שאלה:

בעלי לא מסתדר עם אחיו הבכור. יש ביניהם המון בעיות לא פתורות, במיוחד בנושאים של תחרותיות וכסף שהרחיקו ביניהם. הוריהם מעולם לא לימדו אותם כיצד להימנע מעימותים ולכבד זה את זה.

לי יש שלושה בנים בני 4, 10 ו-14 ואני דואגת לכל הקשור למערכת יחסים ביניהם. אני חוששת לעשות את אותן טעויות שחמי וחמותי עשו. בכל פעם שהבנים רבים על משהו, אני מזכירה להם שאני לא רוצה שיקרה להם מה שקרה לאביהם ולדודם. אני מתפללת שהם יכבדו ויאהבו זה את זה לעד. אנא, תני לי כל עצה שתוכלי איך לגרום לזה לקרות.

תודה, אמא.

תשובה:

הרצון העז שלך ליצור משפחה מאוחדת ואוהבת הוא נפלא והמאמץ שאת משקיעה בכך אכן חשוב.

מאז ומתמיד היווה התא המשפחתי חלק אינטגרלי מהחברה ככלל ובקרב העם היהודי בפרט. המונח "משפחה", טומן בחובו עבורנו תחושות של אכפתיות, דאגה, אחווה, קבלה, תמיכה – אנשים שנמצאים עבורנו ברגעים הכי טובים וברגעים הכי קשים. המציאות העצובה היא, שמצבו הקיומי של האדם הממוצע, הוא בדרך כלל מצב של בדידות רבה. זה נכון במיוחד בחברה הנרקיסיסטית והאגוצנטרית שלנו, בה כל אחד דואג לעצמו, כשהפחד לגלות שאנו לבד, נטושים ודחויים, גדול מאי פעם.

לצערנו, המשפחה המורחבת, ששימשה בעבר כמקום מקלט וחממה מגוננת כנגד האיום הקיומי, חדלה מלהתקיים וכל שנותר מהמוסד המפואר הזה, הוא משפחת הגרעין המיידית – שריד חיוור וקלוש של מה שהיה בעבר. עלינו אפוא להיות זהירים מאוד בכל הנוגע ליחסים בין בני הבית ולשמר את מה שנותר מהמשפחה.

דוגמא לשימור היחסים במשפחת הגרעין והמשפחה המורחבת, אוכל לתת מניסיוני האישי:

משפחתי ידעה טרגדיה איומה באחרונה. החתן שלנו נפצע קשה בתאונת אוטובוס בישראל. המשפחה נכנסה לפעולה במהירות – משמרות מסביב לשעון אורגנו מיד והצעות לעזרה הגיעו מכל עבר. אין ספק שרק ריבון עולם יכול לתקן את המצב ולהביא להחלמתו של חתננו, אבל אנחנו הצלחנו לשרוד ולהתמודד עם הטראומה, בזכות המשפחה הקרובה וחברינו, שהגישו עבורנו עזרה חומרית, רגשית ורוחנית. לבבותינו עדיין שבורים, אבל תודה לא-ל, איננו מרגישים נטושים או בודדים.

הילד הכי מתוק בעולם

חששותייך מוצדקים. העבר יכול להשפיע על העתיד, אם לא יהיה משהו שינפץ את הדפוס. הבעות הדאגה שילדייך רואים על פנייך ודברי התוכחה שהם שומעים מפיך, על כך שעליהם לנהוג אחרת מהדור הקודם אינם חסרי ערך, אבל ערכם מוגבל והם רק חלק קטן ממה שעלייך לעשות.

מישהו אמר פעם באירוניה, שהסיבה לכך שדאגה הורגת יותר אנשים מאשר עבודה, היא שיש יותר אנשים דואגים מאשר אנשים עובדים. שינוי דפוס דורש מאמץ רב וממושך. בעיות של תחרותיות ושנאה בין אחים, אינן צצות סתם כך בין אנשים מבוגרים. זה לא קורה בלי סיבה. הורים כמוך, שהנם חכמים מספיק בשביל לרצות למנוע עימותים בהמשך הדרך, צריכים לפעול בשנים בהן הילדים מתפתחים, מתעצבים ומפתחים את תחושת ה"עצמי" שלהם.

ראשית, כל ילד צריך לזכות בהערכה על הייחודיות שלו ועל התכונות המיוחדות רק לו. את זה קל יותר לומר מאשר לעשות, מפני שבהכרח, אופיו של ילד אחד תואם יותר את הציפיות שלנו וקל לנו יותר לחבבו, מאשר את אחיו השונה ממנו.

