מדריך מקוצר להורים חורגים
כמה טיפים פרקטיים שאולצתי ללמוד.
עוד ששה שבועות מגיע היום הגדול, ואני עומדת בחנות לבגדי גברים עם בעלי לעתיד ושלושת ילדיו. אנו קונים חליפות עבור שניים מבניו, שאותן הם ילבשו בחתונה. בשעה שארוסי מעביר את המכנסיים לתיקון במחלקה הסמוכה, אני עומדת ליד היציאה עם הילדים, מחכה לסיים ולהמשיך הלאה למשימה הבאה ברשימה.
אלכס בן השמונה משחק במתקן כרטיסי ביקור ליד הקופה. אני רואה שהוא מכניס לכיסו כרטיס אחד, ועוד אחד, ועוד אחד.
"אלכס, מספיק", אני אומרת, כמעט אינסטינקטיבית.
כמעט מיד, ג'ייסון בן ה- 13 מאתגר אותי: "את לא אמא שלו. את לא יכולה להגיד לו מה לעשות!"
"את לא אמא שלו. את לא יכולה להגיד לו מה לעשות!"
אוקיי. איך אני אמורה להגיב? "נכון", אני אומרת, בצורה רגועה ככל האפשר, ומתפללת שבעלי לעתיד החמוד יחזור מהר ככל האפשר ויציל אותי.
לא, אינני אמא שלו. יש לי את הזכות המפוקפקת להיקרא אמו החורגת לעתיד. אבל אפילו כשכבר אהיה אמו החורגת, עדיין לא תהיה לי רשות לחלק לו הוראות, לתת לו הכוונה או להעביר עליו ביקורת. אחרי הכל, חוק מספר 1 בהורות חורגת הוא לתת להורה הביולוגי לטפל בענייני המשמעת. וחוק מספר 2 הוא שגם אם הוא לא עושה זאת, את עדיין חייבת לשתוק (אם כי את בהחלט יכולה לשוחח עמו על כך בפרטיות לאחר מכן).
עברנו דרך ארוכה מאז אותה תקרית בחנות הבגדים, אולם רוב הזמן אנו צועדים צעד אחד קדימה ושניים אחורה. ברור שלא לכל אחד יש את הנסיבות המאתגרות שלי וכי הדינמיקה של אמא-חורגת/ילד-חורג מושפעת ממגוון גורמים כגון גילאי הילדים, נסיבות החיים ועוד. אך עדיין, יש כמה דברים שלמדתי במשך הזמן, בניסיון לשמור על נסיעה חלקה ככל האפשר במהמורות מערכת היחסים המורכבת הזו:
- לא לטפח ציפיות. ייתכן מאוד שילדייך החורגים לא יגידו "תודה" או "בבקשה" בביתך. ייתכן שהם לא יעריכו את מאמצייך והשקעתך בהם. אולי תרגישי שהכנת הארוחות והטיפול בכביסה שלהם הם מטלה מעצבנת אינסופית, בניגוד לטיפול בצרכיהם של ילדייך. אל תצפי שזה ישתנה, לפחות לא בהתחלה.
- הנמיכי את רף הניקיון והסדר. גם אם יש לך ילדים משלך, יותר ילדים בבית פירושו באופן בלתי נמנע יותר בלגן, יותר רעש ויותר מריבות. ייתכן שיהיה עלייך להנמיך את רף הציפיות גם בנוגע לתחזוקת הבית ולהגדיל את יכולת ההכלה שלך בשעה שילדייך החורגים נמצאים. כשאת באמת צריכה שקט, פשוט היכנסי לחדרך, סגרי את הדלת, שימי אטמי אוזניים והתכרבלי עם ספר או מגזין.
- חפשי דרכים לבנות את הקשר. בניגוד לילדייך שלך, שאיתם - יש לקוות - יש לך כבר קשר מעצם היותך אמא שלהם, ילדייך החורגים עלולים לראות אותך דרך ערפל של חשד, חוסר אמון או ניגודיות. נסי להיות נחמדה ועשי מחוות קטנות - קני מתנות לימי הולדת, הכיני מאכלים האהובים עליהם כשהם מגיעים, הציעי לשחק עמם משחק, ללכת לקניות או לבלות עמם אחד-על-אחד.
- בטאי את צרכייך. ככל שהילדים יתרגלו לנוכחותך בבית, כך תוכלי לבטא את עצמך וליידע אותם אילו הם ההתנהגויות שמקובלות מבחינתך ואילו להפך.
"לפני שאתם הולכים, שימו בבקשה את כל הבגדים המלוכלכים שלכם בסל הכביסה במקום להשאיר אותם על הרצפה" זוהי בקשה סבירה לחלוטין. אם היא לא מתקבלת בצורה הרצויה, בקשי מבן הזוג שלך שיגבה אותך.
- חפשי את הדברים הטובים. זה עלול לקחת זמן, אולם במשך הזמן תבחיני אצלם בסדקים הדרגתיים בשריון. נצרי רגעים קטנים אלו של משפחתיות, של יחד, של חיבה ושל חומות שירדו. התכוונני אליהם והם יתרבו בהדרגה.
גשו לטיפול משפחתי. לפני שאתם מנסים לבנות משפחה משולבת (משפחה שבה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד או ילדים ממערכת יחסים קודמת), כדאי שתיפגשו עם מטפל/ת שיש לו/ה ניסיון בעבודה עם משפחות מסוג זה. דברים שהם לא סיפור גדול במשפחה של פרק א', הופכים לסיפור רציני במשפחה משולבת עם זוגיות פרק ב', כיוון שמדובר בשתי משפחות שונות זו מזו, כל אחת עם התרבות המשפחתית שלה, שמתחככות ביניהם בניסיון להפוך ליחידה אחת. נקודת מבט של מומחה בתחום לא תסולא בפז ותוכל לסייע לכם רבות. - חפשו משפחות אחרות שהצליחו במשימה. משפחות אחרות שהצליחו במשימה מאתגרת זו יכולות לספק לכם נקודת מבט מניסיונן ומידע ממקור ראשון על הדרך להצלחה, כמו גם את המוטיבציה להמשיך לנסות. לכל הפחות, תזכו לקצת אמפתיה ביחס למצב שרוב האנשים לא מתחילים אפילו לדמיין.
- אל תוותרו! זה עלול להיות האתגר הקשה ביותר שלקחתם על עצמכם, אבל אל תתייאשו מהר מדי. אם שני בני הזוג מחויבים אחד לשני ולמשימה, בסופו של דבר תצליחו!