נדמה כאילו הם לוקים בפיצול אישיות. הם כל כך בוגרים וכל כך ילדותיים. השיחה אתם היא כל כך מתוחכמת וכל כך מבולבלת (כזה כאילו). הם כל כך מנותקים. הם כל כך מחוברים. הם כל כך אנוכיים. הם כל כך מעניקים. הם יכולים להיראות כל כך יפים וכל כך מוזנחים. הם מכבדים אותנו. הם מזלזלים בנו. הם אוהבים אותנו (באמת אוהבים!). הם מעריצים אותנו (הם פשוט לא שמים לב לזה).
אלו הם בני העֶשְׁרֵה שלנו.
ילדים מתבגרים יכולים להיות נהדרים. ניתן לדבר אתם על הכל – על אמונה בא-לוהים, בעד ונגד עונש מוות, על חכמתם של המבוגרים מאתנו (טוב נו, כמעט על הכל). אך היזהרו שמא תיכשלו בחוסר תשומת לב כלפיהם, או בתגובה שאיננה מתאימה להם. ילדכם שעד כה היה ילד רציונאלי, יקום לפתע בכעס וייצא מן החדר... עם דמעות בעיניים.
מה שלא תבחרו לעשות, כאשר הם מארחים את חבריהם, רק אל תשאלו את האורחים אודות משפחותיהם, אל תשמיעו את המוזיקה "שלכם" בווליום גבוה מדי, ובבקשה, אל תלבשו את הבגד "ההוא". ואל תקחו את זה אישית: יש לי חברה שתפקידה במקום העבודה הוא להלביש את השחקנים לצילומים שלהם. בתה המתבגרת חושבת שגם לה אין טעם טוב בבגדים.
אתם יכולים לצחוק עם בני העשרה שלכם, שפיתחו כעת חוש הומור של מבוגרים, אבל הם הכי נהנים לצחוק עליכם. אתם לא צריכים להתאמץ במשימה זו; אתם מספקים הזדמנויות רבות לכך באופן טבעי.
המתבגרים יכולים להתלבש בצורה מאד יפה ומושכת – כמו נשים וגברים צעירים. בעיקר אם תתנו להם את כרטיס האשראי שלכם. הם גם יכולים להתלבש בסגנון מאד... בא נאמר... עממי. (האם זהו רק עניין של טעם שונה?!) וגם זה, עם כרטיס האשראי שלכם.
חברה שלי, אמא להמון ילדים, מציעה שלא חשוב מה יאמרו בני העשרה שלכם, או כיצד יתנהגו, תזכרו היטב שהם מביטים בכם מהצד. הם עדיין לומדים מהדוגמא האישית שאתם נותנים להם.
אז כיצד עלינו לגדל את בני הנוער שלנו?
1. הישארו רגועים.
כשאתם נדרשים להיות קשוחים, הישארו רגועים. אם עליכם לחזור שוב ושוב על עמדתכם, הישארו רגועים. אל תיתנו להם להדביק אתכם בהיסטריה שלהם. זהו כלל פשוט אך אפקטיבי, אם רק תצליחו לעמוד בו. הרגעים הטעונים ביותר של התפרצויותיהם לא אורכים זמן רב, אך אם תגיבו אליהם בטון דומה לשלהם, אתם תגרמו להופעתה של תגובה קשה מאד, שתסבך אתכם בצרה רצינית יותר. הניחו לזה לעבור. הישארו רגועים. כשהם אומרים: "אני רוצה לבלות עד אחר חצות". פשוט חיזרו בקול שקט שוב ושוב על המנטרה: "אני מבין שאתה מתוסכל, אך התשובה היא שלילית". או אם הטענה היא: "כל שאר האימהות מרשות!" נסו לענות: "אני מצטערת, אך אני מאד אוהבת אותך, ואני פשוט לא יכולה לאפשר זאת".
