השאלה במדור השאלות והתשובות צדה את עיני. תחת הכותרת "מיני אמא", קראתי את דבריה של מתבגרת, שלדעתי מבטאים את תחושתם של ילדים רבים:

"אני נערה בת 14, ואני מסתדרת טוב למדיי עם אמי. אבל היא אוהבת ללבוש בגדים שמתאימים יותר לנערות בגילי ופשוט לא שייכים לאימהות בנות 42: חצאיות הרבה יותר מדי קצרות, עקבים מוגזמים וחולצות טריקו עם כיתובים אופנתיים. אני ממש מתביישת כשהחברות שלי רואות אותה לבושה ככה. אבל בכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על הנושא ברוגע, אנחנו בסוף צועקות אחת על השנייה. מה אני יכולה לעשות?

שוחחתי עם ילדים שתיארו כמה הם התביישו כשאבותיהם רקדו בצורה לא הולמת במסיבת הבר מצווה שלהם, או הרסו את הערב בשתייה לשכרה עד למצבים הכי משפילים שיש. ניסיתי לעזור לילדים להירגע אחרי שהם דברו על אימהות שמתלבשות בבגדים צמודים מדי ונעלי עקב מגוחכות, ומאמינות שהן נראות אופנתיות, למרות שבעיני בנותיהן הן לא יותר ממקור לבושה.

הבעיה נמשכת מעבר ל'טעם רע' וקצת יותר מדי אלכוהול. כהורים, אנחנו אחראים לקבוע אמות מידה ברורות להתנהגות בחיי המשפחה שלנו. צורת הלבוש שלנו, הצורה בה אנו חוגגים, צורת הדיבור שלנו, משפיעות כולן על הדרך בה ילדינו שלנו רואים אותנו. ואם הילדים שלנו חושבים שאנחנו מזלזלים בכבודנו באופן בו אנו מתנהגים או מתלבשים, אנחנו הופכים בעיניהם לפחותי ערך.

יותר מדי אבות ואימהות מנסים לגדל ילדים, בעוד שהם עצמם לא סיימו עדיין להתבגר

יש בימינו מגמה שהאחריות הכרוכה בהורות אינה מעניינם של ההורים. יותר מדי אבות ואימהות מנסים לגדל ילדים, בעוד שהם עצמם לא סיימו עדיין לגדול. אנחנו לא רוצים להיראות כמו מבוגרים, להתנהג כמבוגרים או "לפספס" את הכיף בחיים. אנחנו שומעים הורים שמתלוננים על הצורך להיות בבית בלילה, להסיע את הילדים למוסדות החינוך או לשבת עם הילד ולהתרכז בשיעורי בית משעממים בחשבון. "הייתי שם, עשיתי את זה, אני צריך/ה להשתחרר מכל זה".

אני קוראת להם "הורים נוסח פיטר פן". אנחנו מוצאים אימהות ואבות שהיו מעדיפים לצאת לבילוי או לחופשה מאשר להתמודד עם לחצי החיים. חלקם נועלים נעלי התעמלות צעקניות ולובשים ג'ינס מרופט, או מתאימים את בגדיהם לאלה של ילדיהם, כדי שיוכלו להמשיך להרגיש צעירים. ובעוד שילדיהם מתבגרים, הם עצמם נשארים תקועים בזמן, ומסרבים להתקדם.

הבעיה היא שתוך כדי כך אנחנו מאבדים את הכבוד העצמי שלנו. וכשהכבוד העצמי עף מהחלון, הוא לוקח איתו גם את ההערכה שהילדים שלנו היו אמורים להרגיש כלפינו. חשוב שנזכור שילדים זקוקים להורים שהם יכולים לכבד. מובן שאנחנו רוצים ליצור סביבה אוהבת וחמה בבתינו. אבל יחד עם זה אנחנו לא יכולים ליפול למלכודת המחשבה שאנחנו והילדים שלנו "החברים הכי טובים". בתור הורה יש לי משימה חשובה ביותר: להוביל, לכוון ולשמש דוגמא. אני כאן כדי לעצב אישיות ולגדל ילד עם נשמה. איך אני יכול לממש את כל זה אם עדיין לא קיבלתי את האחריות שהורות מכובדת נושאת בחובה?

אנחנו דמויות החיקוי הגדולות ביותר של ילדינו. אם לא אצלנו, אז אצל מי יחפשו הילדים שלנו הכוונה?

אנחנו מוקפים בשחיתות ושערוריות, כאשר נראה לעתים כי אין אדם שחסין בפניהן – ספורטאים, שחקנים ושחקניות קולנוע ופוליטיקאים חשובים. תוכניות פופולאריות וקליפים מוזיקליים מעוררים את ילדינו לזלזל בדרכי התנהגות נאותה. מדורי רכילות זועקים כותרות פרועות המתארות הפקרות וחיים נואשים.

אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ידברו בכבוד ויתייחסו לעצמם בכבוד, אנחנו חייבים להיות הראשונים בחזית

אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ידברו ויתייחסו לעצמם בצורה מכובדת, אנחנו חייבים להיות הראשונים בחזית. היהדות מלמדת אותנו לכבד גם את הגוף וגם את הנשמה. אנחנו מתלבשים בצניעות. אנחנו חושבים על המילים והשפה שלנו. כל צורת החיים שלנו משקפת את המלכותיות שנמצאת בתוכנו.

כבוד והערכה הם היסודות של בתינו. חינוך אפקטיבי תלוי במערכות יחסים שלנו עם ילדינו. הורים שחיים בצורה מכובדת נותנים לילדים שלהם דמות להעריך, להעריץ ולכבד.

הילדים שלנו צריכים לכבד אותנו, ולא בגלל שאנחנו מחפשים הערכה וציות. כבוד הוא אבן היסוד של מערכת היחסים שלנו. כשילדים מכבדים את הוריהם, הם מקבלים את מרותם כמדריכי החיים שלהם. ככל שההערכה והכבוד שלהם גדלים, כך הקשר בין ההורים לילדים מתחזק. אבל הורים שמתנהגים כאילו שהם עדיין בתיכון לא יכולים להשיג את זה.

קודם אנחנו צריכים להתחיל לחיות בצורה מכובדת. קודם אנחנו צריכים להתחיל לבחון את עצמנו.

יש בהורות חלק שדורש מאתנו להעמיק אל מתחת לפני השטח. אנו חייבים להשתחרר מהצרכים האנוכיים שלנו ופשוט להתבגר ולגדול. אולי אנחנו עייפים. אולי זה לא תמיד יהיה כיף. נכון, חופשה או בילוי נראים יותר אטרקטיביים ממקלחות לילדים או הסעתם ללימודים. אבל כשנגיע לבסוף אל הרגע שבו נהיה מוכנים לחיות את התפקיד בו זכינו, להיות הורים עם כבוד, למצוא את הרגעים שמגדירים אותנו כהורים, אז נגיע למקום בו נזכה להערכה מעל ומעבר.