לשאלה "מהם האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפניו כיום", השיב מנהל של בית-ספר פרטי וידוע , כך:

"הורים משלמים שכר לימוד גבוה מאד, כדי שילדיהם ילמדו אצלנו, יחד עם חשבון וכימיה, גם קצת ערכים ודרך ארץ. ואז, בחופשה, הם לוקחים את ילדם לפארק שעשועים, ומשקרים בנוגע לגילו כדי לחסוך חמישה שקלים בדמי הכניסה. כדי לחסוך חמישה שקלים, הם הורסים חינוך של 15,000 שקלים!".

רעיונות לשיפור

בארה"ב לדוגמא, הטובים שבמנהלי בתי הספר היהודיים, כללו שיעורי אתיקה בתוכנית הלימודים. קומץ מאותם מומחים לחינוך אף הגדילו לעשות, ושילבו את נקודת המבט המוסרית בכל חלק וחלק בתוכנית הלימודים. תוכניות אלה, בין אם הן חלק מתוכנית הלימודים הרשמית, ובין אם חלק מתוכנית העשרה, מהוות ניסיון הרואי לספק לתלמידים חינוך יהודי-מוסרי ברמה הגבוהה ביותר. קשה להעלות על הדעת דרכים נוספות בהם יכולים אותם חלוצים אמיצים לשפר את אישיותם של ילדינו.

המשתתפים בסדנאות אלה יעבדו על פיתוח האישיות, כדי שיוכלו להוות מודלים טובים יותר לתלמידיהם וילדיהם.

על כל פנים, עדיין קיים צעד אחד נוסף בו נוכל לנקוט, צעד שעשוי לשפר את מוסריותם של ילדינו יותר מכל אותם מאמצים ראויים לשבח שתוארו לעיל. צעד של עבודה עצמית. כלומר, גם אנו, ההורים והמורים, יכולים לעסוק באותה עבודה מודרכת של פיתוח האישיות, בדיוק כפי שאנו מצפים מילדינו. לשם כך נוכל להקים "וועדי מוסר", סדנאות מתמשכות לפיתוח האישיות, למורים והורים המעונינים בכך. המשתתפים בסדנאות אלה יעבדו על פיתוח האישיות, כדי שיוכלו להוות מודלים טובים יותר לתלמידיהם וילדיהם.

דמויות מופת

המסורת מלמדת אותנו כי הורים ומורים יכולים להוות דמויות מופת רבות עוצמה. חכמי התלמוד הסבירו כבר לפני שנים רבות, כי ילדים מדברים ברחוב ובשוק, בשפה ששמעו מפי הוריהם בבית פנימה1. הפסיכולוגים מזכירים לנו שהדוגמה שאנו נותנים כהורים, משפיעה אף על הצעירים שבילדינו.

קחו למשל דו"ח זה, הלקוח מתוך כתב העת של האגודה האמריקאית לרפואה:

 

"תינוקות נולדים עם יכולת אינסטינקטיבית ורצון לחקות התנהגות אנושית בוגרת. הוכח שתינוקות רוצים ויכולים לחקות טווח רחב של הבעות אנושיות כבר בהיותם בני שעות ספורות בלבד. זהו אינסטינקט שימושי במיוחד, שכן הילד המתפתח חייב ללמוד מגוון רחב של התנהגויות, ולשלוט בהן, תוך זמן קצר למדי"2.

 

דו"ח זה מתאר את אינסטינקט החיקוי הילדותי ומזהיר מפני חסרונו הבולט: לתינוקות יש אמנם רצון אינסטינקטיבי לחקות את ההתנהגות האנושית שהם רואים, אך אין להם את היכולת לדעת אם התנהגות זו אכן ראויה לחיקוי. הם יחקו כמעט כל דבר, כולל התנהגויות שרוב המבוגרים יחשיבו למסוכנות ואנטי-חברתיות3.

