מריבות בין אחים הן אחד האתגרים הקשים שעומדים בפני ההורים. יש לי כמה חברות עורכות דין, ואפילו הן לא מרגישות שיש להן מספיק ידע כדי לתווך בקונפליקטים שמתעוררים בבתיהן כמו: מי ילחץ על כפתור המעלית? או, מה לעשות כשכמות המיץ בכוסות של הילדים לא בדיוק אותו הדבר?

קשה לראות את זה וקשה לטפל בזה, אולם רוב המומחים סוברים שמריבות בין אחים הן דבר נורמאלי ושהן עשויות להיות אפילו דרך בריאה ללמוד כיצד להתמודד במחלוקת.

להלן ארבע דרכים פשוטות שיעזרו לילדים שלנו להסתדר.

1. ותרו על תפקיד השופט ופשוט שקפו את רגשותיהם:

לעתים קרובות, כאשר האחים רבים, ההורים מתפקדים בתור שופטים ואומרים משפטים כמו: "אם אתם לא מסוגלים להסתדר ביניכם, אז אף אחד לא מקבל את הצעצוע", "הוא שיחק בזה ראשון אז הוא מקבל את זה", או "איך היית מרגיש אם מישהו היה בא ולוקח ממך את הצעצוע?" למרות שזה נראה לנו הוגן, זה רק הופך את הילדים ליותר מתגוננים, ויותר טריטוריאליים. הם מתבצרים בעמדתם בעקשנות, ואינם מוכנים להראות גמישות.

הרבה יותר יעיל להורים, פשוט לשקף את הרגשות של ילדיהם, כמה קשה לחיות ולהסתדר עם אחרים ואפילו עם בני המשפחה שלנו.

הכרה ברגשות של הילדים ונתינת שם לרגש, עוזרת להם לחשוב בבהירות, וכן לראות את הבעיה מהפרספקטיבה של אחיהם. ויש לזה רווח צדדי נוסף – זה עוזר גם להורים לראות באמת את הצדדים של הסיפור. ככה אנחנו נשארים רגועים ומצליחים להשיג משמעת, בלי צעקות והאשמות.

לדוגמא:

ילד: "אני לא עשיתי שום דבר!"

במקום לשפוט ככה: "אם לא עשית שום דבר אז למה היא בוכה? תפסיק להציק לה!"

נסו את זה: "אוי ויי, לפעמים קשה להסתדר עם האחיות שלך. אתה לא יודע למה היא כל כך בוכה, לפעמים אנחנו אומרים דברים בלי להרגיש שהם נורא מעליבים..."

ילד: "הוא תמיד מתחיל איתי!"

במקום לשפוט כך: "טוב, אם אתה התחלת, אז אתה צריך ללכת לחדר!"

נסו את זה: "נראה שאתם מאוד כועסים אחד על השני. זה קורה לפעמים בין אחים. לא תמיד קל להסתדר עם אנשים שגרים איתנו."

ילדים – בפרט הרגישים שביניהם – מרגישים הרבה פעמים רע עם המריבות האלה, הם חושבים: "אני כזה רשע! למה כל כך קשה לי להסתדר עם האחים שלי? אולי אני ילד רע." ילדים אחרים עלולים לחשוב, "אח שלי הוא הכי גרוע בעולם, הוא תמיד מתחיל איתי!"

כשמבהירים לילדים שמריבות הן חלק מחיי משפחה, זה עוזר להם להרגיש נוח יותר עם רגשותיהם – הם נורמליים, לא רשעים. ויחד עם זה כל הילדים במשפחה לומדים להבין שהאחים שלהם לא כאלה "גרועים", אלא פשוט מאוד מתוסכלים.

כל אלה יוצרים את הבסיס לצעד הבא:

2. עזרו להם להתמקד בפתרונות:

אחרי שהשקענו זמן מה בשיקוף רגשות הילדים, אנחנו יכולים לנסות לדחוף אותם לכיוון יישוב הקונפליקט. אנחנו יכולים להציע להם בעדינות לחשוב על פתרונות איך להסתדר.

אנחנו יכולים לומר: "לפעמים קשה לחשוב איך אפשר להשתתף במשחק. יש לכם רעיונות איך אפשר אולי להצליח?"

"מה אתם יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיה?"

"נראה לכם שאתם מוכנים לחשוב על פתרונות מי יטאטא את הרצפה או שאתם עדיין יותר מידי עצבנים?"

מה תעשו אם הילדים לא ירצו להציע פתרונות?

חזרו לשיקוף הרגשות, ואז תנו שם לבעיה והציעו כמה רעיונות בטון ניטראלי:

"שני ילדים ומשחק אחד! לא קל לשתף אחד את השני! הייתם רוצים לשמוע פתרונות של כמה ילדים אחרים? יש כאלה שהחיטו לעשות תורות, כל אחד משחק חמש דקות... ילדים אחרים מחליטים לשחק במשהו אחר..."

"זה קשה, שני ילדים לא רוצים לטאטא את הרצפה, ואמא אחת שצריכה שזה ייעשה. אפשר להציע כמה רעיונות שאולי יתאימו לכם? בני, אתה תנקה חצי מהרצפה ואלי את החצי השני... או מה דעתכם שאלי יעשה את זה היום ובני מחר...?"

