשתלמידה בכתה א' מפתחת את השליטה העצמית שלה בישיבה רגועה בכיתה במשך חמש דקות, זה שווה הרבה יותר מיום שלם של "ריכוז תרופתי" ומלאכותי.

עבור רבים, הריטאלין נשמע כמו אמצעי לקראת מטרה: הצלחה בבית הספר. אבל אפילו כאן, בכתה א', צריך להבחין בבירור במטרה האמיתית בחיים, ולהעריכה כראוי – אם נתייחס למקרה הזה: משמעת עצמית היא מטרה בחיים, ולא לימוד של דפים נוספים בחשבון.

כולנו חייבים להודות ולהבין שקשה לילד לשבת במנוחה. חכמינו ז"ל אומרים: "לפום צערא אגרא" – לפי המאמץ, כך השכר. ומהו השכר למאמץ של הילדה לשלוט בנטייה שלה להתנועע? היא תלמד שהיא מסוגלת לבחור לשלוט על עצמה, וכאשר תהיה נערה מתבגרת שעומדת מול פיתוי לסמים, או בוגרת שעומדת מול פיתוי לגנוב מהעבודה, היא תדע שהיא שולטת בבחירותיה. זו הסיבה למה היא - כמו כולנו – נמצאת כאן בעולם.

הורים שמנסים את הפתרונות הקשים יותר לפני שהם פונים להשתמש בריטלין, מקבלים גם הם שכר: פיתוח המידות הטובות של סבלנות, איפוק, אהבה ללא תנאי, ועוצמה ערכית לעמוד מול הזרם החברתי. הורה שהחליט: "התפתחותו המוסרית של הילד שלי חשובה לי יותר מתעודה שבה אני יכול להשוויץ", הצליח להעפיל באמת אל פסגת האוורסט.

כישלון והצלחה

כשהרב קלמן אמר ללאה שהילדים שלה לא אמורים להרגיש כמו כישלונות, אלא אם היא תגרום להם להרגיש כאלה, לאה מחתה: "איך בֶּני יכול שלא להרגיש כמו כישלון, כשהוא מביא הביתה ציונים גרועים?"

הרב קלמן הגיב: "האם הוא עוזר בבית?"
"כן", ענתה לאה.
"האם הוא מתייחס יפה לאחים שלו?"
"רוב הזמן".
"האם הוא חוזר הביתה כשאת אומרת לו?"
"בדרך כלל".
"אם כן", סיכם הרב קלמן, "יש לו הרבה במה להרגיש מוצלח. והתפקיד שלך זה לדאוג לכך שהוא ידע זאת".

העצה הזו מזכירה לנו את המשל על הקַשָת הערמומי שהביא את חברו ליער, והראה לו כיצד בכל עץ נעוץ חץ במרכז המטרה. "איך אתה עושה את זה?" שאל חברו בהתפעלות.

"פשוט", ענה הקשת. "קודם אני יורה את החץ, ואחר כך אני מצייר סביבו את המטרה".

בעוד שהרעיון הזה מוכר לנו כמסמל תכסיסי בריחה מהתמודדות, הוא גם יכול ללמד טכניקה בסיסית בהורות נכונה. במקום לבקר כישלון, הורים צריכים לשבח כל דבר טוב שהילדים שלהם משיגים. את התוצאות ניתן לראות בשני תחומים: הילד יחזור על ההתנהגות שזוכה בשבחים ויגביר אותה; ומלבד זאת, בטחונו העצמי של הילד יגדל - מרשם בדוק לחיים מוצלחים.

הורים שמעוניינים בילדים טובים יותר מאשר בציונים טובים, צריכים להפוך למומחים בציור מטרות סביב פעולות חיוביות. הוא חזר הביתה עם כמעט-טוב בחשבון, וציפור פצועה שרצה להציל? קליעה בול! היא לא יכולה להבין את השיעורים בספרות, אבל היא התנדבה לשמור על התינוק של השכנה שהייתה צריכה לצאת מביתה באופן פתאומי? קליעה בול! בתעודה שלו, החלק שמתאר את ההישגים הלימודיים נראה עלוב, אבל בהתנהגות הכל טוב מאוד? עוד קליעה בול!!!

ילד שלומד שיושר חשוב יותר מציונים, לעולם לא ירמה במבחן – או בעסקים בשלב מאוחר יותר בחייו.

אם אנו ההורים מעריכים מידות טובות (יושר, טוב לב, עליזות וכו') יותר משאנחנו מעריכים הצלחה אקדמית, לא רק שנגדל ילדים שמחים ובטוחים בעצמם, אלא גם נלמד את הילדים שלנו מה חשוב באמת בחיים. ילד שלומד שיושר חשוב יותר מציונים, לעולם לא ירמה במבחן – או בעסקים בשלב מאוחר יותר בחייו. ילד שלומד שחסד חשוב יותר מציונים, לעולם לא ילעג לילד בעל תפיסה איטית שלומד איתו – או, בשלב מאוחר יותר בחייו, לא ימקם בסדר העדיפויות האישי את העבודה שלו מעל למשפחה.

אבל, אנחנו מוחים, אם הילד שלי לא ישיג ציונים טובים, הוא לא יוכל להתקבל ללימודי המשך, ופוטנציאל ההשׂתכרות שלו כבוגר, יוגבל.

זה לא בהכרח נכון. הרבה מיליונרים שהצליחו בזכות עצמם לא כל כך הצליחו בבית הספר, אבל היה להם הביטחון העצמי להפוך ליזמים נמרצים. מאחורי כל מבוגר מצליח יש הורה שמצייר מטרות.

מגפה שוטפת את החברה שלנו, והיא לא ADD או ADHD. זו התמכרות לנוחות, והגדרה מעוותת של הצלחה. ולתרופה עבור המגפה הזאת אין תופעות לוואי.

*דעותיה של המחברת לא בהכרח מייצגות את אלה של aish.co.il

בגלל מורכבות העניין, ולשם הרחבת היריעה, אנו מבקשים לקרא את המאמר הבא, המציג דעה מנוגדת מאשר מוצגת במאמר זה. פרסום שני המאמרים בא להדגיש את הנקודה החשובה והמרכזית, כי כל מקרה צריך להיות נידון לגופו.

 

ריטלין: תגובה של אם אמא שיודעת התייחסות של אם בעלת ניסיון, להנחות ולמסקנות מסוימות במאמר "ריטלין ויהדות" שמתפרסם במקביל למאמר זה.