רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

עולים כתה: שלב שני - מהמטפלת לגן

ד׳ באב ה׳תשע״ח ד׳ באב ה׳תשע״ח 16/07/2018 | מאת אתי רוזנצוייג

או מעט על חרדות ילדים (והורים)

התינוק שלנו כבר מסיים אצל המטפלת, במשפחתון או במעון. צלחנו את השלב הראשוני של התנתקות מאימא ועכשיו "עולים כתה". ילדנו מפטפט, יוזם, מטפס, רץ, בונה, מצייר ואפילו מביע התנגדות. יש לו כבר דעה, ניסיון ועולם רגשי, הוא כבר בן שלוש ועומד להתחיל את שהותו בגן הילדים הרשמי הראשון. איזו התרגשות!!!

שאלות טבעיות של הורים:

❖ כמה זמן להיות אתו בגן? או האם להניח אותו וללכת?
❖ מה לעשות כאשר הוא בוכה?
❖ איך אדע שטוב לו?
❖ במידה והגננת אינה מתייחסת איך אוכל להיות רגוע שטוב לילדי
❖ איך אכין אותו לסדר היום? הריכוז? הריתמיקאית ושלל החוגים? האם לא יהיה לו קשה שיש מבניות מוגדרת ותחומה, אולי נוקשות? ואולי להפך, הגמישות והצבעוניות תקשה עליו?

ברוח השינוי והצמיחה זו הזדמנות להעלות למודעות את נושא חרדות הילדים (ובעיקר חרדות ההורים).

ילד בן 3 אינו בשל עדיין לדבר את פחדיו, חששותיו, רגשותיו וציפיותיו מהגננות ומההורים. אך מצד שני היכולת של הילד לדבר, לשמוע, לעבד, לזכור ולהבין, מסייעת בהכנה. המעבר אמור להיות טבעי, המשכי ורגוע ככל הניתן. למרות היותו ראשוני וחדש, הבכי או כל התנהגות נסיגתית אחרת מספרים לנו על חווייתו המורכבת ומבקשים מאתנו התייחסות מותאמת ולא מבוהלת.

כשהילד חווה קושי הוא זקוק להורים רגועים, נינוחים ושמחים, למרות הקושי שבדבר. כשאנו יודעים שהקושי הוא חלק מ"עסקת החבילה" אנו מכינים את עצמנו לקבלו באופן בוגר וכך מסוגלים להכיל את הקושי של ילדנו. באופן פרדוקסלי מתרחש, לעיתים, תהליך הפוך:

הילד החושש, הבוכה, המתכנס או המרטיב פתאום, מבהיל מאוד את אימא, ובמקום להוות משענת היא כמעט מתמוטטת. כך, הילד לומד שחוויה מורכבת עוברת עליו עד כדי כך שאמא מאבדת את היציבות שלה "בגלל הגן החדש". "מי צריך גן חדש שמבהיל כל כך את אמא, סבתא ודודה צילה" , חושב לעצמו, בלי מילים ומודע, הילדון.

מה, אם כן, מומלץ לעשות?

  •  חשוב לתאם ציפיות עם הגננת ולהכיר את המדיניות שלה.
  • חשוב להכיר את המזג של ילדנו.
  • נכון יהיה להכין קודם את ילדינו )ואת הילד שבתוכנו( למה שעשוי לקרות. 
  • ההבנה שככל שאנו יותר בטוחים ורגועים, נסייע לילדנו להסתגל למצב ביתר קלות.

מעט על חרדות ילדים וחרדות הורים?

כשיש איום חיצוני האינסטינקט הראשוני הוא להגן על הילד, והילד מקבל מחסה אצל ההורה. ההורים בקונפליקט בין מתן אמפתיה, הגנה ותמיכה לבין "זריקה למים" והתמודדות עם המציאות. אכן, קונפליקט.

ככל שההורה יותר בחרדה, זה יועבר גם בלי מילים לילד והוא יחווה חרדה עזה יותר. יש גם מתאם הפוך: ילד סופר חרדתי לבסוף, יחריד את הוריו.

זה טבעי שנרצה להגן על ילדנו ולהיות איתם עד שיירגעו, אך ברור שזה לא הדבר הנכון, הטוב והמקדם לילדנו. בכי של מספר דקות בבוקר הוא מותאם גיל. כמובן, מחד, הורה חייב להתייחס לילדיו ולא להחמיץ אם חלילה קרה משהו:
התעללות חברתית, פגיעה מאיש צוות, תחושת השפלה או כשלון מתמשכת המשפיעה על התפקוד, אך מאידך, לא להיות משותקים, חרדתיים וסופר דרמטיים.
דווקא בשביל להתפתח, ליצור נפרדות, עצמאות רגשית ויכולת וויסות פנימית, ילד צריך להתנסות בפחד ברמה מסוימת: לחוש אותו, לחוות אותו ולאפשר לו לדעוך באופן טבעי. ההשתלבות בגן היא הזדמנות בריאה ומבורכת להתנסות זו.

ילד שאמו חווה את הכל במקומו, אמנם נחסך ממנו רגש קשה לטווח קצר אך נעשה לו נזק משמעותי לטווח ארוך.

זה הזמן שלכם ההורים ליצור הכנה כפולה לכם ולילדכם ולהתכונן לשינוי המבורך בשמחה.
דקלום קבוע וקצר בבוקר יכולים להכין את ילדנו ל"פרידה". נאמר אותו שוב גם בזמנים אחרים במהלך היום והערב לפני השינה. כך ניצור עוגן קוגניטיבי ורגשי שיסייע בקבלת השינוי, לטובה. וכמובן, תמיד לשים לב לשינויים, אם חלים, בילד: תאבון, מצב רוח, דפוסי שינה ועוד. במקרה של קושי מהותי, היו ערניים, הגיעו לביקורי פתע בגן, ערבו את הגננת ובדקו כיצד ניתן לסייע לילדכם לצלוח את השינוי בלי חרדות יתרות אך גם מתוך התאמה ורגישות.

בתקווה להצלחה רבה ולעליית כתה בקלות ובשמחה!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן