בני האדם מעצם טבעם מקיימים קשרי גומלין עם בני אדם אחרים: עם בני משפחתם, עם השכנים, עם המורים וכן הלאה. מטבע הדברים עשויים להיווצר לעתים חיכוכים וניגודי אינטרסים. אפילו "בן יחיד" כלומר, ילד שאין לו אחים ואחיות – אינו חי לגמרי בואקום. הוא חי ומתקשר עם הוריו ועם כל אחד מקרובי המשפחה. וכאשר יש בבית יותר מילד אחד... גדלות גם האפשרויות לאינטראקציות השונות בהתאם.

עם זאת, ישנה זירה אחת של דינמיקה משפחתית, שעשויה להדגיש בפנינו את עוצמתן וחשיבותן של שאר האינטראקציות המשפחתיות. זהו אירוע המבליט לעינינו, עד כמה חיוני שנהיה דרוכים ומוכנים היטב לקראתו: מדובר בנקודת הזמן, בה נפגשים בני המשפחה זה עם זה, בשובם הביתה מעיסוקי היום. מצד אחד, זוהי הזדמנות המאפשרת לנו למצוא חום, תמיכה ובטחון, אולם מצד שני, מדובר גם בנקודת זמן המציבה בפנינו אתגר משמעותי, התובע מאתנו להיות קשובים ודרוכים גם לצורכיהם של הסובבים אותנו.

להוציא אנשים כמו יורדי-ים או אנשי מכירות המסתובבים בדרכים למשך תקופות ארוכות, השיבה הביתה היא דבר שכולנו עושים כמעט מדי יום ביומו. למעשה, כמעט כל אדם מעל גיל 3 או 4 שנים, חוזר מדי יום הביתה – מהלימודים, מהעבודה, מקניות, וכו'. השיבה הביתה הפכה לחלק כל כך טבעי מסדר היום שלנו, עד שרובנו מתייחסים לכך כאל עובדה מובנת מאליה, הן ביחס לעצמנו והן ביחס לבני משפחתנו.

ובכל זאת, הכניסה הביתה מייצגת את המפגש הראשון, לאחר פרידה קצרה או ממושכת, עם שאר בני הבית. אם רק נתיחס אליה ככזאת, נבין שמדובר באירוע גדוש בציפיות, בתקוות, בפנטזיות, כמו גם בהפתעות, בדרישות ובתחומי אחריות שונים ומגוונים. נוסף על כך, לרגע הכניסה הביתה השפעה ארוכת טווח, על אופי האווירה בבית בזמן שיבוא בהמשך.

איך נכנסים?

כאשר הגבר חוזר הביתה כעוס ועצבני, לאשתו עלול להיות קשה מאד להיות רכה ותומכת. כאשר הגבר חוזר הביתה ומוצא את אשתו עוינת וחמוצה, עלול להיות לו קשה לחוש כלפיה דאגה ואכפתיות כנה. ומה לגבי הילדים? לעיתים קרובות חוזרים הילדים הביתה, כאשר ב'אמתחתם' הם סוחבים 'שק' שלם של תחושות ותסכולים שחוו בבית הספר. מה קורה כאשר הם מגיעים הביתה? מה הם מוצאים בבית לאחר שהם חוזרים מהלימודים? מהי האווירה ששוררת בבית כאשר הם נכנסים אליו? כיצד כל זה משפיע על הדימוי העצמי שלהם, על האופן שבו הם חשים כלפי האחים והאחיות שלהם, כלפי שיעורי הבית שלהם, וכלפי כל דבר אחר שמתרחש סביבם?

ברור שההורים אינם יכולים לשלוט באופן מוחלט, באווירה השוררת בביתם כאשר מגיעים הילדים הביתה. יתכן גם ששני ההורים כלל אינם נמצאים בבית או שרק אחד מההורים נמצא באותה עת, וההורה השני מגיע הביתה מאוחר יותר מהעבודה.

אז מה בכל זאת נתן לעשות?

צעדים מעשיים

ישנם דברים רבים שההורים יכולים לעשות, ובכך לשפר את החוויה של השיבה הביתה. קיימים כמה כללי יסוד, שיישומם באופן יעיל, עשוי לגרום לרגעי הכניסה הביתה, להפוך לאירוע חיובי, מצמיח וחסר מתחים ודאגות.

1. הכינו את עצמכם לקראת השיבה הביתה. שאלו את עצמכם: "מה אמצא בבית כשאגיע אליו? מה האחרים יצפו ממני?

   כדאי שכל אחד מאיתנו ינסה לדמיין לרגע, מה צפוי לעמוד מולו ברגע שיפתח את דלת ביתו. האם זה יהיה בדיוק מה שרצינו או שקיווינו לו? כיצד עלינו להגיב אם לא יקרה כך? אם רק ניקח לעצמנו כמה דקות בשביל להכין את עצמנו כראוי, יתכן שנצליח למנוע קשיים בלתי רצויים, הן כלפי עצמנו והן כלפי בני משפחתנו.

2. נסו לצמצם עד כמה שניתן את כמות המשימות ותחומי האחריות שמוטלים על מי שכרגע נכנס הביתה. אל תבואו בדרישות ובבקשות מאדם, בין אם הוא מבוגר ובין אם הוא צעיר, לפני שהספיק לנוח ולהירגע במשך כמה דקות.

   הרגע שבו כולם נפגשים בסופו של היום, הוא הזמן הגרוע ביותר להעמיס על הזולת את חוויותיכם האישיות.

   הכלל הזה תקף וצריך לחול גם על האדם שמגיע הביתה, וגם על אלו שכבר מצפים לו שם. לעיתים קרובות מדי איננו מצליחים להמתין עד שנגיע הביתה, בשביל לבקש, לספר או לדרוש משהו מבני הבית. אולם הרגע שבו כולם נפגשים בסופו של היום, הוא בדרך כלל הזמן הגרוע ביותר להעמיס על הזולת את חוויותיכם האישיות. אם נצליח לדחות את אשר על ליבנו, אפילו לדקות מועטות בלבד, נוכל לחולל בכך את ההבדל העצום בין ערב משפחתי חמים ונעים, לבין אווירה מתוחה ומלאת עימותים בין בני המשפחה.

3. נסו להתכוונן לתוך עולמם הפנימי של הסובבים אתכם. שימו לב לצרכים שלהם. איך עברו עליהם אירועי היום? כיצד הם מרגישים כעת?

4. נסו להרגיל את בני הבית לעצור להתרעננות קצרה כשהם נכנסים הביתה. זו יכולה להיות הפסקת אכילה, שתיה, מוזיקה, דואר, או אפילו מנוחה קצרה על כיסא נוח במשך דקות ספורות.

דוגמא מהשטח

בואו ונבדוק מה קורה בביתם של משפחת לוי, באחד מימי אמצע השבוע, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, הגב' לוי מדברת בטלפון עם האחראי על הקייטרינג, תוך נסיון לסגור את ההכנות האחרונות לקראת מסיבת בר המצווה של בנה. רחלי בת השש-עשרה עומדת להיכנס הביתה, לאחר שעבר עליה יום מאכזב במיוחד בבית הספר.

רחלי קיוותה לקבל תפקיד בהצגת סוף השנה של בית הספר. היא לא ביקשה לקבל שום תפקיד כזה בשנים הקודמות, משום שהתביישה לעמוד על הבמה לפני קהל כה רב. בשנה שעברה החליטה להיבחן לתפקיד מאד מסוים, אולם נענתה בשלילה על ידי מפיקי האירוע. השנה היא חשבה שתצליח יותר, משום שצברה נסיון כשהשתתפה בהצגה הגדולה שנערכה במחנה הקיץ בו השתתפה. בנוסף, השנה קיבלו כל חבריה הטובים תפקידים שונים בהצגה של בית הספר. רחלי לא התכוונה לוותר על ההנאה וההתרגשות הכרוכות בחזרות, בהופעות ובמסיבה הגדולה בסוף הערב.

