רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

בניית הערכה עצמית אצל ילדים

כ״א באלול ה׳תשס״ה כ״א באלול ה׳תשס״ה 25/09/2005 | מאת Tzvi

כדי לעזור לילד שלך לרכוש הערכה עצמית, עליך ללמוד קודם כל להעריך את עצמך.

בכל פעם בה אני מרצה על הערכה עצמית, הורים שואלים אותי: "מה אנחנו יכולים לעשות, על מנת לפתח בילד שלנו תחושת הערכה עצמית?" רבים מהם שמים לב לעובדה, שאפילו הילדים הקטנים שלהם, סובלים מהערכה עצמית נמוכה מדי. התשובה שלי היא, שהערכה עצמית היא דבר "מדבק". הורים שמרגישים טוב עם עצמם, יציבים ובעלי ביטחון עצמי, יעבירו תחושות אלה לילדיהם ולהפך. לכן, על מנת לעזור לילדים לפתח תחושת הערכה עצמית, יהיה עלינו לפתח תחילה את ההערכה העצמית שלנו.

למי ששולט בשפה האנגלית הייתי ממליץ על הספר Building Self-Esteem in Children, מאת פטרישה ברן. זהו ספר מצוין, אבל בנקודה אחת אני חולק על המחברת. היא אומרת: "אם נתת לילדים שלך הערכה עצמית, נתת להם הכול. אם לא נתת להם הערכה עצמית, אז לכל שאר הדברים האחרים שנתת להם יש ערך קטן." אני טוען, שאנחנו לא יכולים 'לתת' לילדים שלנו הערכה עצמית, יותר ממה שאנחנו יכולים 'לתת' להם אושר. מה שכן, אנחנו יכולים להעניק להם אהבה, תשומת לב וסביבה תומכת ומעודדת להערכה עצמית. נוכל לספק להם אבני בניין, אבל את ההערכה העצמית יהיה עליהם לפתח בעצמם.

הורות כמקצוע

להיות הורה לילד, זהו הדבר החשוב ביותר שאנו עושים בימי חיינו. הורות היא אומנות, ובעולם של ימינו, בו הילדים עומדים מול התמודדויות חסרות תקדים, הורות דורשת מקצועיות רבה.

מה שחשוב יותר, הוא ששני ההורים יסכימו על שיטה מסוימת, ויישמו אותה בעקביות.

לא כולנו נולדים עם כישורי הורות אינטואיטיביים. אנחנו גם לא יכולים להסתמך על הדרך בה גידלו אותנו הורינו. העולם משתנה במהירות וטכניקות קודמות עלולות להימצא כבלתי מספיקות. חשוב מאוד, שצעירים העומדים להיות הורים, ילמדו 'מיומנויות של הורות', לפני שיצטרכו ליישם אותן בפועל.

קיים מגוון גדול של תיאוריות לגבי הורות, וכל בר סמכא מאמין, שהתיאוריה שלו היא הטובה מכולן. ובאמת, אין דרך לבחון ולהחליט מי מהן הטובה ביותר. מה שבאמת חשוב, הוא ששני ההורים יסכימו על שיטה מסוימת, ויישמו אותה בעקביות. ילדים שנופלים בין שתי שיטות שונות, או בידיהם של הורים בלתי עקביים, עלולים לגדול מבולבלים וחסרי יכולת לבנות לעצמם מסלול ראוי בחיים.

כבוד עצמי

חינוך להערכה עצמית דומה במידת מה לפסיעה על חבל. אין מרווח לסטייה בכל כיוון שהוא. מחד – אם לא מאפשרים לילדים לתרגל את מיומנות קבלת ההחלטות שלהם, בגלל שההורים עושים למענם הכול, הם לעולם לא יפתחו ביטחון עצמי; ומאידך – אם ילדים לא יקבלו הדרכה ולימוד, הם עלולים לגדול חסרי חוש אחריות וכבוד.

 

הורים לוקחים את בן השש שלהם למסעדה. לאחר שהמלצרית מקבלת את הזמנת ההורים, היא פונה אל הילד: "ומה אתה רוצה"?

הילד עונה: "שתי נקניקיות, עם הרבה חרדל, וקוקה-קולה."