2. אל תיקחו את מה שהם אומרים יותר מדי ברצינות, ואל תקחו זאת אישית.
אל תיקחו את מה שהם אומרים יותר מדי ברצינות, ואל תקחו זאת אישית. הם לוקים באי-שפיות זמנית.
הם לוקים באי-שפיות זמנית. הימנעו מהיגררות למאבק-כוחות אתם. לצורך זה תוכלו לנשוך את הלשון, לספור עד 10 (או 100!), לעזוב את החדר, להשתמש בטכניקות הנשימה שלמדתם בקורס-ההכנה-ללידה (כאן הנשימות באמת עוזרות!), העיקר שלא תתעמתו אתם ברמה שלהם. בני העשרה מומחים במניפולציות. הם יודעים בדיוק על איזה כפתור ללחוץ. אם אתם עשירים, הם ילחצו על כפתור ה"ניצול הקפיטליסטי". אם אתם דתיים, הם ישמיעו את פזמון ה"אני לא מאמין בכל האיסורים האלה". אל תיכנסו לדיון על שום נושא, אם הוא לא מופיע באווירה רגועה ומתחשבת. אם האווירה היא אכן כזו, סביר להניח שהשאלות הן באמת רציניות. אם האווירה איננה רגועה, יש להניח שהם פשוט מנסים להתגרות בכם. אם איבדתם את העשתונות ונגררתם לוויכוח מולם, המשימה שהציבו לעצמם הושלמה בהצלחה.
3. הימנעו ככל האפשר ממתן ביקורת.
בחרו בקפידה על מה כדאי להילחם (וברור שיתקיימו כמה מלחמות). יתכן שאתם לא אוהבים את הבגדים שהם לובשים (יתכן?!). אך אם הלבוש שלהם אינו עובר על עקרון מאד משמעותי עבורכם (ואין הכוונה לעקרון כמו "לא לובשים בגדים בהירים בחורף"!), הניחו להם. יתכן שאתם לא אוהבים את פילוסופיית החיים שלהם. אך אם היא לא מסוכנת עבורם, כבדו את השקפותיהם (והתפללו שזה יעבור להם). השתדלו ככל האפשר שלא להביך אותם בפני חבריהם. תמיד טוב לשמור את הנזיפות לבית, למפגש פרטי ביניכם. ככל שתצליחו לשחרר את החבל, כך ייטב לכם ולהם. גידול הילדים הוא מבחן רצוף של כח-רצון והסבלנות שיש לנו. נסו ליהנות מצמיחתה של אישיותכם!
4. תנו מחמאות.
פזרו מחמאות כאשר זה מתאים. ציינו לשבח את התנהגותם הטובה של בני הנוער. כמו אצל כל ילד, לפעמים גם אצלם יש להתאמץ בכדי למצוא אותה. גם אם מדובר בפעולה החיובית הכי קטנה ולא משמעותית, וודאו שהגבתם אליה. יתכן שאתם לא עוקבים ולא סופרים מחמאות, אבל תהיו בטוחים שהם כן. כל אחד רוצה הערכה. ולמרות שהם לא מראים זאת, ילדיכם המתבגרים זקוקים לתמיכתכם עכשיו יותר מאי-פעם.
5. קבלו באהבה את הייחודיות של ילדיכם.
שלמה המלך אמר: "חנוך לנער על פי דרכו". העריכו אותם כפי שהם. זהו אתגר כלל-עולמי ובלתי פוסק. מלאכת גידול הילדים איננה ההזדמנות להפוך את חייכם לנוחים יותר, או לאחוז בהזדמנויות שפוספסו בעבר. ילדיך לא יתאימו תמיד לתבנית שתכננתם לעצמכם. יתכן שאתה היית רוצה שבנך ינהל את העסק שבבעלותך, אך הילד נוטה יותר לתחום האומנות. יתכן שאת רוצה שבתך תהפוך לעורכת-דין מפורסמת, אך היא מאז ומתמיד נמשכה דווקא למקצוע הפסיכולוגיה. אל תלחצו עליהם לאמץ את החזון שלכם. הם לא יאמצו אותו, והלחץ שלכם פשוט יגרום להם להתרחק מכם ולהיות מתוסכלים מעצמם. אם הצלחתם לבצע את המשימה הזו, קרוב לוודאי שתנצחו במלחמה.