עם זאת, כפי שכבר בטח ניחשתם, רחלי קיבלה היום את הבשורה המאכזבת, שלא תהיה לה אפשרות להשתתף בהצגה הגדולה. באופן מובן למדי, היא מאד רוצה לפרוק את התסכול והאכזבה הגדולים שלה באוזני אמה, ובהקדם האפשרי. אבל הגב' לוי עסוקה בשיחת טלפון חשובה ביותר.

רחלי נכנסת הביתה בסערה, והיא מפזרת את ספריה, את מעילה ואת הצעיף שלה על הרצפה. היא ממהרת אל תוך המטבח, שם היא מוצאת את אמה מדברת בטלפון.

"אמא!", מתחננת רחלי, כשהדמעות עומדות לפרוץ מתוך עיניה.

הגב' לוי לא מתייחסת לרחלי. היא אמנם רואה אותה עומדת מולה, אולם היא מניחה שמכיוון שהשיחה עם האחראי על הקייטרינג כמעט באה אל סיומה, מוטב שהיא תמתין ותסיים את השיחה בנימוס, וכך תוכל להקדיש לרחלי, בתה, את מלוא תשומת הלב הראויה.

"אמא, אני חייבת לדבר איתך!", מתעקשת רחל, כשהיא כבר מתחילה לבכות.

אינכם רוצים לדעת מה קורה כעת. מדובר במחזה קשה ביותר.

"מר גרינברג, אנא סלח לי לשניה אחת. אני מאד מצטערת", אומרת הגב' לוי אל תוך השפופרת. ואז, כשהיא מכסה בידה את פומית הטלפון, היא לוחשת: "באמת, רחלי, את לא רואה שאני מדברת בטלפון?".

רחלי פורצת בבכי קורע לב, פונה לאחור ורצה במהירות ובכעס אל חדרה, שם היא טורקת בחוזקה את הדלת. הגב' לוי מאוכזבת וכועסת על התנהגותה הילדותית של בתה. היא מסיימת את שיחת הטלפון שלה עם מר גרינברג, ואז היא פונה לכיוון חדרה של רחלי, בכוונה לנזוף בה על התנהגותה החצופה.

אינכם רוצים לדעת מה קורה כעת. האמינו לי, מדובר במחזה קשה ביותר.

כל אחת משתי הדמויות הללו היתה יכולה למנוע את ההתלקחות הנוראית הזו... רחלי היתה צריכה לקחת בחשבון שיתכן מאד שאמהּ לא פנויה לנחם ולתמוך בה, בדיוק באותו הרגע שבו היא נכנסה לביתה. בנוסף, הגב' לוי היתה יכולה לקחת בחשבון שבתה זקוקה לתשומת לב מינימלית כשהיא מגיעה הביתה מבית הספר, ואולי היה כדאי שהיא תעשה את שיחת הטלפון הזו קצת מוקדם יותר או קצת מאוחר יותר, רק כדי להיות פנויה יותר לבת שלה ברגע שהיא חוזרת הביתה.

אולם אפילו אם הטלפון הזה לא היה בשליטתה של הגב' לוי, ויתכן מאד שדווקא האחראי על הקייטרינג הוא זה שיזם את השיחה, היא עדיין יכולה היתה לבקש ממנו להמתין מספר דקות, עד שתתפנה מחזרתה של בתה הביתה.

ההמלצות הללו מכוונות הן לילדים והן למבוגרים, הן ל"שבים הביתה" והן ל"מחכים בבית". אם תיישמו כמה מהמלצות אלו, סביר להניח שמספרן של המתיחויות, התסכולים והאכזבות ההדדיות, שמתרחשות בזמן הכניסה הביתה, יצטמצם להפליא.

*הקטע הנ"ל מובא באישור מתוך "פרטנרים של הקב"ה" – המדריך להורות מוצלחת. היוצא לאור ע"י ArtScroll/Mesorah Publications Ltd., Brooklyn, NY.