העדפה של ילד אחד על פני אחיו היא מתכון כמעט בטוח לבעיות. כך גם השוואות שנעשות בין ילדים, כמו, "למה אתה לא יכול להיות חכם/נחמד/מסודר/עוזר וכו' כמו אחיך". עם גישה כזאת, אם הבעיות לא יצוצו מיד, הן יגיעו בהמשך הדרך.

המצב האידיאלי יהיה, שכל ילד ייצא מבית הוריו כשהוא משוכנע שהוא היה הילד החביב על הוריו.

יש לראות כל ילד כיהלום לא מלוטש. יש שזקוקים למעט יותר ליטוש מאחרים, אבל המטרה היא לחשוף את הפנים הייחודיות של הברק האישי, המולד של כל אחד ואחד. המצב האידיאלי יהיה, שכל ילד ייצא מבית הוריו כשהוא משוכנע שהוא היה הילד החביב על הוריו. אחד הפסיכולוגים הבולטים כיום ציין, שכאשר בניו בני העשרה נשאלו בראיון מה היה הדבר שהכי השפיע על ילדותם, הם הזכירו את תהליך ההשכבה שלהם. כאשר כבר היו בפיג'מות, לקראת שינה, אביהם נהג להיכנס לחדרם כדי לברך אותם בלילה טוב. הוא היה מדגדג אותם ואומר באהבה, ""איך זה שמתוך כל הילדים המתוקים וחמודים בעולם, אני זכיתי בילדים הכי מתוקים וחמודים?"

ההערה המסוימת הזאת עדיין חיממה את לבם אחרי שנים כה רבות.

אם ניתן לבסס התייחסות חיובית, של ביטחון והערכה עצמית בשלב כה ראשוני, קטנים הסיכויים, שהילדים יחושו תחרות ואיום מול דברים טובים שקורים לאחיהם.

יוסף כמודל

בואו נתבונן בדוגמה התנ"כית של יוסף ואחיו. יעקב אבינו העדיף את יוסף עם כתונת הפסים. אין ספק שישנם רבדים רבים של משמעויות עמוקות, שאינן נראות על פני השטח, אבל ברור שזה לא בישר טובות בכל הנוגע לדינמיקה המשפחתית. העדפה זו באמת הביאה בסופו של דבר לכך, שהאחים חשו מאוימים במידה מספקת, בשביל למכור את אחיהם לעבדות.

הסיפור מתאר איך יוסף, אחרי קשיים רבים, עלה לגדולה והפך למשנה למלך מצרים. רעב בארץ ישראל הביא את האחים לחפש מזון במצרים. שלא בידיעתם, האדם שהחזיק בידו את המפתח להישרדותם, היה לא אחר מהאח אותו מכרו. אח זה זיהה אותם עתה, בעוד שהם לא זיהו אותו. יוסף העמיד את אחיו במבחן. הוא יצר מצב בו נראה היה כאילו אחיהם הצעיר ביותר, בנימין (היחיד שחלק עם יוסף גם אם משותפת), גנב גביע כסף וייאלץ להישאר ולשבת בכלא במצרים. האחים הבהירו למשנה למלך (יוסף) שהם בשום אופן לא ינטשו את אחיהם בנימין וישאירו אותו שם, גם אם יהיה עליהם להילחם על כך ולשלם בחייהם.

זה היה הרגע בו יוסף הבין, שהמעגל נסגר. נראה היה שהחרטה העמוקה שחשו על הטעות האיומה שעשו 22 שנה קודם לכן, השפיעה על העמדה הבלתי מתפשרת שלהם כעת. הם הצטערו על מעשיהם ויוסף ידע שהגיע הזמן לגלות להם את זהותו.

הרגישות של יוסף לבעיות ביחסי אחים הייתה כל כך גבוהה, עד שעיצבה את ההורות שלו עצמו.

חז"ל מציינים, שכתוצאה מהסבל שהוא עצמו חווה, הרגישות של יוסף לבעיות ביחסי אחים הייתה כל כך גבוהה, עד שעיצבה את ההורות שלו עצמו. מבחן ההצלחה שלו הגיע, כאשר הביא את שני בניו – מנשה, הבכור, ואפרים, הצעיר, לקבל ברכה מאביו יעקב, השוכב על ערש דווי. יעקב חש אינטואיטיבית שאפרים, הצעיר, יהיה החשוב מבין השניים, ולכן, כאשר התכוון להניח את ידיו על ראשיהם על מנת לברכם, הוא סיכל אותן, כך שידו החשובה, יד ימין, נחה על ראשו של אפרים הצעיר. יוסף התנגד, כי חשב שאביו טעה, אבל יעקב התעקש שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה.