6. התפללו.
אל תמעיטו בערכה של עזרה א-לוהית. תפקיד ההורות הוא גדול מכדי לבצעו לבד.
7. המשיכו לצחוק.
חוש ההומור במקרה זה חיוני ביותר. התורה מלמדת אותנו, שבעזרת צחוק ושמחה ניתן להפוך קטנוניות לגדולה של ממש.
8. תיהנו מהזמנים הטובים, ותמצאו לכם רגע לחוש אותם.
השיחות האלה שנמשכות אל תוך הלילה (כשעיניכם נעצמות מאליהן), הישיבה על ברכיכם (כשאתם כמעט נחנקים), ההנאה המשותפת מאחיהם הצעירים (חוץ מכשהם מתבקשים לעשות בייביסיטר עליהם), הדיונים שנערכים בזמן הארוחות (אלה שמתגברים על רעש-הכלים ועל הקולות הרמים של שאר בני המשפחה!)... כל אלה הם רגעים יקרים ופיסות זמן חשובות במערכת היחסים ביניכם. קחו רגע קט, והביטו בחום על הניצוצות האלה, שמרמזים לכם כיצד ילדיכם הופכים להיות מבוגרים נהדרים - בעזרתכם.
(20) נאוה, 10/3/2015 18:41
עדיין קשה....
אני קוראת את המאמר אחרי שבחודשיים האחרונים אני מתמודדת עם ילד עשרה שקצת איבד את הדרך... אני כל היום סביבו בקטע של לתת להקשיב לעזור ..אך מידי פעם הוא מתפרץ עליי ללא סיבה .. אני מפחדת להעניש. מה עושים?
(19) אתי הרטוך, 11/10/2011 18:00
,תגובה למאמר
מאוד נהנתי לקרוא את המאמר. כאם לשלושה מתבגרים מקסימים וכמטפלת העובדת עם בני נוער- מסכימה עם כל מילה.
(18) ענת מנור. מאמנת משפחתית, 7/4/2011 16:38
אהבתי,כל מילה פנינה.
כבוגרת מכון אדלר, ונמחת הורים אהבתי מאוד את הרשימה העיניינית והבהירה כיצד להתמודד עם בני גיל ההתבגרות. אימרה חכמה שלימדו אותי לומר על גיל ההתבגרות- זה לא נגדי(ההורה), זה בעדם.(בני העשרה. ודוגמא נוספת שממחישה את הגדילה. כששוחים בבריכה מקבלים תנופה מדחיפת הקיר . כך הדבר בגיל ההתבגרות- האני הפנימי-אישי-ייחודי נבנה עי' הדיפת הקיר (ההורים וההתנגדות אליהם). ולהיות אופטימיים- זה עובר. חג שמח. יופי של מאמר. ענת מנור , מאמנת משפחתית
(17) שרון, 10/2/2011 13:05
כתבה מעולה
כתבה מעולה ועצות נהדרות אבל לפעמים קשה לביצוע בתי בת ה-15 עלמה מקסימה חכמה ויפה עד מאוד יכולה להביא אותי להתמוטטות. אני אומרת לה "אל תאכלי לפני הארוחה או "תלכי לישון בזמן" והיא תסתכל לי בעיניים ותעשה ההיפך. אם הייתי מקבלת שקל על כל "סליחה , אמא"הייתי מיליונרית
אתי הרטוך, 11/10/2011 18:05
אל ייאוש
אני אם לשלושה מתבגרים ואני לגמרי מזזדהה עם התחושות שלך. מה שאני משתדלת להזכיר לעצמי זה שגם אם הם עושים את ההיפך, עדיין מה שאנו אומרים להם או מראים להם (דרך דוגמא אישית) משפיע עליהם. גם אם לא חשים זאת בטווח הקצר, הדברים משפיעים, ללא ספק...
