נחשו מה יקרה אם תגידו לילד מספיק פעמים שהוא לא יצליח בחיים?

הוא לא יצליח.

על ההורים מוטל לעזור לילדיהם לצמוח, להאמין בהם ולעודד אותם להתקדם. מי אמור להאמין בילדים שלנו אם לא אנחנו?

אם סיפרה לי על שיחה שהייתה לבעלה עם בנה המתבגר, אחרי שהוא הביא הביתה תעודה מאכזבת. חוץ מזה שבנימין בנה לא בדיוק הצליח בכל מיני מקצועות, הוא גם נכשל בלימודי ספרדית.

"תשמע בנימין", אמר לו בעלה. "נכשלת. התעודה שלך איומה, ונראה לי שאתה חייב להפסיק מייד עם הספרדית."

הבן שלה ענה: "אבל אבא, השתדלתי באמת, ואני רוצה ללמוד ספרדית. תן לי לנסות שוב."

"למה? כדי שתיכשל שוב? בסוף תראה לאמא ולי מה בדיוק אתה לא מסוגל לעשות. בשביל מה?"

בנימין השפיל את עיניו ולחייו קיבלו גוון אדמדם.

"תוכיח לי שאני טועה, בנימין. תוכיח שאני טועה!" בעלה צעק אחריו, כשהוא נמלט מהחדר.

אחרי שהאם תיארה בפניי את המקרה, שוחחתי איתה על מה שקרה.

"תגידי לבעלך", אמרתי, שבמקום להגיד לבנימין 'תוכיח לי שאני טועה, הוא צריך לומר, 'תוכיח שאני צודק! אני יודע שאתה מסוגל ליותר. אני מאמין בך. תוכיח לי שאני צודק!"

מילים יכולות לבנות ומילים יכולות להרוס

חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שמילים יכולות לבנות ומילים יכולות להרוס. מילים ורשמים שליליים מותירים אותנו 'בלי סיכויים'. האפשרות היחידה שלנו היא לרדת.

מילים חיוביות, לעומת זאת, מציעות לילדינו מסלול עלייה, עליו הם יכולים לטפס.

אפילו בתורה, א-לוהים נזהר לא להשתמש בשפה שלילית. בתיאור תחושת בדידותו של אדם לפני בריאתה של חוה, א-לוהים היה יכול לומר: "רע לאדם להיות לבד." אבל במקום זה הוא אומר, "לא טוב, היות האדם לבדו".

בואו נקלוט את הרמז, וכשאנו משוחחים עם ילדינו ננסה לבטא את עצמנו במילים חיוביות. נוכל לעשות זאת אפילו כשאנחנו מענישים את ילדינו.

לדוגמא, במקום לומר: "אני לא מאמין/ה לך! אתה כל הזמן רב עם אחותך!" נסו: "אני יודע/ת שאתה יכול להסתדר הרבה יותר טוב עם אחותך!"

במקום: "בחיים שלי לא ראיתי כזה בלגן! החדר שלך ממש סדום ועמורה!" נסו: "אתה יכול להיות יותר מסודר ונקי. צריך לסדר את החדר שלך".

בסופו של שיעור הנחיית הורים בנושא תקשורת חיובית שמסרתי, ניגשה אליי דניאלה, אם לשלושה. "הבנתי משהו היום. בשנים האחרונות אני קוראת לבן השש שלי 'מסורבל'. הוא מתעורר בבוקר ולוקח לו שעות להתארגן. אני מתביישת לספר לך שאפילו כיניתי אותו 'צב'. היום החלטתי לעשות שינוי, ואני מתכוונת לנסות להשתמש במילים חיוביות."

אחרי השיעור הבא, דניאלה אמרה שהיא לא יכולה להאמין לתמורה שחלה בבנה, בעקבות שינוי הגישה שלה. במקום לגרור את הרגליים, הוא זה שמנסה להגיע למטבח ראשון בבוקר. לילה אחד, לפני שהוא נכנס למיטה, הוא נתן לאמא שלו נשיקה ולחש לה באוזן, "אמא, תודה שאת לא קוראת לי יותר צב".

הבה ננסה לתת לילדים שלנו אידיאלים לשאוף אליהם, במקום לחפור שוחות שלתוכן הם ימעדו. בכל יום יש לנו אינספור הזדמנויות לעזור לילדים שלנו לצמוח, להאמין בהם ולעזור להם להגיע גבוה יותר.

אחרי הכל, לא סתם קוראים לזה 'לגדל' ילדים.