חז"ל מציינים שמנשה, הבכור, יכול היה להתייחס לזה כזלזול ופגיעה באגו שלו, אבל לזכותו ייאמר, שהוא עבר על כך בשתיקה ולא עשה מזה עניין. שני האחים שמחו זה בשמחתו של זה. יוסף גידל שני בנים יציבים, שהיו בטוחים ביחסיהם, כל אחד עם עצמו וזה עם זה. יוסף הצליח לשנות את הדפוס של הדור הקודם.

ערכו של הכסף

הנושא השני הטמון בשאלתך הוא נושא הערכים. את כותבת ש"תחרותיות וכסף הרחיקו ביניהם". לצערי, זהו משפט שאני שומעת הרבה. תחשבי על מספר המשפחות ה"טובות", המטולטלות ונקרעות בשל מריבות על ירושה. אמא מאחת המשפחות הבולטות בארץ הודתה באוזניי לא מזמן, ש"הכסף הרס את משפחתה".

אין ספק שכסף ואמצעים חומריים הנם חשובים. ברור שמשפחות צריכות מזון, ביגוד, מחסה, פנאי ושעשוע. אבל אסור שהכסף יהפוך למטרת הקיום האנושי, שלמענה אנו מקריבים את מרבית זמננו, האנרגיה, המחשבות ומערכות היחסים שלנו.

קיים איזון עדין מאוד בחיים, בין העיסוק בדברים שבחומר לבין העיסוק בערכים. עלינו להיות זהירים ולא לחצות את הקו העדין שבין השניים. כשהחיים עומדים למבחן האמת, השורה התחתונה היא, שמערכות היחסים בחיינו, הן החשובות באמת ולא הכסף.

את הדברים החשובים באמת לא תמיד ניתן לספור, והדברים שניתן לספור אינם תמיד חשובים באמת.

היה מי שאמר, וצדק: " את הדברים החשובים באמת לא תמיד ניתן לספור, והדברים שניתן לספור אינם תמיד חשובים באמת".

כאשר הכסף עומד במקום הראשון בסדר העדיפויות בחייו של אדם, העושר הופך להיות לו לזהוּת. כתוצאה מכך, הקטנה של המשאבים הכלכליים, מפחיתה מתחושת הערך העצמי שלו, כך שנתינה של כסף, הופכת להיות פשוט בלתי אפשרית עבורו.

אפשר להשוות זאת לכריתת איבר, הסרה של חלק מה"עצמי" שלו, מעצם זהותו. הוא יעשה הכול בשביל לשמור ולהגן על הטריטוריה שלו, גם במחיר ריב עם אחיו. אם איננו רוצים שסוגיות הקשורות לכסף יפרקו את משפחתנו, אסור שהכסף יהיה הערך העליון בביתנו. במקום זאת, עלינו לטפח ערכים של אכפתיות, רגש, נתינה, טוב לב, נדיבות, יחסים, למידה וצמיחה.

שבעה קווי הגנה הכרחיים

לסיכום, קווי ההגנה שלנו צריכים לכלול את המרכיבים הבאים:

  1. אישור ונתינת תוקף בדרך של אהבה ואכפתיות לאישיותו של כל ילד .

  2. החדרת ערכים ומטרות רצויות לחיי המשפחה. למשל: בילוי זמן איכות ביחד, לימוד מוסר וצמיחה אישית, התנדבות בבתי חולים, בתי אבות והוספיסים. מתן דוגמה אישית לערכים של אחדות המשפחה, באמצעות הדגמה של כבוד והערכה לבני המשפחה, ובמיוחד לאחים ולאחיות של ההורה.

  3. יש לשים לב לדינמיקה המשפחתית. אם ישנה אנרגיה בריאה בין ההורים, החיבה והנאמנות של הילדים יתפתחו באופן בריא והם לא ייאלצו לבחור צדדים מנוגדים. דברו זה לזה בצורה מכובדת. הביעו אי הסכמות בצורה מכבדת, מתוך ידיעה שאמונות שונות מותרות ויש לשמוע אותן, ומותר לכל אחד להחזיק בדעה שלו.

  4. מומלץ מאד לקרוא ספרים על פתרון בעיות. מדי פעם מומלץ גם לשוחח עם איש מקצוע, על מנת לוודא שעושים כל מה שניתן לעשות.

  5. כדאי לשים לב באילו מילים משתמשים כשמדברים על אחרים, במיוחד על בני משפחה. בדקי היטב, האם את מוצאת את הטוב והחיובי באנשים סביבך? האם את נותנת להם ליהנות מהספק או שאת ממהרת לקפוץ למסקנות שליליות? חשוב מאוד ליצור אווירה של אמון וחיוביות, על מנת למנוע את הציניות והחשדנות המצויים בבסיס כל ריב בין אחים. ישנן משפחות, שעל מנת ליצור בדיוק את זה, פיתחו הרגל שלפיו בשעת הארוחה, כל אחד מהיושבים לשולחן אומר משהו טוב על כל אחד מהנוכחים. אימא ואבא יכולים להתחיל בפעילות הזאת, בשביל לשבור את הקרח. זה יכול להיות אמצעי מצוין לאמן את דרך המחשבה של בני המשפחה לחשיבה חיובית ולהתנהג בצורה ראויה לציון.

  6. כדאי לשים לב ולשבח את הדברים הטובים שאחרים, ובמיוחד ילדייך, עושים זה למען זה. בני, סיפר באחרונה שהוא לקח את נכדי בן השבע, יהודה'לה, לספריית בית הספר, שם כל משפחה הורשתה להזמין שני ספרים. בדרכם החוצה הוא שאל את בנו אילו שני ספרים הוא הזמין. בנו ענה שהוא הזמין רק ספר אחד. כשנשאל מדוע לא הזמין את השניים המוקצים לכל משפחה, הילד ענה שאולי אחותו תרצה גם היא ספר אחד ולכן הוא העדיף שלא להזמין את השניים המותרים. זה אולי לא משהו חשוב, אבל לי זה הזכיר את אביו של יהודה'לה, בני, שבילדותו סירב לקבל מתנה או ממתק, כל עוד אחותו, שהייתה צעירה ממנו ב-13 חודשים, לא קיבלה מתנה או ממתק גם היא. (אני חייבת להודות שזו לא בהכרח הייתה ההתנהגות המקובלת בין כל ילדיי).

    אלו הן התכונות שיש לדבר עליהן, לחגוג ולשבח, ובכך להראות לילדינו, שהתנהגויות אלה הן בעינינו בעלות הערך הגבוה, הרבה יותר מאשר ציונים טובים, או הישגים אקדמיים. כך נבסס את הערכים הללו כערכים יקרים וחיוניים בביתנו.

    וכאן אני רוצה להעיר הערה מנחמת. ויכוחים והתקוטטויות אקראיות בין אחים, כמו גם הפעלת כוח מצד הבכור על הצעירים יותר, והצעיר שזועק לצדק גם כשהוא לא טלית שכולה תכלת, הם בדרך כלל בטווח הנורמלי. זה הכול חלק מתהליך של גידול ילדים.

    לאחר מלחמת העולם הראשונה, משפחתי מנתה חמישה אחים וגרנו זמנית במלון לפליטים במנהטן. היינו מושא להתעניינות – היינו ילדים דוברי יידיש, מלאי חיים וכולם חשבו שאנחנו כל כך מתוקים. אני זוכרת מקרה שבו אחי הגדול, בן השמונה (אני האחות שאחריו), נתן לי מכה בגב (בלי שום סיבה מוצדקת, כמובן, כי אני הייתי מלאכית תמימה). זר תמים התקרב אלינו באותו רגע ואמר, "אתם כאלה ילדים חמודים וטובים. אני בטוח שאתם אף פעם לא רבים". אחי הרים אליו מבט תמים ומלאכי וענה, "לא, אנחנו לעולם איננו רבים. התורה אוסרת על ריבים". ברגע שהאיש הפנה את גבו, הוא נתן לי אגרוף נוסף, התשלום השני. אבל יחד עם זה, אילו באותו רגע ממש מישהו זר היה מאיים לפגוע בי, אחי היה מפליא בו את מכותיו. אני מודה לא-ל שגם בבגרותם, כל אחיי, כולל אחי הבכור, אנשים מיושבים מאוד, מסורים ומגוננים זה על זה.

  7. לבסוף, אולי החשוב מכל, התפללי לסיוע ותבונה אלוקית ומי ייתן והקדוש ברוך הוא יעניק לך הצלחה רבה בגידול ילדייך ותראי מהם רק נחת.