מחקרים מצביעים על כך שהסיכוי שילד שאחד מהוריו מעשן, יעשן בבגרותו, כפולים מאלה של ילד שהוריו אינם מעשנים, וגדולים פי ארבע, אם שני הוריו מעשנים4. נתונים שנאספו במסגרת סקר הבריאות הלאומי הנורווגי מגלים שהסיכוי שתזונתם של בוגרים צעירים תהיה דלת שומן גדול פי חמש, אם תזונתו של אחד ההורים היא דלת שומן. הערכות דומות קיימות באשר לצריכת אלכוהול, חגירת חגורות בטיחות והתעמלות5. אין כל סיבה להאמין כי הדוגמה שמציבים ההורים אינה משפיעה בצורה ניכרת על כל סוגי ההתנהגויות.

בין אם אנו מתכוונים לכך, ובין אם לאו, אנו מטביעים את התנהגותנו בנפש ילדינו.

אם נגיב לחוסר ציות בצורה נוקשה, כך גם יגיבו לו ילדינו ותלמידנו. אם אנחנו משקרים או גונבים, רוב הסיכויים שילדינו יפנימו אף הם התנהגויות אלה. בין אם אנו מתכוונים לכך, ובין אם לאו, אנו מטביעים את התנהגותנו בנפש ילדינו. אם הם לא יעשו מאמץ כביר לשרש אותה מקרבם, ילדינו ידמו לנו כשיגדלו.

מאבק מוסרי

מובן, שכהורים, אנו יכולים להוות דמויות חיוביות לחיקוי בחיי ילדינו. אם שבנה לומד בישיבה תיכונית סיפרה לי את הסיפור הבא:

יום אחד הלכה אותה אישה לסופרמרקט עם ילדיה. כשעמדה לעזוב את הקופה, שמה לב שהקופאי חייב אותה על מוצר שהייתה אמורה לקבל בחינם. לאחר שניסתה, ללא הצלחה, לקבל זיכוי מהקופאי, היא ניגשה למנהל החנות והסבירה לו את הטעות. המנהל היה עסוק, תלונתה של האישה לא עניינה אותו במיוחד, והוא לא שש לסייע לה. אך בסופו של דבר הוא פתח את מגירת הקופה והושיט לה סכום מסוים של כסף כפיצוי. בדרך חזרה לביתה, נוכחה האישה לדעת כי המנהל נתן לה סכום גדול מדי, אך כבר לא היה באפשרותה לחזור לסופרמרקט.

באותו לילה נדדה שנתה. היא חשבה על הכסף בארנקה, כסף שלא היה שייך לה. בבוקר היא האיצה בילדים להתכונן לבית הספר מוקדם, יצאה איתם מהבית לפני הזמן, ונסעה ישירות לסופרמרקט. שם, בנוכחות ילדיה, הסבירה למנהל את הטעות שעשה יום קודם לכן. המנהל לא התעניין בסיפור, אך החזיר את הסכום העודף למגירת הקופה.

במשך כל זמן הקראת התשובות, נאבק הילד בתשוקתו לציון "מעולה". בסופו של דבר ניצח מצפונו במאבק.

לאחר מספר חודשים, עמד בנה של אותה אישה בבחינה קשה בבית הספר. רוב התלמידים לא הצליחו בבחינה, אך הוא קיבל ציון "מעולה". המורה אף שיבחה אותו על ביצועיו הטובים בבחינה, לפני הכיתה כולה. כיון שכל כך הרבה תלמידים קיבלו ציונים נמוכים, החליטה המורה להקריא לכיתה את התשובות הנכונות בקול רם. במהלך הקריאה, נוכח הילד בטעות שעשה בבחינה, ואשר המורה לא שמה לב אליה.

במשך כל זמן הקראת התשובות, נאבק הילד בתשוקתו לציון "מעולה". בסופו של דבר ניצח מצפונו במאבק. לאחר השיעור, הוא ניגש למורה והראה לה את הטעות במבחנו.

מאוחר יותר, בבית, סיפר הילד לאמו את הסיפור, והיא שבחה אותו על נכונותו לוותר על ציון ה"מעולה" שלו, למען ההגינות. בנה סיפר לה על המאבק שהתנהל בתוכו במהלך הקראת התשובות, וכיצד נזכר באמו הנסערת, המנסה להשיב את הכסף למנהל הסופרמרקט. הוא סיפר לאמו שבאותו רגע הוכרע המאבק בתוכו, והוא ידע מה עליו לעשות. לסיפור יש גם סוף טוב: המורה התרשמה כל כך מכנותו של הילד, והעניקה לו את הציון "מעולה" למרות הטעות.

דוגמה אישית לקויה

כולנו מכירים ילדים שנושאים בליבם צלקות, שנגרמו בידי הורים ומורים אשר הגיבו בכעס, אמרו דברים מרושעים, נהגו באנוכיות, בחוסר הגינות, ובמידות מגונות אחרות. לעתים עוזבים ילדים אלה את דרך אבותם. לעתים הם מעבירים את הקשיים מהם סבלו לדור הבא, בבית או בכתה. אני פוגש ילדים כאלה מדי שבוע. הם מהווים עדות חיה לצורך במסגרת בה יוכלו מבוגרים לעבוד על אישיותם.

רוב ההורים והמורים מבינים שערכים והשקפת עולם יש לטעת בילדים באמצעות דוגמה אישית. אך בפועל, לעתים אנו מנסים להכתיב לילדים צורות התנהגות שאנו עצמנו לא עומדים בהן. אנו מתעקשים על שעות השינה שלהם, כשאנו עצמנו מסתפקים בפחות מהדרוש לנו. אנו מתעקשים שיאכלו כראוי, גם כשאנחנו חיים על קפה ועוגיות. אנו עומדים על כך שישלטו בהתקפי הכעס שלהם, כשאנו עצמנו מתפרצים לא פעם בזעם. בקצרה, קל לנו יותר לחנך את ילדינו מאשר את עצמנו, וזה מה שאנו עושים לעתים קרובות.

צביעות מובילה לתוצאות הרות אסון. ילדים רבים מדי מרגישים, ובצדק, שהוריהם ו/או מוריהם אינם מספרים להם את האמת. חוסר הכבוד של הילדים כלפיהם הולך ומתגבר בהדרגה, ובסביבות הגילאים 12-15, הוא עלול להרוס את מערכת היחסים שבין ההורה לילד או בין המורה לתלמיד. הילדים דוחים את ההורים כמקור סמכות בחייהם, הם מתרחקים רגשית מההורים והמורים, ומתחילים לקבל החלטות באופן עצמאי. החלטות אלה עלולות להיות לעתים הרסניות.

בסופו של דבר, הערכים וההשקפות האמיתיים, אלו שנטענו בילדינו באמצעות התנהגותנו (לטוב ולרע), יעלו על פני השטח. אם אנו רוצים לגדל ילדים בעלי ערכים, שיהיו לאנשים טובים, עלינו לטמון את זרע הטוב באורח חיים הגון, העולה בקנה אחד עם השקפתנו.

בעיקר עבודה קשה

לא קל להיות מודל לחיקוי. ילדינו רואים אותנו בכל שעות היום, בכל הנסיבות, וקשה מאוד בתנאים כאלה, לשמור על חזות של עידון מוסרי. אם אנו חמי מזג, או בעלי מגרעות אחרות, הם יבחינו בכך. יתר על כן, כשאנו משתדלים להתנהג כיאות בכל מצב, אנו מגלים שכוונות טובות לבדן אינן מתכון בטוח להתנהגות טובה. לעתים, גם כשאנחנו לא רוצים להתרגז, אנחנו מאבדים שליטה. אין לנו ברירה אלא לעבוד על עצמנו. עלינו להקדיש זמן לפיתוח האישיות, ובמיוחד לפיתוח הסבלנות.

המסגרת המסורתית לעבודה על האישיות היא ה"ועד": קבוצה של חמישה עד חמישה עשר איש, בראשותו של אדם חכם הבקי בעבודה זו. שיטה מסורתית זו פועלת בטווח הארוך. היא מורכבת, לעתים מנוגדת לאינטואיציה, ויעילה ביותר. בירושלים לדוגמא, יש יותר מ- 120 אימהות ואבות המשתתפים ב"ועדים", סדנאות מתמשכות לפיתוח האישיות. רובם חברים ב"ועד" במשך למעלה מארבע שנים, וחלקם במשך אף למעלה משבע שנים. הם נפגשים בתדירות שבין פעם בשבועיים ועד פעם בשישה שבועות, לומדים על תכונת האישיות שעליה הם עובדים, מקבלים תרגול מעשי וקטעי קריאה שיסייעו להם להפנים תכונה זו, ודנים בהצלחותיהם ובכישלונותיהם.