האם מחייכת אל המלצרית ואומרת: "את יכולה להביא לו צלי בקר עם פירה וירקות."

המלצרית חוזרת עם ההזמנה של ההורים, ולפני הילד היא מניחה שתי נקניקיות וקוקה קולה. האם מזדעזעת, אבל הילד מחייך מאוזן לאוזן ואומר: "תראי אמא, היא חושבת שאני אמיתי!"

 

הורים חייבים לתת לילדיהם הזדמנות להרגיש שהם "אמיתיים", שיש להם קיום עצמי ושהם בני אדם – חלק מהותי מהמשפחה, ויחד עם זאת ישויות נפרדות בזכות עצמן. צריך לאפשר לילדים לקבל החלטות המתאימות לגילם. צריך להעריך את רגשותיהם, וכן, לכבד אפילו את הפרטיות המגיעה להם.

רגשות שליליים

הכוונה ב"להעריך את רגשותיהם" היא להכיר ולהבין, שזכותו של הילד שיהיו לו רגשות. יחד עם זאת, ישנם רגשות שנחשבים כשליליים. אם אנו מזהים בילד רגש מסוג זה, אנו צריכים לעזור לו להתמודד אתו ולתעל אותו לנתיבים בונים.

איך למשל אנו אמורים להגיב, אם ילד מביע רצון לאכול אוכל לא בריא? "איך בא לי לאכול אחד מההמבורגרים האלה". מה תענו לו? "איך אתה אומר דבר כזה?! אף ילד טוב לא היה מעיז אפילו לחשוב על זה!".

ודאי שלא. התורה מלמדת שאל יאמר האדם שאנו רוצה בשר חזיר , אלא שהוא רוצה אך למרות זאת נמנע מפני שהדבר אסור. כמו כן גם כאן הרצון של הילד אינו בעיה.

גינוי הילד על רגשות שאין לו שליטה עליהם, גורם לו להרגיש כאילו הוא רע מיסודו. במקום זה, כדאי להורה לנצל את ההזדמנות ולהסביר לילד, שנכון שיש דברים שאנחנו רוצים, אבל מכיוון שאנחנו משתדלים לחיות חיים טובים וערכיים, אנחנו לא יכולים לקבל כל מה שאנו רוצים.

אבל מה אם הילד אומר: "אני שונא את אמא!" האם התגובה צריכה להיות "איום ונורא! שנאה היא רגש נורא. אסור לך לשנוא אף אחד, ובטח שלא את אמא שלך!"?

למעשה, לילד יש רגש שלילי כלפי אמא שלו (אולי רק בגלל שהיא מסרבת לקנות לו ממתק או צעצוע שביקש). העובדה היא, שהוא לא באמת שונא אותה, אלא משתמש במלה הזו כדי לבטא את הכעס שלו כלפיה. הוא אינו מכיר מלים אחרות שמתאימות לתאר את הרגשות שלו ולכן משתמש במלה החזקה ביותר שהוא מכיר.

נסו לגלות למה בדיוק הילד מתכוון, במלים בהן הוא משתמש.

זו עשויה להיות הזדמנות להגיד לילד: "אני לא חושב שאתה באמת שונא את אמא. נראה לי שרצית להגיד שאתה מאוד כועס עליה. אתה יודע, לפעמים גם אתה עושה דברים שמכעיסים אותי, אבל גם כשאני כועס עליך, אני עדיין אוהב אותך מאוד."

אל תניחו שהמלים בהן משתמש הילד, נושאות את אותה משמעות כפי שאתם מבינים אותן. נסו לגלות למה בדיוק הילד מתכוון, במלים בהן הוא משתמש. בדיוק כפי ש"אני שונא" יכול להיות בעצם "אני כועס", הביטוי "הלוואי שהוא ימות" אינו גרוע כל כך כמו שנשמע לנו. יכול להיות שלילד אין שום מושג מה משמעות המילה "מת", ואולי כל מה שהוא רוצה לומר זה "הלוואי שהוא יסתלק לכמה זמן".