(16) אילנה, 12/1/2011 07:18
כל מילה חצובה בסלע נפלא
(15) אמא למתבגרת, 3/1/2011 21:59
סבולת לב ,,
טוב לקרוא את הכתבה ,ולהרגיש שהתהליך שאני עוברת עם בתי טבעי לגמרי , תמיד על הקצה ,,הרבה אויר וחריקות שיניים..אך כיף לראות אותה מרוצה ומאושרת על גג העולם.עם המחשב ,חברים שטוחנים מים ,וחושבים שהם מניעים את העולם.
(14) סינורה, 3/1/2011 07:59
הורים לבני נוער
כתבה מעניינת מאוד כל דבר שכתבת זה אכן נכון,יש לי בנות מתבגרות שמשגעות אותי במילים האלו, אם תוכלי לכתוב עוד על בני נוער אשמח מאוד. מה דעתך להעביר חוג להורים לבני נוער באזור כפר סבא , תודה רבה ויום נפלא סינורה
(13) ANAT, 3/1/2011 02:20
VERY GOOD
I LIKE IT ,IT HELP"S A LOT, I HAVE 3 KIDS I LIKE THE END , I WISH YOU TO RIGHT MORE THANK YOU VERY MUCH!!!!
(12) מלי, 6/4/2007 02:51
הגעתי אליכם בזמן הנכון!
תודה על כל הכתוב! זה פשוט נכון ותודה על הנאמר כי זה נכון!
(11) אנונימי, 16/10/2006 12:07
כמה קשה עם המתבגר
מאמר מדהים, אך לא תמיד הולך.
אנחנו מרגישים חלון שקוף מול המתבגר שלנו
(10) אירית אלבז, 25/5/2006 16:07
חינוך ילדים
כל הכבוד זה מאמר חשוב
(9) אדם, 27/2/2006 22:02
אני בן 18, כן זה נכון...
אינני מאמין בגישה שלך.
הגישה שלך תבוסתנית מידי לטעמי.
כאשר מביאים ילדים לעולם, מביאים אותם בידיעה שאנחנו אחראים להם.
אחריות זה דבר מורכב, אבל אפשר להתווכח.
לדעתי, חלק מהאחריות היא גם לדאוג שהילד/ילדה ילמדו ערכים שיהייו חשובים להם בעתיד (הערכים שההורים מאמינים בהם)
זה בסדר לעמוד על שלנו ולהבהיר את הנקודה שלנו עם הסברים על הסיבות שלנו לבקשותיינו, הילד יבין אם נסביר לו.
דבר חשוב שהורים שוכחים זה להסביר למה הם מבקשים בקשה זו או אחרת ואז הם מחליטים פשוט לוותר...
אינני תומך בגישה של "להתפלל"
אני לא מאמין שהדברים יעשו מאליהם. אם תתנו לילד שלכם לעשות מה שאתם רוצים, זה כאילו נטשטם אותו והשארתם אותו ללא הדרכה.
אבל כל אחד רשאי לעשות כרצונו, כאשר לי יהייה ילד, כבוד תהייה מילת המפתח. כבוד והבנה.
ועוד עצה קטנה להורים, אל תתיחסו אל הילדים שלכם כמו אל כלבים ככה שיש כמה וכמה דרכים להתמודד איתם.
תהייו אנושיים איתם, תהייו דינמיים ותאמרו מה שאתם חושבים.
זאת זכותכם המלאה לדרוש מהילד שלכם לעשות את הנכון בעיניכם.
(בתנאי שאתם לא מטורפים חחח....)
