בחודש שעבר היו שבעה נרות על עוגת יום ההולדת שלך. אילו שינויים גדולים התרחשו מאז שהיית בן שש!

בסתיו שעבר נכנסת לכיתה א' ואז נפתח בפניך עולם שלם של ספרי לימוד, שיעורי בית ותעודות. בדומה לילדים רבים, נראה שאין לך הרבה מה להגיד כשאמא או אני שואלים אותך, "מה עשית היום בבית הספר?" אבל מאז שסיפרת לנו שיום ראשון הוא היום האהוב עליך, בגלל שעדיין יש לך שבוע שלם של בית ספר לפניך, יכולנו להיות בטוחים שאתה מסתדר יפה בבית-הספר.

זו גם הייתה השנה, בה הפכת לקורא נלהב. שמחתי כל כך בפעם הראשונה שמצאתי אותך יושב על הספה, שקוע לחלוטין, אפך קבור עמוק בתוך ספר עם "פרקים" ובלי תמונות. וכשאני שומע אותך משתמש במילים מסובכות שהכרת מהספרים, אני נהנה עד לב השמיים. ממש כמו ביום בו סיפרת לי, על חבילה קטנה של עוגיות שחלקת עם כמה חברים בהפסקה. "נתתי אחת לאשר ואחת לצבי", אמרת, "ואת השאר השתוקקתי לאכול בעצמי". אבל, השינוי הגדול ביותר, הוא זה שהתרחש לפני ימים ספורים כשהפכת – לבסוף – לאח גדול.

המקבל היחידי

לאחר תהליך אימוץ בינלאומי, שנמשך קרוב לשנתיים, היום בו הגיע מיכה בסופו של דבר לביתנו, היה אחד המאושרים ביותר שידענו. נסעת עמנו לגואטמלה כדי להביא אותו, וכשהאם האומנת הביאה אותו לחדר המלון שלנו, לא יכולת להפסיק להתרוצץ בחדר מרוב שמחה. זה היה נפלא לראות אותך נרגש כל כך. אבל אני יודע, שהאימוץ הזה יציב קשיים גם בפניך.

במשך שבע שנים היית המקבל היחידי של כל האהבה ותשומת הלב בביתנו. כל דבר שיכול להיעשות למען ילד, נעשה למענך. כל סיפור לפני השינה שנקרא היה מיועד לך, כל טיול בגן וכל "נשיקה אסקימוסית". כעת יהיה עליך לחלוק את הוריך עם מישהו חדש וללא ספק יהיו פעמים בהן זה לא יהיה קל. כמעט כל ילד שאינו בן יחיד עובר שלב של "אתם-אוהבים-אותו-יותר-מאשר-אותי" ואני מניח שזה יקרה גם לך. אבל זה לא יהיה נכון, בני, לא עכשיו ולא לעולם.

אהבה במשפחה, היא לא כמו עוגה, שבה החתיכות נעשות קטנות יותר, ככל שעולה מספר האנשים שאוכלים ממנה.

אתה ואני שוחחנו על כך מעט אתמול בערב. אמרתי לך שהאהבה במשפחה, היא לא כמו עוגה, שבה החתיכות נעשות קטנות יותר, ככל שעולה מספר האנשים שאוכלים ממנה. "זוכר את נרות החנוכה שהדלקת?" שאלתי. "כשהשתמשת בנר אחד כדי להדליק את השני, הלהבה של הראשון לא נעשתה קטנה יותר, נכון? ככה זה גם עם אהבת המשפחה. עכשיו לאמא ולי יש עוד בן, אבל זה לא אומר שנאהב אותך פחות".

וגם את מיכה לא נאהב פחות. אתה, בשר מבשרנו והוא נושא בתוכו כרומוזומים של אנשים אחרים, אבל שניכם בנינו בכל מובן בעל משמעות. אחת מאחיותיי שאלה אותי אם התחלתי כבר ליצור קשר רגשי כלשהו עם התינוק. שאלתה הדהימה אותי. קשר כלשהו? אני משתגע עליו! מיכה נמצא אצלנו פחות משבועיים וכבר אינני מסוגל לדמיין את חיי בלעדיו. באשר לאמא, היא "נקשרה" אליו בשלב מוקדם עוד יותר ממני: הוא היה ללא ספק בנה ברגע שעיניה נחו על תמונתו!

"ואהבתם את הגר"

אחד הדברים הטובים בכך שיש לך אח מאומץ, הוא שאתה תגדל מתוך ידיעה אינטואיטיבית, של משהו שאנשים רבים מדי לעולם אינם לומדים: קשרי דם הרבה פחות חשובים מאשר קשרי אהבה.

חברות רבות חיות על פי קשרי הדם, אולם את העם שלנו תמיד לימדו, שאהבה חשובה יותר מה-DNA. אמונתנו מצווה עלינו, שלא לדחות את אלה שדמם, שבטם, מוצאם או גזעם שונים משלנו, אלא לאמץ אותם אלינו. "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט), "כי גרים הייתם בארץ מצריים". ואיזו דרך טובה יותר יש לאהוב את הגר, מאשר לתת בית, משפחה ועתיד לילד שזקוק לכל השלושה?

היא התעלמה מתביעות הדם והביולוגיה, עצמה עין לנוכח מעמדה כנסיכה מצרית ובחרה במקום זאת לאהוב את הזר הקטן.

עם התקרב חג הפסח, למדת על המבחן הקשה של בני-ישראל במצרים. לכן, ייתכן שאתה יודע, כי הילד המאומץ הראשון המוזכר בתנ"ך, הוא משה. כפי שמתאר ספר שמות, הוא אוּמץ על-ידי לא אחרת מאשר בת פרעה. חשוב על כך – הגואל העתידי של היהודים אומץ על-ידי בתו של הרודן ששעבד אותם! היא התעלמה מתביעות הדם והביולוגיה, עצמה עין לנוכח מעמדה כנסיכה מצרית ובחרה במקום זאת לאהוב את הזר הקטן, שמצאה צף על פני מי הנהר.

מאותו רגע ואילך, כל התייחסות לילד המאומץ בכתובים היא כאל משה – שמו ניתן לו, לא על-ידי אמו הביולוגית, אלא על-ידי אמו האמיתית. ואם המסר אינו מספיק ברור, התנ"ך מבהיר אותו בספר שמות ב, י: "ויהי לה לבן".

אתה הפכת לבננו עם לידתך וכעת מיכה הפך לבננו באמצעות אימוץ. אבל כל אחד מכם הוא מתנה בעלת ערך בל-יתואר – מתנה לא רק לנו, הוריך, אלא גם לכל אחד מכם. אז ברכותיי על היותך לאח גדול.

כל אהבתי,

אבא.