אולי ננסה להסביר לו, שלא תמיד נוכל לתת לו כל מה שהוא רוצה, משום שאנו יודעים מה טוב בשבילו. אנחנו מבינים שזה עלול להכעיס אותו, אבל, בתור הורים אנחנו מוכרחים לעשות מה שנכון עבורו. יתכן שהילד לא יתפוש את הרעיון או שהוא לא יסכים איתו, אבל עצם ההכרה שלנו ברגשותיו השליליים, תקל עליו לקבל את החלטתנו.

אני לא בטוח שלהורה יש זכות לגנות את הילד, אפילו אם הרגש שלו הוא "שנאה" אמיתית. לצערנו, גם לא כל המבוגרים מקפידים על "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא י"ט, י"ז). הורה צריך לבדוק את עצמו בכנות, האם הצליח לשרש מעצמו את כל משקעי השנאה, כפי שדורשת התורה.

דוגמא אישית

אין מורה טוב לילדים שלנו כמו דוגמא אישית. אם ילד יכול להרגיש שההורים שלו לא שונאים אף אחד, יש הרבה יותר סיכויים, שדבר זה יעזור לו להתגבר על רגש השנאה. במקום להתכחש לרגשותיו של הילד, ההורה יכול לעזור לו להבין, מדוע שנאה היא רגש הרסני, שצריך לנסות ולהתגבר עליו. ההורים צריכים לפנות קודם אל ספרי ההדרכה, העוסקים בתיקון עצמי, ומלמדים כיצד להפחית את השנאה בתוכנו. לימוד כזה יכול להיות מעבר ליכולת ההבנה של הילד, אבל אם ההורה מצליח בעצמו, הוא יוכל להעביר טוב יותר את המסר אל הילד.

הורים צריכים ללמוד דרכים אפקטיביות להטלת משמעת, מבלי לבייש או ללעוג.

אם אנו פוטרים כלאחר יד, את תפישת המציאות של הילד כ"לא נכונה", הוא עלול לאבד את הביטחון העצמי בהתייחס לכושר השיפוט שלו. כשיש חילופי דברים בקול רם בין האב והאם והילד שואל "למה אתם רבים?" טיפשי לענות: "אבא ואמא לא רבו". אלא אפשר לענות: "אבא ואמא לא מסכימים בקשר למשהו. קצת נסחפנו והתחלנו לצעוק במקום לדבר, אבל אבא ואמא תמיד משלימים בסוף". מובן שאבא ואימא צריכים ללמוד, איך להתמודד עם אי הסכמות, מבלי לצעוק זה על זה.

ברור מאליו שילדים זקוקים למשמעת. הורים צריכים ללמוד דרכים אפקטיביות להטלת משמעת, מבלי לבייש או ללעוג על הילד. אני מוכרח לספר שוב על הניסיון האישי שלי. כשאבא שלי לא היה מרוצה ממשהו שעשיתי, הוא היה אומר ביידיש "עס פאסט נישט" (זה לא מתאים לך). הוא לא אמר לי שאני רע, אלא שמה שעשיתי לא מתאים למישהו טוב כמוני.

כישורים אמיתיים

ילדים זקוקים למנות של עידוד. אנחנו תמיד "תופשים" את הילדים שלנו כשהם עושים דברים רעים. הדברים הטובים שהם עושים, נראים בעינינו כמובנים מאליהם. כדאי שנעשה מאמץ כדי "לתפוש אותם" במעשים טובים, לפחות שלוש פעמים ביום, ונשבח אותם על כך.

ילדה בת חמש קיבלה חבל קפיצה חדש, וניסתה לקפוץ בו שוב ושוב. הוריה מחאו כפיים בקול רם על הביצועים שלה, ואז פנו לענייניהם. קצת מאוחר יותר הילדה באה אל ההורים שלה ואמרה "אני חושבת שאני יכולה כבר להצליח, אבל אני צריכה עוד מחיאות כפיים."

הורים צריכים להיזהר שלא "להשתמש" בילדים שלהם. כשאני רואה ילד בן שנתיים לובש בגדים מעוצבים, אני תוהה אם הם נקנו בגלל האיכות שלהם, או בגלל שההורים רצו שהאחרים יראו, שהילד שלהם לובש בגדים מעוצבים. בעוד שהלבשת בגדים מעוצבים לילד בן שנתיים תמימה למדי, התעקשות על – 'לאיזה בית ספר הילד או הילדה חייבים ללכת', בגלל הכבוד שההורים יזכו בו, או 'עם איזו משפחה עליו או עליה להתחתן', בגלל מעמדם החברתי של ההורים – רחוקה מלהיות תמימה.

אסור לדרוש מהילדים לעשות משהו, שנמצא מעבר לכוחם הפיזי או בשלותם הנפשית.

הורים צריכים להתאמץ כדי להכיר את ילדיהם. לדעת מהם כישוריהם וכוחותיהם, ולעזור להם למצות ככל האפשר את הפוטנציאל האישי והייחודי שלהם. אסור לדרוש מהילדים לעשות משהו, שנמצא מעבר לכוחם הפיסי או בשלותם הנפשית.

כשהתחלתי לשמש כרב, עסקתי בהכנת ילדים לבר המצווה. אחד מהנערים היה חסר כישרון מוסיקלי לחלוטין. לא היה לי שום מושג איך הוא יצליח אי פעם לקרוא את ההפטרה. אבא שלו התעקש שהוא חייב להיות חזן, וכשהילד אמר שהוא לא מסוגל, האבא צעק: "מה הבעיות אתך? אתה לא רוצה להיות יהודי?"

לשמחתי, רוב ההורים משתמשים ביותר שכל ובשיפוט נכון. אבל לפעמים, הורה עלול שלא להבין, מהי הסיבה שבגללה הילד לא עונה על ציפיותיו. אב שקיווה, שהבן שלו יהיה ספורטאי, עלול להתאכזב קשות אם הילד לא מצליח לזרוק או לתפוס כדור. במקרה כזה, האב, הוא זה שחייב לתקן את הציפיות הבלתי מציאותיות שלו, ולעודד את הילד לפתח את הכישורים האמיתיים שלו.

ילדים לא ביקשו שיביאו אותם לעולם. ההורים שהביאו אותם לעולם, חייבים להעניק להם, על פי האמצעים העומדים ברשותם, את נקודת הזינוק הטובה ביותר לפיתוח עצמי מלא, ואת ההזדמנויות הטובות ביותר, להשגת הערכה עצמית ואושר.

ארוחות משותפות

למרות שאנו לא יכולים לצפות מילדינו לנהל יומן, אנחנו יכולים לעזור להם להשתמש בכמה מן העצות שהעליתי. לדוגמא, בערב, לשאול את הילד אודות מה שעבר עליו באותו יום. לפעמים אפשר לשאול "מה הכי אהבת ממה שעבר עליך היום?" או "היה משהו שלא מצא חן בעיניך היום"? אלו הן פתיחות שייתנו לילד הזדמנות להביט בפן החיובי של החיים, ויאפשרו לו לקבל עזרה, על מנת להתגבר על הדברים השליליים. כדי לעשות זאת בהצלחה, ההורה חייב לשריין זמן לשיחה עם הילד, דבר שהוא כשלעצמו, דרך טובה להגברת ההערכה העצמית שלו.

שיטה פשוטה מאוד לעזור לילדים לבנות את ההערכה העצמית שלהם, היא ארוחות משותפות של כל בני המשפחה. חוקרים גילו, שהתלמידים הטובים ביותר, מביה"ס היסודי ועד לבית הספר התיכון, הגיעו ממשפחות שנהגו לסעוד יחד את ארוחותיהן. ילדים אלה מפתחים אוצר מלים רחב יותר, בגיל צעיר יותר, יש להם כלים טובים יותר להתבטא, והם משיגים ציונים גבוהים ב – 20%-30% במבחני הבנת הנקרא. זמן הארוחה המשפחתית, יצר תחושת שייכות ונתן להורים אפשרות להתעדכן במה שקורה לילדיהם. (למידע נוסף ראו המאמר "נחשו מי בא לארוחת הערב")

*מתורגם ברשות מתוך ספרו של דר. אברהם טוורסקי "Ten Steps to Being Your Best" (עשרה צעדים להיות במיטבך).

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן