רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

בין פינוק לאהבה

כ״ט בכסלו ה׳תשס״ה כ״ט בכסלו ה׳תשס״ה 12/12/2004 | מאת יעל מושקוביץ

היא טוענת שהוא מפנק מדי והוא טוען שזו הפגנה של אהבה, מי צודק ואיך נכון לנהוג?

יעל שלום,

יש וויכוח מתמיד ביני לבין אישתי. היא טוענת שאני מפנק מדי את הילדים ואני טוען שבסך הכל אני מפגין כלפיהם אהבה. היא טוענת שאני מונע מהם להתמודד עם החיים ואני חושב שאני ממלא את תפקידי כאב.

האם קיים קנה מידה למה זה פינוק ומהי הרעפת אהבה? האם הפינוק יכול להרוס?

אודה לתשובתך בעניין.

נ.

נ. היקר!

אכן נגעת בשאלה, שרבים מאד תוהים, ורבים עוד יותר טועים לגביה.

אינני חושבת שהיה אי פעם דור כמו שלנו, שעסק והתעמק כל-כך הרבה בנושא האהבה. חדשות לבקרים אנו מוצפים במחקרים חדשים, אודות נחיצותה של האהבה להתפתחותם התקינה של הילדים ועקב כך, הורים מוצפים במסרים בלתי פוסקים, להעניק עוד ועוד אהבה לילדיהם. החל מהביקור בטיפת חלב, המשך במערכת החינוך וכלה באמצעי התקשורת, בכל מקום שומעים רק "אהבה, אהבה, אהבה. תנו אהבה ככל יכולתכם וכל המרבה הרי זה משובח!"

ההתעסקות האינטנסיבית הזו מבורכת אמנם, אבל יחד עם זאת, גורמת לבלבול שעשוי להביא יותר נזק מאשר תועלת, אצל רבים מן ההורים. ובמה דברים אמורים: כאשר איננו יודעים בוודאות, מהי בעצם אהבה ומהם ביטוייה הראויים והבריאים, אנו נוטים להחליפה ב-פינוק. ופינוק הורים יקרים, רחוק 180 מעלות מאהבה. ולא רק שהוא רחוק מאהבה, אלא אף יותר מכך, הוא היפך האהבה! ארשה לעצמי להתבטא עוד יותר בחריפות ולומר שהורים אוהבים באמת, אינם מפנקים!

מדוע?

בחירה שקולה לעומת איבוד שליטה

כמושכל ראשון נוכל לומר, כי ההבדל המהותי בין פינוק לאהבה, עוסק בשליטה.
ביטוי של אהבה כלפי הילד, מעיד על שליטה של ההורה ופעולה מתוך בחירה שקולה. בה בשעה, שהרעפת פינוק מורה על כך, שההורה איבד את השליטה והוא מתומרן להעניק מתוך מניעים אחרים.

אולי ניטיב להבין זאת בעזרת הדוגמאות הבאות:

דוגמא לתגובה מפנקת:
שעת ההשכבה. אימא סחוטה ועייפה ודני מתעקש שהוא רוצה עוד סיפור. אימא רוצה כבר לגמור עם זה ושילך לישון, היא נכנעת ומוותרת לו.

אימא איבדה את השליטה ותומרנה למלא אחר רצונו.

אימא חוששת להגן על רווחתה, היא חוששת מעימות. היא איבדה את השליטה ותומרנה למלא אחר רצונו.

תוצאה: דני לומד להשיג את מה שהוא רוצה בכל מחיר. דני לא לומד להתחשב באחרים.

דוגמא לתגובה אוהבת:
שעת ההשכבה. אימא סחוטה ועייפה ודני מתעקש שהוא רוצה עוד סיפור. אימא אומרת: "אני באמת מצטערת דני, אבל אני מדי סחוטה עכשיו, אולי מחר יהיה לי כוח לעוד סיפור", והיא נותנת לדני נשיקה, מברכת אותו בלילה טוב, מכבה את האור ויוצאת מהחדר.

אימא שקלה בדעתה לפני שהגיבה והחליטה שהיא מדי עייפה למלא אחר רצונו.

תוצאה: דני לומד שישנם עוד אנשים מלבדו בעולם. הוא לומד להתחשב.

יוזמה חופשית לעומת מתן שירות

ננסה לחדד זאת עוד קצת ונדגיש, כי אהבה היא נתינה והשקעה של חום רגשי והתייחסות חיובית, מתוך יוזמה חופשית, כשהפינוק לעומת זאת, עוסק במתן שירותים.

דוגמא לתגובה מפנקת: דני בן הארבע אומר לאימא שהוא לא יכול להתלבש, קשה לו. אימא אומרת: "בוא מתוק שלי, קשה לך, אני אעזור לך" והיא מלבישה אותו כשהוא עומד כמו בובה ולא עושה שום פעולה לסייע לעצמו.

אימא מורגלת להעניק שרות לבנה. היא פועלת ללא מחשבה האם "עזרתה" אכן מועילה.

תוצאה: דני לא לומד להתמודד, חוסר האונים שלו מונצח, הדימוי של דני לגבי עצמו נותר שלילי.

דוגמא לתגובה אוהבת: דני אומר לאימא שהוא לא יכל להתלבש, קשה לו.
אימא אומרת: "מה אתה מעדיף, שאתה תלבש לבד את החולצה ואני אעזור לך עם המכנסיים, או שאתה תלבש קודם את המכנסיים ואני אבוא לעזור לך עם החולצה?"

דני מחליט ללבוש בעצמו את המכנסיים, זה לוקח לו מספר דקות, אבל הוא בא גאה למטבח ואומר לאימא: "עכשיו אני אלבש גם את החולצה!"

דני לומד להתמודד, הוא מגלה את היכולת שלו.

אימא מעונינת ללמד את דני דברים חדשים לגבי יכולתו. למרות שזה עשוי לקחת זמן, היא בוחרת שלא לעשות בשבילו את העבודה.

תוצאה: דני לומד להתמודד, הוא מגלה את היכולת שלו, הדימוי של דני לגבי עצמו נעשה חיובי.

שימו לב שבשתי התגובות, אימא לא נזקקה למחוות גדולות של אהבה, היא לא נדרשה להוכיח לדני שהיא אוהבת אותו. היא פשוט אהבה אותו ורצתה בטובתו וממקום זה פעלה. כשאנחנו פועלים מתוך דאגה כנה ואמיתית, ילדנו יחוו זאת.

רודנות לעומת שיתוף פעולה

כפי שכבר נוכחנו לדעת, הפינוק מפתח ילד שמרוכז בעצמו. ילד אגוצנטרי, שמתרגל להיות עריץ ופועל מתוך הידיעה הברורה, ש"אם אני רוצה, אז מגיע לי!" ילד מפונק יתקשה להתמודד מחוץ לבית המגונן והמפנק, היות ובחיים האמיתיים, הוא צפוי להיתקל באינספור מכשולים, וללא החישול הנאות הוא עשוי לוותר מראש על ניסיון ההתמודדות.

גם מהבחינה החברתית הוא אינו עתיד ללקק דבש. אם יש משהו שהחברה אינה סובלת, אלו אנשים שתלטניים ומפונקים, שמנצלים את סביבתם לתועלתם האישית. ילד מפונק עתיד לשלם על כך מחיר כבד בהיותו נדחה לשוליים!

איזו טובה יכולה לצמוח לילד, שגדל באווירה מוטעית?

ומעבר לכך, הרי איננו חיים בתוך אגדת ילדים מדומיינת, על הנסיכה הענוגה והנסיך על הסוס הלבן. בחיים צריך לעבוד, ולעבוד קשה. צריך ללמוד להילחם וללמוד לוותר, לשתף פעולה, להעניק ולתרום לאחרים, לעמוד על שלך ועוד ועוד. איזו טובה יכולה לצמוח לילד, שגדל באווירה מוטעית ושקיבל מושג מעוות כל-כך על העולם ועל מקומו בו?

לעומת זאת, ילד שלא סבל מפינוק יתר, זכה בעידוד נאות וחמימות, באמון ההורים ביכולתו להצליח, ומצד שני נדרש לתרום את חלקו כשותף פעיל בבית, נדרש להבחין באחרים הסובבים אותו ולהכיר בצורכיהם, ילד שכזה צפוי לגדול חסון בנפשו, מסוגל לתרום לחברה ובעל כושר התמודדות בחיים.

לעצור את התגובה האוטומטית!

כולנו רוצים שילדנו יגדלו להיות אנשים מוצלחים, בריאים, יצרניים, בעלי כשר הסתגלות, המסוגלים ליצור מערכות יחסים יציבות עם הסובבים אותם. מצד שני, כולנו מורגלים מקטנותנו להיענות לבקשות, לרצות אחרים ולדאוג שהשלווה בסביבתנו לא תופר.

לכן, בבואנו לעזור לילדנו, עלינו דבר ראשון לעצור את הדחף האוטומטי להיענות למצוקה שהוא משדר. עלינו לשאול את עצמנו: "האם הילד שלי באמת זקוק לעזרה? האם השרות שאני עומד להעניק לו ישרת אותו הלאה בחיים או יחליש אותו? האם אני אוהב יותר את עצמי, את הנוחות שלי והמחשבה שלי על "איזה הורה נחמד וטוב אני", או שיותר חשובה לי צמיחתו התקינה של ילדי?"

השאלות הללו יעזרו לנו לעבור מהתגובה האוטומטית וחסרת השליטה, לתגובה שקולה.

השאלות הללו יעזרו לנו לעבור מהתגובה האוטומטית וחסרת השליטה, לתגובה שקולה, מתוך בחירה ושליטה עצמית.

בנוסף לכך, נמנע מלעודד התנהגות של "מסכנות", חוסר אונים או שתלטנות, ולעומת זאת, נשים לב ונעודד כל מחווה של עצמאות או התחשבות באחרים. יתכן ובתחילה "העריץ הקטן" שלנו יתמרמר על השינוי בגישה, אך אם נתמיד בכך, מהר מאד הוא יגלה את הסיפוק הטמון בהישגים שהוא צובר ובפיתוח עצמאותו וינטוש את הדרך השלילית בה צעד עד כה.

ומה לגבי האהבה?

רבים חוששים, כי ניסיונם להימנע מפינוק יוחלף באדישות וקרירות. ובאמת יש להיות ערים לכך. איננו רוצים בשום אופן הורים אדישים או קרירים, אנו חפצים בהורים אוהבים, חמים ומתעניינים. איך עושים זאת? ובכן, אין שום הגבלה על הרעפת אהבה. היא באמת החמצן ההכרחי לכל אדם באשר הוא, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי במגע, בקשר עין ובמסרים שאנו משדרים לילד, הן בגלויים והן בסמויים.

אם נקרין חום כלפיו ונאהב אותו ללא תנאי, פשוט בזכות מי שהוא, נוכל להיות רגועים.

באם נשדר לילד את ביטחוננו ביכולתו להתמודד עם אתגרי החיים, אם נגלה התעניינות במתרחש עמו, אם נעודד אותו כשקשה לו, אם נקרין כלפיו חום ונאהב אותו ללא תנאי, פשוט בזכות מי שהוא, נוכל להיות רגועים שהוא מקבל את מכסת האהבה הרצויה.

ולכן נ. היקר, לא נותר לך אלא לבדוק, באיזו משתי הדרכים אתה פועל ביחס לילדיך. המשך לאהוב אותם במלוא העוז. הענק להם חום, עידוד ואת אמונך המלא ביכולתם, ואל תשכח לעצור ולחשוב בטרם תענה לדרישתם.

אני מאחלת לך נחת רבה בגידול ילדיך.

יעל.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן