אין בעיני משל מתאים יותר לגידול ילדים, מטיפוחו של זרע לעץ. אלוקים הפקיד בידינו זרע יקר, כדי שנעזור לו להתפתח ולצמוח. אמנם איננו בוחרים איזה זרע נקבל, ואין לנו שליטה על תהליך צמיחתו, אולם במבחן המציאות, אנו פשוט עושים את הטוב ביותר שביכולתנו כדי להעניק לו את כל מה שהוא צריך כדי לצמוח ולשגשג, ועוקבים מהצד אחר צמיחתו. לכן כנראה קוראת התורה לצאצאים "זרע".

לעיתים נראה לנו, שחלק מאתנו קיבלו זרע שזקוק רק למעט השקעה ותשומת לב כדי לצמוח, בעוד שבידי אחרים הופקדו זרעים קצת יותר מורכבים. במצבים כאלה, אסור לנו להתייאש או לכעוס על הזרע או על מי שנתן לנו אותו, אלא לקבל באהבה את חלקנו במשימה המיוחדת. מובן שאם נצעק על הזרע, "מה הבעיה אתך? למה אתה לא יכול לגדול כבר?!" – התנהגות כזו עשויה רק לעכב את התפתחותו.

אם כך, למרות שאין לנו שליטה מתי ואם ילדינו יגדלו - התפקיד שלנו הוא להמשיך ולטפח אותם בכל עת, ככל יכולתנו. יש לקבלם באהבה כמו שהם; אנחנו משקים; אנחנו מספקים אור שמש. ואם לא מבחינים בצמיחה מידית – עדיין זה לא אומר ששום דבר לא קורה כרגע.

למעשה, תהליכי הצמיחה אינם מתחילים רק כשאנו מבחינים בנבט הפורץ ובוקע את פני השטח. הם התחילו חודשים קודם לכן, רק שהם לא היו גלויים לעין. שנה אחר שנה, אני רואה נערים בכיתה י"ב שצומחים ולומדים, למרות ביצועיהם העלובים בכתה י"א. האם הם התעוררו רק עכשיו? לא! פשוט לקח זמן עד שהבשילה בהם היכולת לעבד את כל הצמיחה וההתפתחות הפנימית לפעולה חיצונית.

הרב רפאל שמשון הירש זצ"ל מסביר בצורה מקסימה, שכאן מונחת משמעותו של חג ט"ו בשבט. בלשונו הפיוטית משהו, הוא כותב: "בתוך רוחות החורף העזות, רוח אביב קלילה מתעוררת לנשוב במעבדת החיים, ובעורקיהם של העצים המחוסנים והמטוהרים בגשם ובקור, מתחיל לאט לאט הלשד החדש לתת אותותיו, פעמי אביב..."

בסופו של דבר, חשוב לזכור שכל גילוי אהבה הוא קרן שמש נוספת

מבחינה מעשית, נראה לי שאילו היינו מחוברים יותר לתהליך הצמיחה האמיתי בילדינו בפרט, ובבני אדם בכלל, היינו מבחינים במצבו הפנימי האמיתי של הילד. הורים אומרים לי, שהם לא מבחינים בשום שינוי משמעותי, רק שאולי הוא מתנהג בבית בצורה קצת יותר מנומסת. בנקודה הזאת אני מתרגש ואומר, "וואו, נפלא! זה סימן ששינוי פנימי אמיתי מתרחש, הוא מתבגר!" לעומת זאת, דברים שליליים פורצים החוצה הרבה לפני שהם מבשילים, וכך ניתן להקדים ולהתערב, ולעזור.

כהורים וכמחנכים, אל לנו להתמקד בהצמחת פרי - אלא בטיפוח הזרע. אם מזרזים בדרך לא בריאה את השתיל להניב פירות, עוד לפני שהוא מוכן לכך -תיפגע תנובת הפרי בטווח הארוך, ופעמים רבות אף בטווח הקצר. אנחנו חייבים להתמקד באספקת שמש ומים רבים, ולאפשר לכל ילד ללבלב בדרכו ובזמנו.

בסופו של דבר, חשוב לזכור שכל גילוי אהבה הוא קרן שמש נוספת. כל מילה טובה היא טיפה נוספת של מים, כל התנסות חיובית תורמת למימוש הפוטנציאל של הזרע. ולהיפך, כל התנסות שלילית מזיקה.

אין ספק שאנו חיים בתקופה סוערת. רוחות הסער נושבות סביבנו בעוצמה גוברת והולכת, ובעוד עלינו לעשות את הטוב ביותר על מנת להגן על השתיל מהרס - הפתרון היחיד לטווח הארוך הוא גידול עץ בעל שורשים עמוקים וחזקים יותר. חייבים לעשות את הטוב ביותר על מנת להקנות לכל ילד תחושת ערך עצמי ואהבת הערכים של היהדות. אם לא - הוא עלול להיעקר מהרוח, מהיעדר שורשים שיעגנו אותו לאדמה.

לכן, הורים ומחנכים: נאמין היטב בפוטנציאל של כל זרע שהופקד בידינו. נדאג להעניק לו את כל מה שהוא צריך להתפתחותו. בסופו של דבר, בעזרת האל, זה יצמיח עץ מופלא המניב פירות נהדרים. יתכן שתהיה תקופת חורף ארוכה וממושכת, שבה שום דבר לא יפרוץ את פני השטח, אבל נבין שמאמצינו אינם לריק. הם יוצרים צמיחה. והכי חשוב, עלינו לזכור תמיד שלפעמים דווקא הפרי היקר ביותר מבשיל לאט...