אין דבר מביך יותר מהצורך לטפל בילד שמתפרץ במקום ציבורי. זה יכול לייאש אפילו את האם הקשוחה ביותר. כל העיניים מופנות אליך, וזו פשוט בושה.

אל דאגה. להלן שש דרכים שיעזרו לכם למנוע התפרצויות כאלה:

1. לזהות מצבים מסוכנים

הסיכויים הרבה יותר גבוהים שהילדים יעשו לנו הצגות, יתנהגו לא יפה או יתפרצו, כשהם עייפים, רעבים או מוצפים. אל תקחו את ילדיכם 'רק לעוד סידור אחד' בסופו של יום ארוך, או לגינת המשחקים לפני שאכלו צהריים. לרוב הילדים יש שעות מסוימות ביממה שבהן הם נוטים יותר להתנהגות לא יפה, לבכי ולהתפרצויות. התאמה למחזור הטבעי של ילדיכם תוכל לסייע מאוד במניעת התנהגויות לא רצויות.

די פשוט ומובן לכל הורה (ואם זה לא מובן, הפנימו את זה עכשיו!) שלא כדאי לקחת ילדים קטנים למסעדה יוקרתית, לחברה שיש לה שטיח לבן או לחתונה, איזו שלא תהיה, אפילו של בת הדודה. ואם מופעל לחץ מצד קרובים בעלי כוונות טובות, לעשות בדיוק את הדברים האלה, הפתרון הוא להיות נחושים וחביבים, "אני יודעת שמאוד חשוב לכם שדודו ישתתף במסיבת יום הנישואים שלכם, אבל לצערי זה ממש לא יסתדר הפעם."

2. בודדו טריגרים

אם לא היתה לכם ברירה והבאתם את ילדכם למקום מאתגר, אל תכנו את הילדים 'מעצבנים' אם הם עוברים התקפת זעם. לא ניתן להרים ידיים בכניעה. הורים חייבים לחשוב מראש מהם הטריגרים והגורמים האפשריים להתנהגות הזו. ילדים רבים נוטים להתפרצויות אם הם רגישים לקולות רמים, לקהל צפוף, לאורות בוהקים מידי, לסביבה בלתי מוכרת, למעבר מהיר מפעילות לפעילות, למאכלים חדשים, לישיבה ממושכת מידי, ליותר מידי תנועה, לתחושות של תפר בגרביים או של תוויות בבגדים.

גם לילדים שאינם על ה"ספקטרום" כפי שהיום נוהגים לכנותם, יכולות להיות רגישויות שונות שעלולות להציף אותם מבחינה חושית וכך "להוציא אותם מדעתם". המודעות לרגישויות הספציפיות של ילדכם תוכל למנוע התפרצויות בפרהסיה, וגם בבית.

3. התכוננו מראש ותנו להם תפקידים

אם אתם הולכים למרפאה או לחנות הנעלים, ואתם יודעים שעלולה להיות המתנה ארוכה, דאגו להביא אתכם כמה משחקים וצעצועים קטנים, שיעזרו לילדיכם להתמודד עם ההמתנה. חוברות צביעה, צבעים וחטיפים יכולים למנוע משברים בעודם באיבם.

תוכלו לשתף את ילדיכם בתכנונים: "לפעמים יש תור ארוך אצל הרופא, מה כדאי לקחת איתנו כדי שלא נשתעמם בזמן ההמתנה?"

טוב גם לתת לילדים תפקידים שיעסיקו אותם. אם יוצאים לגן החיות, למשל, אפשר לתת לילד מצלמה שמתאימה לילדים, ולמנות אותו לתפקיד הצלם המשפחתי. בחנות הפיצה, תנו לכל ילד לדעת על מה הוא יהיה אחראי, להביא שתיה, להזמין את הפיצה, להביא קשים ומפיות.

בגינה, ילד שהכי קשה לו לעזוב יכול להיות האחראי להודיע לאחיו שבעוד חמש דקות הולכים.

4. הבהירו את ציפיותיכם

ילדים אוהבים לדעת למה לצפות, ויתכן שהם פשוט אינם יודעים מהי ההתנהגות המקובלת במקומות מסוימים. הם אינם יודעים שבמסעדה צריכים להישאר ליד השולחן במשך כל הארוחה, ושבחתונה הם יצטרכו לשבת בלי לזוז כמה פעמים בצילומים. הסבירו לילדיכם מהם הכללים והגבולות.

"אנחנו צריכים לחזור מהגינה ב-3. אני אודיע לכם כשיישארו לנו עוד 10 דקות, ואחר כך כשיישארו עוד 5. בשלוש כולם צריכים להיות מוכנים לצאת."

"כל אחד יוכל לבחור לעצמו חטיף אחד בסופרמרקט."

"נהיה רבע שעה בחנות המשחקים. וכל אחד יוכל לקנות שם משהו ב-20 ₪."

"תצטרכו לשבת ליד השולחן במשך 10 דקות ואז תוכלו ללכת לשחק עם החברים."

5. אמפתיה

יחס אמפתי לילדים יכול לעזור מאוד כדי למנוע התפרצויות. כשהילד שלכם שואל: "למה צריכים לעזוב את הגינה? אני לא רוצה ללכת!" במקום להתכחש לרגשותיו ולפתוח במאבק כוחות: "אל תעשה בעיות. כשאני אומרת שהולכים, אז הולכים," אפשר לענות להם בצורה אמפתית, עם תזכורת תקיפה של הכלל/גבול שלנו: "אתה מצטער שאנחנו צריכים ללכת. באמת קשה לעזוב את הגינה באמצע המשחק. היית רוצה להישאר כאן עוד. אבל הגיעה השעה שלוש וזה הזמן לחזור הביתה."

כשאנו משתמשים באמפתיה לפני שמזכירים את הכלל, אנו מראים לילדים שלנו שאנו מבינים איך הם מרגישים. אנחנו נותנים להם לדעת שלפעמים קשה לעמוד בכללים, אבל אנחנו סומכים עליהם שהם יישמעו לנו. זה יעזור מאוד להימנע ממאבקי כוח ובסופו של דבר גם מהתפרצויות בפרהסיה.

6. קחו בייביסיטר

האם אתם באמת נהנים לקחת את ילדיכם לסופרמרקט או לקניות בקניון? או לחתונה של חברה? רוב ההורים לא נהנים מזה. אז אל תקחו אותם. קחו בייביסיטר, או אם מדובר בקניות, המתינו שבן זוגכם יחזור הביתה, כך תשתחררו מסכנת התפרצות אפשרית בחנות או כל מקום ציבורי אחר. לפעמים זוהי הדרך המומלצת ביותר.

קשה להתמודד עם התפרצויות במקומות ציבוריים, אולם עם המון מחשבה מראש, מעט אמפתיה ובעיקר עם בייביסיטר טובה, אפשר למנוע אותן.