הכרתי חברי "ועד" שעבדו על אישיותם, עד שכעס הפך להיות מחזה נדיר ביותר בחייהם. חברי "ועד" אחרים פיתחו את היושר שלהם ועמדו בכל הבטחה, גם אם הייתה קטנה ביותר, כמו "עוד רגע אני סוגר את הטלפון". אלו הם הישגים כבירים, שהשפיעו עמוקות על ילדיהם של חברי ה"ועד". עד כדי כך, שכמה מאותם ילדים, בסוף שנות העשרה ובתחילת שנות העשרים שלהם, הצטרפו בעצמם ל"ועדים".

אופי מושחת מול אמונות מוטעות

כאשר שלח אברהם אבינו את עבדו אליעזר למצוא אישה לבנו יצחק, הוא ביקש ממנו להישבע כי לא ייקח אישה מבנות הכנענים, שנודעו כרוצחים וגנבים. אליעזר הצטווה לבחור אישה מבנות מולדתו של אברהם, על אף שנשים אלה נודעו כעובדות אלילים.

על אף שההורים מנחילים לדור הבא שתי ירושות – תכונות אופי ואמונות – רק תכונות האישיות הן אלו שיורשים הילדים ללא שינוי.

פרשן התורה, ה"כלי יקר"6, שואל מדוע העדיף אברהם עובדת אלילים על רוצחת או גנבת. על כך הוא משיב, כי על אף שההורים מנחילים לדור הבא שתי ירושות – תכונות אופי ואמונות – רק תכונות האישיות הן אלו שיורשים הילדים ללא שינוי. אמונותינו מרחפות להן במעין שטח הפקר, עד שילדינו מחליטים לאמץ או לדחות אותן.

אברהם הבין שרצח וגניבה מקורם באופי מושחת. הוא הסיק כי אישה ממשפחה מושחתת, תעביר בהכרח תכונות אלו לילדיה, וכי הדורות הבאים של העם היהודי ייאלצו להשקיע מאמצים ניכרים כדי להיטהר מהן.

עבודת אלילים, בניגוד לכך, נובעת מאמונות מוטעות. בניגוד לתכונות אישיות, אמונותיהם של ההורים אינן חודרות בהכרח לעומק, והשפעתן השטחית ניתנת לתיקון בקלות יחסית. אם תכונותיה של אשת יצחק טובות, כמה שיעורי "מבוא ליהדות" יתקנו גם את אמונתה, וצאצאיה יהיו בנים נאמנים וטובים לעם היהודי.

בפני מנהלי בתי ספר, מורים והורים, עומדת כיום הזדמנות מצוינת להבטיח את המורשת שתונחל לילדים. "ועדים" לפיתוח האישיות צוברים פופולריות בירושלים וברחבי הארץ. יתכן כי סדנאות כאלה לפיתוח האישיות, הן המסגרת המתאימה לבניית הירושה הרוחנית שנעביר לדור הבא.

מקורות

1. סוכה, נ"ו, ב'.
חזרה לטקסט

2. Brandon S. Centerwall, "Television and Violence: The Scale of the Problem and Where to Go From Here," Journal of the American Medical Association, 10 June 1992, 267:22, p. 3059.
חזרה לטקסט

3 Ibid. (שם)
חזרה לטקסט

4. A.E. Nolte, B.J. Smith and T. O'Rourke, "The Relative Importance of Parental Attitudes and Behavior Upon Youth Smoking Behavior," Journal of School Health 53:234, 1983. See also T. Baranowski and P.R. Nader, "Family Health Behavior," in Health, Illness and Families: A Life-span Perspective, D.C. Turk and R.D. Kerns, eds., New York: Wiley, 1985, pp. 51-80; and R.M.G. Norman, The Nature and Correlates of Health Behavior, Health Promotion Series No. 2, Health Promotion Directorate, Ottawa, 1986.
חזרה לטקסט

5. Ingeborg Rossow and Jostein Rise, "Concordance of Parental and Adolescent Health Behaviors," Soc. Sci. Med. Vol 38 No 9, pp. 1299-1305, 1994.
חזרה לטקסט

6. פרשנותו של כלי יקר על בראשית כ"ד, 3.
חזרה לטקסט