אם אתם באמת אוהבים את הילד שלכם, אתם תהיו בסדר :-)
(8) יערה, 12/7/2004 03:34
אהבתי את המאמר!
בס"ד
וכאימא לבני טיפשעשרה בני 4 ו-5, אני יכולה להעיד, שישנם הרבה קווי דמיון, גם בין המניפולציות שהם עושים עלינו וגם באופני התגובה שהכותבת ממליצה עליהם.
(7) אילנית, 15/3/2004 14:33
גישה כל כך יפה חכמה ורגישה בחינוך ילדנו.
מאמר נפלא!פשוט אין מילים.כמה חכמים הם הדברים שנכתבות ע"י ישומם של הדברים ילדנו יתחנכו בנחת ובאהבה,יעריכו ויכבדו הרבה יותר את הוריהם והכל מאהבה.
באמת הרבה ישר כוח למסר העצום במאמר זה.
(6) אילנית, 15/3/2004 14:29
גישה כל כך יפה חכמה ורגישה בחינוך ילדנו.
(5) יוסי, 4/3/2004 05:48
הנוער של היום
זה ממש דבר גרוע אבל...בכל מקרה תמיד צריכים להתמקד בתכונות הטובות של הילד ולהזכיר לו אותם כדי שיתעלה וישפר את עצמו בהם ממילא אם יחזק אצלו כמה תכונות טובות יוכל לצאת ממצבים מתסכלים בצורה הרבה יותר קלה.
ההורים צריכים תמיד לתת לילד עוד מקטנות
את ההרגשה שהוא יכול לשבת לדבר ולספר להם הכל כי באמת אין חבר יותר טוב לאדם מההורים שלו שבודאי אוהבים אותו יותר מכל חבר ורואים את הטוב האמיתי שלו יותר מכל חבר - זה לא אומר שכל מה שהילד אומר או מבקש צריכים לומר לו לא! או זה לא נכון אלא צריכים לדעת להלך בין הטיפות ולהחדיר בילד אהבה אמיתית ושהוא יכול לסמוטך עלינו תמיד ומדי פעם להכניס משפט כמו אני אוהבת אותך בני אני רוצה רק את טובתך
או אני אוהב אותך בני ורוצה שתצליח ונראה
לי שדבר כזה לא מתאים לך מה אתה חושב?
כי ילד נער שגודל ללא קשר עם ההורים וללא מלות עדוד ואהבה בסוף יוצא פרא
וצריכים השקפה גדולה והרבה תפילה לחינוך הילדים.
(4) רות וידאל, 19/2/2004 16:32
קו פתוח
קשה לך ? כואב לך ? יש בעיות
או שסתם את מרגישה ריקנות בחיים ?
יש מי שיקשיב לך 24 שעות ביממה והוא ה'
דברי אליו כמו שמדברים אל חברה טובה
תאמרי לו ? " אבא רחם עלי קשה לי תציל אותי,
אתן לי לי שמחת חיים ואושר אימתי "
ה' שומע אותך ועוזר לך "רק יכול לעזור "
לך לפתור לך כל הבעיות ,
אז, פני אליו ותראי ישועות ,
כי הוא שומע תפילת כל פה
של כל אדם אשר הוא שם ,
פרטי לו את כל בעיותיך ,
בקשי ישועה לסבלנותיך
ותראי אושר בחייך
34 שעות יממיה
(3) בת טיפש עשרה:), 15/11/2003 10:57
אני דווקא מסתדרת ב"ה מצויין עם הוריי......
אני פשוט אומרת לעצמי "את לא הית רוצה שהילד שלך יעשה לך ככה"
נ.ב
אתר מקסים!יישר כוח!
(2) דרור אפרתי, 4/11/2003 04:50
הרצאה
(1) אמא, 13/10/2003 23:52
אהבתי
אהבתי את הגישה, כל מילה התחברה למקום הנכון אצלי