אנחנו צריכים גם לזכור שחינוך ילדים הוא תהליך איטי. אתם בונים את המסגרת שעל פיה הם יטפלו בקונפליקטים בשלב מאוחר יותר בחייהם, כשהם יגדלו. יתכן שהם לא יעלו מיד פתרונות בסיטואציה הנוכחית, אבל אתם בונים צורת חשיבה של פתרון בעיות.

3. אל תרשו לילדים להיתקע בתפקידים שליליים:

הרבה פעמים ילדים מתויגים בתפקידים שליליים על ידי אחיהם ואפילו הוריהם. זה ש"משוויץ", וזה ה"אכזרי" הם רק דוגמאות לתוויות הפוגעניות שמשפחות משתמשות לפעמים כדי לתאר ילדים. דבר שעלול להחמיר בלי כוונה את הבעיה של הילד.

כשאנחנו רואים ילדים שמציגים התנהגות שנראית בעיינו שלילית, אנחנו נוטים להצביע עליה לילד. אנחנו אומרים משהו כמו: "תפסיק להשוויץ!" שאר הילדים שמו לב או לא שמו לב קודם להתנהגות הלא נעימה. אולם עכשיו, אחרי שנתנו שם להתנהגות של הילד, הם בהחלט ישימו אליה לב. בנקודה זאת רוב הסיכויים שכל המשפחה תקפוץ על העגלה ותתחיל לקרוא לו "שוויצר". כולם יתחילו לראות את הילד בצורה השלילית הזאת.

לרוע המזל, גם הוא (היא) יתחיל לחשוב על עצמו במונחים האלה. הרבה פעמים ילדים הופכים לתוויות שהלבישו עליהם. ילד חושב, "אם ההורים והאחים שלי חושבים שאני שוויצר, אז אולי הם צודקים." זה הופך להיות חלק מהדימוי העצמי שלהם, ואז הם יכולים לפעול באופן טבעי כדי להיכנס לתפקיד. דבר שרק מוסיף דלק למדורת ההקנטות, המריבות והקטטות בין האחים.

כהורים עלינו להימנע משימוש בתוויות שליליות לתיאור הילדים, ואם עשינו זאת, אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי למחוק את התפקיד שבו הילד הוצב. אולי זה נשמע הפוך מהאינטואיציה שלנו, אבל כדי לשנות התנהגות של ילד, אנחנו צריכים להתמקד בהתנהגות החיובית שלו, במה שהיא או הוא עושים נכון ולא במה שהם עושים לא נכון.

עליכם לפתוח במבצע לשינוי הדימוי השלילי של הילד. לעשות מה שאתם צריכים כדי למצוא את הזמנים שבהם הוא מתנהג "נכון", ולציין זאת באזניו ובאזני כל מי שסביבו.

לדוגמה, כשהיא לא מתנהגת כמו אחת שיודעת הכל או מחפשת תשומת לב תרצו לעשות מזה עסק גדול ולפרגן לה על זה.

לילד שמשוויץ, במקום להגיד, "שרה תפסיקי להיות שוויצרית! תני גם לאלי הזדמנות לדבר!"

נסו: (אפילו אם היא הפסיקה לדבר רק לשניה כדי לנשום) "שרה, את הפסקת את הסיפור באמצע כדי לתת לאלי הזדמנות לדבר..."

לתינוק-בכיין, במקום להתייחס לכל פעם שהוא בוכה: "אתה כל הזמן בוכה מכל שטות..." ציינו את הפעמים בהן הוא מתמודד עם החיים בקור רוח: "התאכזבת כשצבי הודיע שהוא לא יבוא לשחק אתך, אבל בסוף הזמנת את יוני במקום זה."

לא תמיד קל למצוא זמנים שבהם הילדים מתנהגים נכון, אבל זה עוזר לצמצם את המריבות בין האחים בבית ועוזר לילדים להסתדר ביניהם.

4. מצאו סיסמאות קצרות שיעזרו לשמור על השלום:

הרבה פעמים אנחנו פשוט זקוקים לסיסמאות קליטות שיעזרו לשמור על השלום בבית. יש כאן כמה משפטים קצרים שמבהירים לילדים כמה חשוב לנו שהם מסתדרים אחד עם השני. הילדים מעריכים אותם כשאנחנו אומרים אותם, משום שאנחנו מעברים את המסר בלי נאומים מתמשכים (ילדים שונאים את זה!)

אז כשהילדים שלנו רבים, מציקים או מעליבים זה את זה, אנחנו יכולים לומר בפשטות אך בנחישות:

"במשפחה שלנו משתדלים לעזור אחד לשני." 
"מלים מעליבות פוגעות ברגש." 
"לשמור על הידיים!" 
"יש לך יכולת מיוחדת להיות טוב לאחרים, תשתמש בה!" 

מריבות בין אחים יכולות להוות אתגר לא פשוט, אולם נוכל לעזור לילדים שלנו להתגבר על ידי שיקוף רגשותיהם, דחיפתם לכיוון של פתרון בעיות והימנעות מתוויות שליליות.