רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

האבא האילם

י״א באייר ה׳תשע״א י״א באייר ה׳תשע״א 15/05/2011 | מאת ד"ר סימון ישראל פוירמן

יותר מידי אבות מניחים שהורות היא תפקיד נשי.

חברים שלי, זוג בסוף שנות השלושים לחייהם, פנו אלי לא מזמן לקבלת עצה:

"מירי, בת השש שלנו, עלתה לכתה א' ", פתחה האם. "היא מאוד עצובה, אבל לא מוכנה לגלות לנו למה. היא מגיעה הביתה במצב רוח ירוד, על סף דמעות. היא אומרת שהיא לא רוצה לחזור לבית הספר, והיא תמיד אהבה ללכת לגן".

פניתי אל דייב, אביה, שהנהן חגיגית בהסכמה.

"היא ילדה מקסימה", המשיכה האם. "בזמן האחרון היא לא רוצה לשחק עם החברות שלה, והיא כל הזמן זוללת."

כפי שהתברר, הילדה גילתה לאחותה הגדולה שבהפסקות היא שאלה את הילדות מכיתתה אם היא יכולה לשחק איתן, והן ענו לה באכזריות "לא". מירי התמלאה בושה ומבוכה.

האמא הרהרה בקול אם עליה לשוחח עם המורה או המנהל, ואז היא העירה משהו בקשר לבריונות בבתי ספר – נושא חשוב מאוד בלי כל ספק. האמא דברה בשביל שניהם, בעוד האב יושב בשקט. אני מכיר את דייב מהזדמנויות שונות, ויודע שהוא לא טיפש - תמיד יש לו אמירות מלאות תוכן או משהו ענייני להגיד בכל נושא שעולה בבית הכנסת או בקבוצת הלימוד אליה שנינו שייכים.

פניתי אל דייב ושאלתי: "מה דעתך?"

"כל מה שאשתי אומרת נכון. הבת שלנו מאוד לא מרוצה, למרות שבדרך כלל יש לה מצב רוח טוב."

האם ואני חשבנו עוד קצת יחד, ודייב לא הוציא הגה. השתיקה שלו הפגינה ריחוק וניתוק. רק גופו נכח בחדר.

שאלתי את עצמי, מדוע. אולי יש לו זיכרונות מהתעללויות מהן הוא סבל בתור ילד בבית הספר. זה יהיה הכי טבעי, משום שניסיונותיהם של הילדים תמיד מעוררים בנו את הילדות של עצמנו.

אולם גברים רבים מסתייגים מתרומה רגשית בבית, משום שהם מרגישים ש"זאת הטריטוריה של הנשים". בבתים רבים, האם היא הראש הבלתי מוכרז של כל הנושאים הרגשיים והרגישים. היא המומחית המקומית, והגבר באופן אוטומאטי נסוג לאחור מפני מומחיותה.

אבל האם זו באמת נסיגה? דייב הוא לא הטיפוס שנסוג בקלות. הוא בחור תחרותי, במגרש, בעבודה ואפילו בבית הכנסת. הוא לא אוהב להפסיד.

המדיה הפופולארית תמיד מצמצמת את האב לשוטה בעל כוונות טובות

לגלות לכם סוד? רוב הגברים לא אוהבים להפסיד, ורוב הסיכויים שהם לא ישחקו אם הם יודעים שהם יפסידו. בבית אנחנו כל הזמן מפסידים – האישה יודעת את כל הגלוי והסמוי שהגבר לא יודע. לכן חלק מהגברים בוחרים להישאר בחוץ, או שמתוך ייאוש הם מסכלים בבלי דעת את פעולותיהן של נשותיהם.

המדיה הפופולארית תמיד מכווצת את האב לשוטה בעל כוונות טובות – קלוץ חסר הבנה רגשית ודמות משעשעת (תחשבו על סימפסון למשל). אולם התורה לוקחת את האבהות ברצינות רבה. האב היהודי בשום פנים ואופן אינו ליצן.

התורה אומרת: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". הילד חייב ללמוד משני הוריו.

חשבתי על הרעיון עם דייב - למה הוא לא מדבר? למה הוא מתנהג כאילו שהתפקיד שלו הוא רק להופיע, להזיז כמה רהיטים ולכתוב את הצ'ק?

הוא שלח אליי חיוך נבוך. "אני לא בטוח במקום שלי..." הוא הציע לבסוף. "הרבה פעמים אני לא בטוח מה לומר או לעשות, אז אני משאיר את זה לאנשים יתר מוכשרים ממני", הוא אמר והחווה לכיוון אשתו.

העליתי שאלה או שתיים: איך מירי מתפקדת בבית? האם היא משחקת לפחות חלק מהזמן עם אבא שלה כמו עם אמהּ ואחותה? שוחחנו על כך במשך זמן קצר, ואז כמה דקות לפני שסיימנו, דייב אמר שיש לו רעיון: "שמירי תיקח לבית הספר צעצוע אהוב – אולי אפילו מצלמה חד פעמית עם פלאש, ובמקום לבקש לשחק, היא תגיד: 'מי רוצה להצטלם איתי?' הרבה ילדות יימשכו אליה."

"ילדים צריכים גאדג'טים", הוא תמצת את הרעיון, "כדי להזיז דברים."

מתאים לגבר להעלות רעיון כזה, חשבתי. לבנים יש רגש אינסטינקטיבי לתועלת שבחפצים מרשימים בחצר בית הספר ובמארג החברתי. האופניים החדשים, המכשיר האלקטרוני המשוכלל או מכונית ספורט.

דיויד ידע שהרעיון שלו מוצלח (מאוחר יותר גילינו שהוא התאים למירי בול), אבל אז הייתה לו הארה: "עשיתי את עצמי אילם ליד אשתי. אני מסביר לעצמי שאני נוהג באדיבות, אולם האמת היא שאני ממש לא יודע למה אני עושה את זה. כפי הנראה אני פשוט מפחד מתחרות", הוא הציע קצת בצחוק.

חשבתי שיש קצת יותר מקורטוב של אמת בדבריו. אבות, כשאתם חשים פיתוי להפוך לאילמים ליד המשפחה שלכם, תחשבו שאולי אתם מנסים להימנע מתחושות לא נעימות, אולי אתם חוששים שתיראו מטופשים בפני האישה, בפני המשפחה או אפילו בפני עצמכם.

אין הרבה דברים שמזיקים לילד כמו חסרונו של אב

אבל אתם חייבים להתמודד בחששות הללו ולדבר בכל מקרה. הילדים שלכם זקוקים לכם. אין הרבה דברים שמזיקים לילד כמו חסרונו של אב. אפילו אם אין לכם צל של מושג מה לומר או לעשות, אל תפחדו! נצלו את הקפיצות לסופרמרקט כדי שיהיה לכם קצת זמן "פרטי" עם הילד שלכם. שאלו את הבן שלכם שאלות שעליהן הוא ירצה להשיב. גלו עניין בלימודיה של בתכם ובחיי החברה שלה. שאלו אותם מה הם רוצים מהחיים, מכם.

ולגבי האמהות – הרפו. צרו מרווח דרכו יוכלו הבעלים שלכן להיכנס. אל תיכנעו לפיתוי ולתחושת הסיפוק של להיות ההורה ה"עליון". אם הבעלים שלכם נהיים "אילמים", עודדו אותם לדבר.

הדבר הכי גרוע שכל אחד מההורים יכול לעשות הוא לצאת מהמשחק. אם גם האם וגם האב משתתפים במשחק, אז כולם מנצחים.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן