האדם המשפיע ביותר בתולדות האנושות אינו מופיע ברשימות "מאה האישים המשפיעים בהיסטוריה". הוא לא משל בשום אימפריה, לא פיקד על שום צבא, לא עשה ניסים, לא הנהיג קהל מאמינים עצום, וחסידו היחיד – היה בנו. ובכל זאת, יותר ממחצית מבני האדם החיים היום על פני האדמה רואים את עצמם כממשיכי דרכו. למה בעצם? מה יש בו, באברהם? הנה ההסבר של הרב פרופ' יונתן זקס, שמסביר שהתשובה של התורה לבחירת אברהם מפתיעה, ואפילו מרגשת. אברהם פשוט נבחר להיות אב. קודם כל אבא. הפסוק הזה מופיע היום, בחלק היומי של פרשת השבוע ("וירא"): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".

ואכן, כל האירועים הגדולים בחייו של אברהם – ההמתנה לילד, הולדת ישמעאל, המתח בין שרה להגר, הולדת יצחק ועקדתו – כולם נוגעים לתפקידו כְּאָבא. היהדות רואה את ההורות כאתגר הנעלה ביותר. ביום הראשון של ראש השנה, יום הרת עולם, אנו קוראים בתורה ובהפטרה על שתי אימהות, שרה וחנה, ועל הולדת בניהן - וכאילו אומרים: חייו של כל אדם הם עולם, ומי שרוצה להבין את בריאתו של העולם - יחשוב על הולדתו של ילד. כלומר, כדי להבין מהו אלוקים ומהם היחסים אתו לא צריך מחקרים, תיאוריות והוכחות. מספיק לדעת מה זה להיות הורה. זה לא דבר טבעי, אלא משימה מקודשת. אברהם הוא קודם כל אבינו, ושרה היא קודם כל אימנו, והפרשה מזכירה לנו היום שזהו אחד התפקידים המשמעותיים בחייו של האדם.