רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

השגת רוגע ושלווה

ט׳ בשבט ה׳תשע״ג ט׳ בשבט ה׳תשע״ג 20/01/2013 | מאת הרב ד"ר ג'רי לוב

איך להגיע לרוגע ושלווה, וכיצד להעביר זאת לילדינו.

אנו חיים בתקופה לחוצה, שכוללת לחצים גדולים ולחצים קטנים. הקבוצה הראשונה כוללת דברים כמו: אבדן של אדם קרוב, חולי במשפחה, אבדן מקור הכנסה, קשיים כלכליים, קשיים בנישואין, גירושין, בעיות פוריות, בעיות עם הילדים ועוד בעיות רבות אחרות. הקבוצה השנייה מכילה את חיי היומיום שלנו, את הדברים האופייניים לחיים עמוסים: הסעות, שיעורי בית, ארוחות, זמן משפחתי, קביעת כללים ועמידה בהם, זמן איכות עם בן הזוג וכו' – כל אלה יכולים להצטבר וליצור הורה שמרגיש מוצף, מתוח ועצבני.

ככל שהלחץ והדאגה רבים יותר, כך גדל המתח באוויר. ובנוסף, פעמים רבות הילדים מגיבים למתח בדרכים שרק מגבירות אותו, ומקשות עוד יותר על ההורים ליצור את האווירה הביתית הרצויה – במקביל לכך שהם מודעים לחשיבותה הרבה עבור התפתחות תקינה של המשפחה, ולהקניית תחושות רוגע, יציבות ואושר.

איך אמא מגיבה כשהמכונית מתקלקלת, מה עושה אבא כשהוא שומע חדשות מטרידות?

ילדים לומדים על רוגע באותו מקום בו הם לומדים את כל השאר – מהתבוננות בהוריהם. איך אמא מגיבה כשהמכונית מתקלקלת או כשהחדר שלי מבולגן? מה עושה אבא כשאני זז לאט מדי או כשהוא שומע חדשות רעות? התגובות שלנו לעליות והמורדות בחיים נבחנות, נספגות ומופנמות.

לפני שנים רבות הגיע אלי זוג צעיר שביקש לשוחח עמי על התנהגותו של בן השש שלהם, שלפי דיווחם סבל מבעיה של אבדן שליטה וכעס. הם הביאו לדוגמא מקרה שהתרחש שבוע קודם לכן במסעדה. האם ובנה אכלו שם יחד, וכשהארוחה הסתיימה, היא אמרה שהיא רוצה לחזור הביתה, והוא סירב. ואז הוא נעמד על השולחן ואמר, "אני לא הולך איתך לשום מקום, יא .....", וכאן באה מילה מאוד מכוערת.

ההורים סיימו לגלול את סיפורם והמתינו לתגובתי. אמרתי להם שילדים בני שש לא מכירים את המילה הזאת, ושהם בודאי לא משתמשים בה בכזאת 'הטעמה' כמו שהוא עשה. ואז חיכיתי בשקט.

לבסוף, האב אמר, במבוכת מה, שהוא ואשתו מתווכחים הרבה פעמים, וייתכן שהבן שלהם אולי שמע את הביטוי הזה במהלך אחד הויכוחים. הבעיה של הילד הזה הייתה הדוגמא שהוא קיבל. הוא היה ילד טוב, ולמד היטב מהוריו.

הורים יכולים ללמד את ילדיהם להגיב לחיים בצורה רגועה. חשוב שנשאל את עצמנו: איך אני מגיב לאכזבות? איך אני מגיב כשאני נוהג ומישהו חותך אותי, או כשהכבישים עמוסים ואני מאחר? ומה אם, ה' ישמור, אני עובר משהו מקבוצת הלחץ הראשונה, שהוא כל כך מכאיב, כל כך מדאיג, כל כך מפחיד, כל כך מלחיץ? האם אני מדגים שלווה אישית כדי להשקיט את הפחדים שלי? האם אני מכניס את אלוקים למשוואה? האם אני זוכר שהמסורת שלנו מלמדת אותי שאני אמנם צריך לעשות את חלקי, אבל לזכור שאלוקים מנהל את העולם וכל פרט ופרט בו? ושאני צריך לבטוח בו, ואני יכול לסמוך עליו, להשליך את כל העול והדאגה עליו, להרגיש את הרוגע שנובע מהאהבה של אלוקים כלפיי?

בדיוק כפי שאנו אומרים לילד קטן כשהוא בוכה, "ששש... יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר, אבא או אמא פה", אנחנו צריכים לומר את אותן המילים לעצמנו, להתבונן עמוק פנימה ולהגיד, "ששש... זה בסדר, אני יכול להתמודד עם זה. אני לא לבד", ולשמוע את אלוקים אומר, "אני פה. אני אוהב אותך".

יש ביטוי מרגיע במיוחד – שמשמש קבוצות הפועלות על פי תוכנית 12 השלבים, כמו אלכוהוליסטים אנונימיים - “Let go, let God” ובעברית "תשחרר, תן לאלוקים". לעזוב את הפחדים, לשחרר את הכעס את האכזבות ואת הכאב. ולתת לאלוקים להיכנס, לנחם אותי, להרגיע אותי, לאחוז בי, ולמלא אותי בשקט וברוגע פנימיים.

אם נצליח להכניס את הרוגע הזה לחיינו, נוכל להמחיש לילדינו כיצד להכניס אותו לחייהם.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן