רבי לוי יצחק מברדיצ'וב נהג לספר על אדם שלאחר מותו מבקר בגן עדן ובגיהינום. בגיהינום, הוא רואה את כולם יושבים יחד סביב שולחן ערוך מכל טוב. ביד כל אדם כף כל כך ארוכה עד כי אינו יכול להכניס אותה לפיו. האנשים מנסים ומנסים להכניס את הכף לפיהם, אך ללא הועיל. כולם גוועים ברעב.

הגיהינום הוא מקום בו האדם שקוע בעצמו. לעומת זאת, כשכל אחד דואג לרעהו, זהו גן עדן.

בגן-עדן, הוא רואה את אותה התמונה – אנשים יושבים סביב שולחן ערוך לתפארת ובידם אותן כפות ארוכות. אך כאן כל אחד משתמש בכף שלו על מנת להאכיל את חברו היושב מולו. כולם נהנים מהאוכל המשובח ואין אחד שנשאר רעב.

הגיהינום הוא מקום בו האדם שקוע בעצמו. לעומת זאת, כשכל אחד דואג לרעהו, זהו גן עדן.

ואהבת לרעך כמוך

טיפוח הנדיבות הוא לב ליבה של היהדות. על פי התלמוד "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) – לאהוב את הזולת כמו שאנו אוהבים את עצמנו, הוא עקרון יסוד בתורה.

החינוך להיות "בן אדם" דורש הרבה יותר מאשר ללמד את ילדנו לומר "תודה" ו"בבקשה". מדובר בהזנת הנשמה כשהחדרת הנדיבות היא אחת הדרכים הבסיסיות לדמות לבוראנו שמהותו היא נתינה.

זה ממש לא פשוט ללמד את ילדינו לצאת מתוך עצמם, להתעלות מעל הרצונות והצרכים שנראים להם חיוניים ביותר. המטלה הופכת מורכבת עוד יותר כאשר החברה והתקשורת הסובבות אותנו מציפות אותנו במסר ההפוך!

האתגר האמיתי הוא ללמד את הילדים להושיט יד אל מעבר לנוחותם הפרטית ולעודד אותם לפעול כנגד הדחף הטבעי שלהם. זוהי נקודת הצמיחה האמיתית.

חינוך ילדים לנתינה, מבוסס על תכנית שמעודדת מצד אחד אהבה ומצד שני עשייה. זוהי הסיבה מדוע התורה אכן מצווה עלינו לאהוב את הזולת ומכתיבה לנו רשימה של דברים שיש לעשותם גם אם אין לנו ממש חשק.

מעשי נדיבות, גם אם אינם נובעים ממעמקי נפשנו, עוזרים לנו להפנים חמלה ולפתח נתינה אמיתית.

בעוד כל מעשה נדיבות שילדינו עושים ברצון למען הזולת נחשב חסד, האתגר האמיתי הוא ללמד אותם להושיט יד אל מעבר לנוחותם הפרטית ולעודד אותם לפעול כנגד הדחף הטבעי שלהם. זוהי נקודת הצמיחה האמיתית.

אין הרבה רגעי נחת גדולים יותר להורה מאשר לראות את ילדיו עושים את מיטבם כדי לתת למישהו הרגשה טובה.

כלים מעשיים להורים

1. נדיבות ואהבה מתחילות בבית.

למדו את ילדיכם לבדוק מי זקוק לעזרה במשפחה. האם אבא זקוק למישהו שיפתח לו את הדלת? האם אימא מחפשת את המשקפיים שלה? אולי התינוק זקוק לרעשן שלו? במקום לבקש עזרה מהילדים, למדו אותם להסתכל סביבם ולבדוק מי זקוק למה. כשילדכם מגלה הזדמנות לעשות מעשה נדיבות ונתינה, החמיאו לו מכל הלב, לא רק על המעשה אלא גם על מציאת ההזדמנות. כך תעזרו לילדכם להיות ערים לזולת, ולפתח רגישות לצרכים ולרגישויות של הסובבים אותם.

2. צרו מצבים למעשי נדיבות והזמינו את ילדיכם להצטרף אליכם.

שתפו את ילדיכם כמה שיותר במעשי הנדיבות-נתינה שלכם. כשמגיע שכן חדש לרחוב, או כשקשיש חולה, אפו יחד עוגיות, הציעו לילדים לצייר כרטיס ברכה, סדרו את העוגיות והכרטיס בסל והביאו לחבר'ה החדשים או לאדם החולה. כשאחד הילדים חולה, למדו את אחיו ואחיותיו לדאוג לו. ספרו להם שהם עושים מצווה גדולה של ביקור חולים. עודדו אותם להביא אוכל או ספרים לילד החולה או לשחק איתו, ואל תשכחו להרעיף מחמאות.

3. למדו את הילדים לארח עם כל הלב.

למדו את ילדיכם, כשהם מארחים חברים להגיש שתייה וכיבוד, לאפשר לחברים לבחור במה לשחק ("כי היום אתה האורח"), לאפשר להם לבחור ראשונים או לבחור את הטוב יותר וכן הלאה. לא לשכוח להרעיף מחמאות כשהחברים עזבו.

4. ספרו סיפורים מעוררי הזדהות על אנשים שעזרו לאחרים.

ספרו סיפורים בזמן ארוחת הערב על מעשי חמלה ונדיבות שקראתם או שמעתם. חשוב שהילדים ידעו שזהו מקור להערכה בעיניכם.

5. הביעו התרגשות כשאתם שומעים על מעשי נדיבות של ילדכם בדיוק כפי שאתם מתרגשים כשקיבל ציונים טובים.

עשו מזה עניין גדול. כשבתעודה של ילדכם כתוב שהוא חבר טוב, או יודע לעזור, הראו את אותה ההתלהבות כמו למראה "טוב מאוד" בחשבון.

אם תשכילו להפנים ולו חלק מהכלים הללו, תזכו בודאי לראות את ילדיכם נעשים נדיבים יותר ורגישים יותר לזולת. לא תוכלו להעניק להם מידה חשובה ונעלה יותר מהנדיבות והלא היא תולדה ישירה של "ואהבת לרעך כמוך"...